בית שמואל על אבן העזר צה
סעיף א
[עריכה](א) מאחר שהיורשים חייבים במזונות: הנה ר"פ אלמנה איתא במתני' אלמנה ניזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהם ומבעיא בש"ס היכא תנן ניזונת דלא סגיא דלא יהב' לה או הניזונת תנן ואי בעי' לא יהבי לה ופירשו תוס' דבעי' קאי על מ"י אם אמרי' אף על גב הברירה ביד היורשים ליתן לה מזונות או לא מ"מ מ"י שלהם אם נותנים מזונת או ניזונת תנן והם מחויבי' ליתן לה מזונות מ"ה זכו במ"י אבל אם היה בריר' בידם לא היו זכו במ"י ולפי המסקנא ניזונת תנן כמ"ש בהרי"ף ובהרא"ש ובמלחמות ה' ולא כמ"ש בעל המאור לפ"ז היכא דהברירה ביד היורשי' לא זכו במ"י וכ"כ ב"ח אף על גב הרי"ף לא פי' האבעי' בדרך זה אלא מפרש הבעיא אם הברירה בידם ולא לענין מ"י מ"מ נראה לפי המסקנא דתנן במתני' ניזונת אם כן מה דתנא במתני' מ"י שלהם קאי על הא דתנן ניזונת לפי שהם מחויבים ליתן לה מזונות אבל היכא דאינן מחויבים לא מצינו דמ"י שלהם והא דלא פי' הרי"ף הבעי' לענין מ"י משום דלא מדכר בש"ס ממ"י אבל י"ל דלא פליגי בזה ולא כח"מ לפ"ז כל הפוסקים ס"ל כן והרז"ה דחולק ע"ז דעת יחידאי היא גם למ"ש לעיל כל מקום דפליגי הפוסקים קיימי הנכסי' בחזקתה:
(ב) מ"י שלה': עיין סי' פ' בענין מלאכות שלה תלי' הכל בעושרו וכן אם היא פטורה לעשות מלאכה לבעלה פטורה היא לעשות ליורשין וכן לענין הנקה ואף על גב מדהיתה מרוצה בחיי בעלה שתקח מ"י בעל המזונות יכולה לחזור אחר מיתתו עיין ברש"י ר"פ שני דייני:
סעיף ב
[עריכה](ג) איני מניקה אלא בשכר: אפילו בעני' איירי כשאינה רוצה ליזון מהם:
(ד) ויכולה לתבוע כתובתה: עיין ריש סימן צ"ג מ"ש בזה:
סעיף ד
[עריכה](ה) מציאתה: הטעם דהבעל זוכה במציאתה משום איבה וכאן תהוי איבה כן איתא בש"ס ורש"י והר"ן פי' דהם חייבים ליתן לה מזונות לא חיישינן לאיב' ולכאורה קשה למה לא פירשו תהוי איבה דאל יבואו לזנות כמ"ש טעם זה בבלאות ואפשר הטעם דהא תנא סתם משמע אפילו יורשים דהם בנים ואז אין חשש זנות כמ"ש בטור סי' נ"ד לפ"ז י"ל הא דקי"ל מותר בגדים ליורשים כי היכא דתתגנה עליהם לא אמרי' כשהיא אמם ולענין שאר מלאכות נראה אם היא אמם אינה חייבת לעשות להם מיהו עשיות צמר חייבת שאל תשב בטל:
סעיף ו
[עריכה](ו) אין מחשבים עמה: אף ע"ג לרמב"ם כשאין הכתובה בידה טענינן שמא מחלה וכאן אין טוענים בשבילם כי שם איכא ריעות' דאין הכתובה בידה ועיין סימן ע':
(ז) ואם לאו ילכו לדרכם: כלו' אם נתבטלה ולא עשתה אינה חייבת לשלם להם וכן הדין בבעל ועיין סי' ע':
סעיף ז
[עריכה](ח) יש מי שאומר השבח שלהם: כמו שאר מ"י כן הוא דעת ר"ח ורשב"ם ולא מהני אפילו אם אמרה ראו מה שהניח בעלי כיון שהיא ניזונת ואף שכתב הרשב"א בתשוב' במטלטלין אם אמרה ראו וכו' הוי כשולח יד וכגזלן ושבח שלה מאותו שעה לא הכריע כדיע' זו ודיע' שני' דסבירא ליה דשבח לעצמה היא דעת הראב"ד וס"ל שבח לאו בכלל מ"י הוא והיינו כשאמרה ראו וכו' דאל"כ לא עדיפא מאשה יורשת או א' מאחי' אם לא אמר ראו לא זכה בכל ולענין אם מנכין לה מה שמוטל עליה לעשות י"א דאין מנכין כמ"ש בטור בשם הראב"ד ובתשובת הרשב"א כי מ"י מה שהיא חייבת לעשות אינה אלא לכתחלה אבל אם לא עשתה אין מנכין וב"ח בשם מרדכי הארוך כתב דהשבח לעצמה ומנכין כשיעור מ"י וכ"כ באגודה (ומ"ש בח"מ אנ"ל) ודיעה ג' שהביא דנוטלת שכר טרחה אין מי מפורש מי שסובר כן אלא הב"י הבין כן מדברי הרא"ש מ"ש בפרק מ"ש דנוטלת שכר טרחה קאי על כל דברי הרשב"ם אפילו בניזונת וכן ראיתי בדרישה בשם מהרש"ל וכ"כ ב"ח אבל נראה עיקר דלא קאי על ניזונת וכן משמע מתשובת הרא"ש כלל נ' שהביא הב"י ריש סימן ק"ס וכן מוכח ממ"ש הרא"ש דאינה מוחלת להם וי"א בניזונת איירי א"כ למה לי מחילה שלה דהא זכו מחמת המזונות ואי ס"ל שבח אינו בכלל מ"י ה"ל לכתוב בקיצור דאין שבח בכלל מ"י וכן הוא דעת הדרישה שוב ראיתי בתשו' מהר"מ מלובלין סי' ק"ט כתב גם כן דהרא"ש לא קאי על הניזונ' ופסק דמ"י הכל של יתומים כשניזונו' וכ"פ בתשו' ריב"ש סי' קס"ח ובב"י הביא ריש סימן צ"ו:
(ט) שאם אמרה ראו: כן הוא דעת הרשב"ם הנה לדעת הראב"ד והמרדכי ואגודה שהבאתי בסמוך ס"ל אפילו בניזונת השבח שלה מכ"ש כאן כשאינה ניזונת וכן הוא לדעת הרשב"א בתשו' שהביא הב"י ומשמע דאיירי בין בקרקע ובין במטלטלין וכמ"ש בראב"ד להדיא וכן מוכח בתשובת רשב"א בתחלת התשובה כתב במטלטלין השבח שלה כיון שאמרה ראו דינ' כגזלן ואח"כ לא כתב הטעם משום גזלן וצ"ל הטעם הראשון כתב לדעת הפוסקים דס"ל שבח בכלל מ"י כשניזונת בזה כ' במטלטלין דשייך בהו גזל אם אמרה ראו דינה כגזלן אבל הוא סבר שבח לאו בכלל מ"י אפילו אם היא ניזונת מכ"ש כשאינה ניזונת מ"ה אפילו בקרקע דלא שייך גזל מ"מ כל השבח שלה הוא, והטעם דנוטלת כל השבח יותר מאחר היורד לשדה של חבירו והשביח משום דהוי כאלו יש לה חלק בנכסים דהא יש לה כתובה לגבות ויש מי שאומר שהביא זו דעת תוס' והרא"ש דס"ל אף על גב דיש לה כתובה לגבות מ"מ כל זמן דלא הגבו לה הב"ד אין לה חלק ודינה כאחר היורד לשדה חבירו, מיהו במטלטלין י"ל דהתם מודים מטעם הנ"ל שכתב הרשב"א:
(י) וכן עיקר: היינו כשלא אמרה ראו בזה הכריע כהפוסקים דאינו גובה משבח אבל אם אמרה ראו י"ל במטלטלין לכ"ע השבח שלה מטעם הנ"ל ובקרקע ג"כ לדעת רוב הפוסקים השבח שלה וא"ל כיון אם אמרה ראו נוטלת כל השבח ע"כ צ"ל דדינה כאשה יורשת כיון דאית לה כתובה לגבות א"כ כשלא אמרה ראו למה נשתנה דינה מאשה יורשת דנוטלת משבח והשבח לאמצע ויש לומר כשאמרה ראו אז הוי כאלו גבאה הקרקע לכתובה ואז דינה כאשה יורשת אבל אם לא אמרה ראו אין דינה כיורשת ונדוני' והוספת שליש נוטל' משבח כ"כ בנ"ש והא דאינה גובה הכתובה משבח ומן מטלטלין גובה בזה"ז משום שבח גרע טפי כמ"ש בהרא"ש ובמ':
(יא) ולכן אלמנה וכו': ז"ל מהרי"ל בתשובה סי' מ"ז אלמנה שלא נשבעה על הכתובה אף על גב דהוציאה הרבה מכתובתה הן למסים הן לשידוך הבנים אין מנכין לה מכתובה כי כל מה שהוציאה הוא משבח כתובתה וי"ח הוא מהרי"ו סי' קע"ז וז"ל ועוד אני אומר כיון שישבה האשה בהנכסים י"ד שנים מסתמ' כבר הוציאה לצורך מזונותיה ופרנסת' יותר משיעור נכסים שהניח בעל ונמצא כל שבידה הוא מריוח ואין אשה גובה כתובה מהשבח שלאחר מיתת בעלה, ובט"ז הביא ראיה לדעת מהרי"ל מהא דאיתא בש"ס ולקמן סי' ק"א אלמנה שיש הכתובה בידה גובה לעולם ובוודאי במשך הזמן כבר כלה עזבון בעלה ויש לדחות וי"ל דאיירי שם כשהניח בעלה קרקע אז לא שייך שהוציאה עזבון בעלה, גם י"ל הטעם הוא דאמרי' מסתמ' הוציא' ממה שהניח בעלה דלא שביק היתר' מה שהניח ותוציא מן הריוח לכן אם היורשי' נותנים לה מזונות סתם אמרינן אלו היו אומרים לה דנותנים לה מן מה שהניח בעלה היתה נוטלת הכתובה ולפ"ז י"ל דל"פ מהרי"ל עם מהרי"ו כי בתשו' מהרי"ל דאיירי דהוציאה למסים ולשדוכי בנים אז י"ל דהוציאה מן העזבון אבל אם הוציאה לצרכה אז אמרינן דלא שביק היתרא וכו' ומזה איירי מהרי"ו: