ביאור:תוספתא/סוטה/יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת סוטה פרק ארבעה עשר[עריכה]

התדרדרות מוסרית ולאומית[עריכה]

(א)
רבי יוחנן בן זכאי אומר: משרבו הרצחנים - בטלה עגלה ערופה


ראו משנה ט, ט.
לעניין העגלה ראו ספרי שופטים רה.
לעניין לוחשי לחישות בדין ראו סנהדרין ג, ז.
מטילי מלאי – דואגים לסחורותיהם. הברייתא כדעת ר' יהודה.
השחיתות מתחילה בבית הדין.
ר' עקיבא, ר' מאיר ור' יוסי מאשימים את בני שמואל בגבייה בכח של המעשרות.
קללת עלי – ראו שמואל א ג יז.



לפי שאין עגלה ערופה באה אלא על הספק, עכשיו רבו ההורגין בגלוי.
משרבו המנאפין - פסקו מי מרים
לפי שאין מי מרים באין אלא על הספק, עכשיו כבר רבו הרואין בגלוי.
משרבו בעלי הנאות - בא חרון אף לעולם ובטל כבוד תורה.
משרבו לוחשי לחישות בב"ד - נתעותו המעשים ונתקלקלו הדינין ופסקה השכינה מישראל.
משרבו רואין לפנים רואי פנים בדין - בטל (דברים א, יז) "לא תכירו פנים במשפט ולא תגורו מפני איש"
ופרקו מהן עול שמים והמליכו עליהם עול בשר ודם.
משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים - רבה השוחד והוטה המשפט והיו לאחור ולא לפנים
ועליהם נאמר כעל בני שמואל
(שמואל א ח, ג) "לא הלכו בניו בדרכיו... ויקחו שוחד ויטו משפט".
וכי לקחו שוחד ומשפט הטו? ר' מאיר אומר: חלקם שאלו בפיהם.
ר' יהודה אומר: מלאי הטילו על בעלי בתים.
ר"ע אומר: מתנות נטלו בזרוע. ר' יוסי אומר: קופה של מעשרות לקחו בזרוע.
אע"פ שלא קלל עלי את שמואל אלא על תנאי - ראה האיך דבקה בו.
משרבו 'מקבל אני טובתך' ו'מחזיק אני טובתך'
רבו (שופטים כא, כה) "איש הישר בעיניו יעשה"
ומשרבו 'איש הישר בעיניו יעשה' - שפלים הוגבהו וגבוהים הושפלו

וסרחה כל מלכות אזלא ונוולה.


משהתחילו לחשב טובה אישית ואין חוק כללי – הושחת השלטון ואיש הישר בעיניו יעשה. כך במלכות רומי וכך במלכות החשמונאים, וראו משנה ט, יא, "משבטלה סנהדרין".
כאן מתחילה השחיתות בבית הדין להשפיע על הסביבה, וכל אדם דואג רק לעצמו ולהישרדותו, מאמץ את לבבו כנאמר בדברים טו ז-ט, ונמנע מלתת צדקה.
לעניין מושכי הרוק ראו דרך ארץ רבה ז, שם נמנו מרכיבי הצניעות וביניהם רוקו של ת"ח.
ראו ישעיה ה כג, שגם ישעיה עוסק במקבלי שוחד.
היוהרה מתחילה בגבר ועוברת לאשה. היהירים הרבו מחלוקת בישראל, לא במובן ההלכתי דווקא אלא במובן החברתי, וגרמו לשפיכת דם.
לעניין תלמידי שמאי והלל ראו תוספתא סנהדרין ז, א.
מקבלי צדקה מן הגויים גורמים להגברת כוחם של הגויים, וראו בבא בתרא י ב.



משרבו צרי עין וטורפי טרף - הן הן שופכי דמים
רבו אומצי הלב, וכל אחד ואחד קופץ ידו מחבירו
ועברו על מה שכתוב בתורה (דברים טו, ט) "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך וגו'".
משרבו מושכי הרוק היהירים - נתמעטו התלמידים ובטל כבוד התורה.
משרבו (יחזקאל לג, לא) "אחרי בצעם לבם הולך"
רבו (ישעיה ה, כ) "האומרים לרע טוב ולטוב רע".
משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע - נתמלא כל העולם כולו הוי (שם) "הוי".
משרבו היהירים - התחילו בנות ישראל לינשא ליהירים
לפי שבדורינו אין רואין אלא לפנים.
משרבו נטויות גרון ומסקרות עינים – רבו מי מרים, אלא שפסקו. התרבה הצורך במי סוטה, אבל הם בוטלו כדלעיל
משרבו זהיהי הלב גבוהי הלב, בעלי עודף בטחון עצמי - רבו מחלוקת בישראל והן הן שופכי דמים.
משרבו מקבלי מתנות – נתמעטו ימים ונתקצרו שנים.
משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן
הרבו מחלוקת בישראל ונעשית התורה כשתי תורות
משרבו מקבלי צדקה מן הגויים
כביכול שהתחילו עובדי כוכבים להתמעט וישראל להתרומם איפכא בלשון סגי נהור
ואין נוח בעולם לישראל.