ביאור:תוספתא/נגעים/ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נגעים פרק שמיני[עריכה]

מי מטהר?[עריכה]

(א)

אין מצורע מטהר מצורע אחר, אבל נשאל הוא על הטומאה ועל הטהרה של עצמו

והכל כשרין לטהר את המצורע, ואפילו טמא מת


ראו ספרא מצורע פרשה א, ה: אין מצורע מטהר את המצורע.



וכשם שמצוה לטהרן כך מצוה לטמאן.
וכהן שטמא - מצוה לטהר שנאמר (ויקרא יג נט) לטהרו או לטמאו.
ד"א: לטהרו או לטמאו - בארץ ובחוצה לארץ.

אזוב, ארז, תולעת[עריכה]

(ב)
אזוב הכשר לחטאת - כשר למצורע. הזה בו לחטאת - כשר למצורע


ראו פרה יא, ח, כת"ק.



ר' אליעזר אומר: עץ ארז ואזוב ושני תולעת האמור בתורה - שלא נעשתה בהן מלאכה.

(ג)
אמר רבי יהודה: שבתי היתה והלכתי אצל רבי טרפון בביתו


ר' טרפון טיהר מצורעים אחרי החורבן.
אחדות מהתכונות של עץ הארז – ראו משנה יד, ו. וראו ספרא מצורע א, יג.



אמר לי: יהודה בני, תן לי סנדלי! ונתתי לו. פשט ידו לחלון, ונתן לי הימנה מקל
אמר לי: בני, בזו טהרתי שלשה מצורעים
ולמדתי בה שבע הלכות: שהן של אברית, וראשה טרוף, חלק ארכה אמה, ועביה כרביע כרע המטה
חלוק אחד לשנים ושנים לארבעה, מזין שונים ומשלשין
ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית, ומטהרין בגבולין.

הציפורים, מתן הדם והגילוח[עריכה]

(ד)
היה מביא שתי צפרים דרור. ואלו הן? הדרות בעיר


ראו ספרא מצורע פרק ה, יד, וכן שם א, ד.
לעניין נתינת הדם ראו משנה יד, א, וראו גם ספרא מצורע פרשה ב.



ר"ש בן אלעזר אומר: אלו הן הקובלאות
שחט את אחת מהן אל כלי חרס על מים חיים, חפר וקברה לפניו. אסור בהנאה
טבל והזה שבע פעמים על אחת ידו של מצורע, ויש אומרים על מצחו
ואם הזה עליו מכל מקום - יצא
וכן היה מזה על השקוף של הבית מבחוץ, ואם היה עליו דם מכל מקום - יצא
שלחה וחזרה, אפילו שש וחמש פעמים - מותרת באכילה, וכשרה לטהר זו במצורע אחר.

(ה)
ר' יוסי הגלילי אומר: ריסי עיניו אין צריך לגלח


ראו ספרא מצורע ב, ה. וראו משנה יד, ד. התגלחת הראשונה פסולה, כי שייר שתי שערות, ולכן הגילוח השני נחשב כראשון.



גלח ושייר שתי שערות בתגלחתו הראשונה, וחזר וגלחן בתגלחתו שניה - לא עלתה אלא תגלחת ראשונה בלבד.

(ו)
תגלחת של מצורע - טבילתו והזאתו מעכבים, ושאר כל מעשיו אין מעכבין בו

שחיטת צפרים והזאתו ותגלחתו – ביום, ושאר כל מעשיו - בין ביום ובין בלילה
אלו באנשים, ושאר כל מעשיו - בין באנשים בין בנשים; אלו בכהנים, ושאר כל מעשיו – בין בכהנים בין בישראל.

(ז)
מצורע מותר בתשמיש המטה בימי גמרו, ואסור בימי ספרו

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף בימי ספרו אסור, ק"ו בימי גמרו.
אמר רבי חייא: אמרתי לפני רבי שלא היה לו יותם לעוזיה, אלא בימי חלוטו
אמר לי: אף אני כך אמרתי.

(ח)

שתי צפרים של מצורע שמתה אחת מהן או שברחה, או שנעשת טרפה - יקח זוג לשניה.
שחט אחת מהן, ונמצאת שניה של דרור או שנמצאת טרפה - יקח זוג לשניה

ושתיהם מותרות ויביא שתים בתחלה.

שחטה ומתה חברתה או שנעשת טרפה - שתיהן אסורות ויביא שתים בתחלה.
שחטה בלא עץ ארז ואזוב ושני תולעת, רבי יעקב אומר: הואיל ונשחטה שלא כתקנה - מותרת
רבי שמעון אומר: הואיל ונשחטה שלא כמצותה - אסורה בהנאה.

המצורע במקדש[עריכה]

(ט)
מצורע טובל בלשכת המצורעים, ובא ועומד בשער ניקנור

ר' יהודה אומר: לא היה צריך טבילה, שכבר טבל מבערב.
אמרו לו לא מן השם הוא זה אלא כל הנכנס לעזרה דרך שער ניקנור היה טובל באותה לשכה
ומביא אשמו ולוגו בידו, ומעמידן בשער ניקנור
והכהן עומד מבפנים ומצורע מבחוץ, ומצורע מניח ידו תחת ידו של כבש
והכהן מניח ידו על מצורע, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וסומך שתי ידיו עליו
ונכנס ושוחט בצפון.

(י)
כל הסמיכות שבמקדש - תכף לסמיכה שחיטה, חוץ מזו שהיתה בשערי נקנור


לעניין הסמיכות בצפון ראו תוספתא מנחות י, ג.



כל הסמיכות שבמקדש היו לצפונו של מזבח, חוץ מזו, שהיתה בשערי נקנור
שלא יכול ליכנס בעזרה - עד שיזרוק עליו מדם חטאתו ואשמו.

(יא)
בין שהקדים חטאתו לעולתו ועולתו לחטאתו - מה שעשוי עשוי


ראו ספרא מצורע ג, יג. לעניין הקדים חטאתו לאשמו ראו תוספתא ב"ק י, סוף הלכה ט.



הקדים עולתו לאשמו - יעלו לגבי המזבח וטעונין נסכים, אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה
הקדים חטאתו לאשמו - תעובר צורתו ויצא לבית השרפה.