ביאור:תוספתא/זבחים/י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת זבחים פרק עשירי

היררכיה של הקרבת הקרבנות

(א)
כל התדיר מחברו - הוא קודם את חברו; וכל המקודש מחברו - הוא קודם את חברו

ראו משנה י, א-ב, וכן הוריות ג, ו, משם הציטוט המלא.
ראו מדרש דומה בספרא אח"מ פרק ד.
הברייתא מרחיבה את ההיררכיה ומפרטת אותה. נראה שהקריטריון העיקרי בה הוא סוג הקרבן וקדושתו.
ר' שמעון שואל בסוף הברייתא על העדפת הבהמות את העופות, לכאורה בניגוד לעקרון הקדושה. וראו משנה י, ד.

פר משיח ופר העדה עומדין - פר משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו
הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת, מוטב שיקדם מכפר למתכפר
שנאמר (ויקרא טז יז) וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל.
פר הבא על כל המצות קודם לשעירי העדה, ושעירי העדה קודמין לשעיר של נשיא
ושעיר של נשיא קודם לשעירה של יחיד, ושעירה של יחיד קודמת לכבשה של יחיד.
תודה קודמת לאיל נזיר, מפני שהתודה טעונה ארבעה מיני לחם ואיל נזיר טעון שני מיני לחם.
מעשר קודם את העופות
אמר רבי שמעון: והלא מעשר קדשים קלים, ועופות קדשי קדשים
קדמו קדשים קלים לקדשי קדשים!?
אמור מעתה: יש במעשר אימורי קדשי קדשים, מה שאין כן בעופות.

(ב)
חטאת העוף קודמת לעולת העוף בהקרבה.

ראו משנה י, ד.
כאן מפורטת גם ההיררכיה בין המנחות.

אף בהפרשה, לא יאמר "זה לעולתי וזה לחטאתי" אלא אומר "זה לחטאתי וזה לעולתי".
חטאת העוף של יולדת קודמת לכבשה. מנחת האיש קודמת למנחת האשה
מנחת חטים קודמת למנחת שעורין
מנחה קודמת ליין, והיין קודמת לשמן
שמן קודם למלח, ומלח קודמת לעצים, ועצים קודמין לכל דבר. שאינו קרבן

(ג)

פרים קודמין לאילים, ואילים קודמין לכבשים
אימתי? בזמן שבאו כאחד. אבל הבא ראשון - קרב ראשון, הבא אחרון - קרב אחרון.

לחם הפנים קודם לשתי הלחם

ראו סוכה ה, ז.
לדעת אבא שאול הכלל של כל התדיר קודם לא חל כאן, והוא גרס בסדר שונה גם במסכת סוכה.
לעניין סוף הברייתא ראו משנה י, ו.

כשהוא מחלק בעצרת, אומר: הילך מצה הילך חמץ, הילך מצה הילך חמץ
אבא שאול אומר: שתי הלחם קודמות ללחם הפנים!
כשהוא מחלקן בעצרת, אומר "הילך חמץ הילך מצה, הילך חמץ הילך מצה",
מפני ששתי הלחם חביבות
כשם שקודמין זה את זה בהקרבה - כך קודמין זה את זה באכילה.
קדשי קדשים קודמין לקדשים קלים. הנאכלין ליום אחד קודמין לנאכלין לשני ימים.
שלמים של אמש קודמין לחטאת ואשם של יום
רבי שמעון אומר חטאת ואשם של יום קודמין לשל אמש.

אכילת הקרבנות

(ד)
וכולן - רשאין כהנים לשנות באכילתן:

ראו משנה י, ז.
החופש שניתן לכהנים לגבי דרך אכילת הקרבנות אינו מוחלט. הם צריכים להימנע מסכנה של נותר, ולבשל את הבשר לפי הקדושה שלו.

מנחות - ללותתן ולהוציא שמנן, ולתת לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה, דברי ר' שמעון
רבי מאיר אומר: תבלי חולין, ולא תבלי תרומה, שלא יביאו לידי פסול ולידי מיעוט אכילה.
יין כיוצא בו. אין מבשלין חטאת ואשם עם מורם מתודה
ואיל נזיר עם הבכור עם המורם משל שלמים, מפני שממעט את אכילתן וזמן אכילתן.
ולא שלמים של אמש עם חטאת ואשם של יום, מפני שממעט את אכילתן ומקום אכילתן וזמן אכילתן.
אבל חטאת ואשם מתבשלין זה עם זה. תודה ואיל נזיר מתבשלין זה עם זה
הבכור ומורם משלמים מתבשלים זה עם זה, מפני שכולן שוות.

מצוות כיבוס ושטיפת הכלים

(ה)
אחד חטאות החיצונות ואחד חטאות הפנימיות לכיבוס

ראו משנה יא, א-ג. כאן נוסף דין חטאת העוף.

שנאמר (ויקרא ו יח) תורת החטאת, תורה אחת לכל החטאות.
חטאת העוף - אין דמה טעון כיבוס; חטאת פסולה - אין דמה טעון כיבוס
היתה לה שעת הכושר ונפסלה - דמה טעון כיבוס דברי ר' יעקב
ר' שמעון אומר: אע"פ שהיתה שעת הכושר ונפסלה - אין דמה טעון כבוס.
נתן על הקרן ועל הכבש ועל היסוד - אין זקוק לו
נתן מידו כשהוא מזה על גבי הקיתון – גורדו, והוא טהור.
נתן על העור עד שלא הופשט - אין טעון כבוס, משהופשט טעון כבוס, דברי ר' יהודה
ר' אלעזר אומר: אף משהופשט אין טעון כיבוס, דברי ר' יהודה
אלא מקום הדם, ודבר הראוי לקבל טומאה, וראוי לכיבוס
היכן מכבסו? בפנים. יצא לחוץ - נכנס ומכבסו בפנים.

(ו)
רבי שמעון אומר: קדשים קלים - אין טעונים מריקה ושטיפה

ראו משנה יא, ב; ז.
הבריתא מרחיבה את החובה של מירוק ושטיפת הכלי לכל הקדשים. ת"ק חולק על ר' שמעון ומחייב אפילו בקדשים קלים.
לפי דבריו צריך השוטף לדעת עבור מה הוא שוטף וממרק את הכלי, והשוו לדיני הטבילה, חגיגה ב, ו.

אבל טעונין הדחה משום נותן טעם.
כבשים פסולין - אין טעונין מריקה ושטיפה
רבי יעקב אומר: היה להן שעת הכושר, ונפסלו - אין טעונין מריקה ושטיפה
רבי שמעון אומר: אע"פ שהיתה להן שעת הכושר ופסולין - אין טעונין מריקה ושטיפה, אלא הדחה
כלי חרש - אין טעונין אלא שבירה. היכן שוברו? בפנים. יצא לחוץ - נכנס ושוברו בפנים.
רבי טרפון אומר: בישל בו מתחלת הרגל - מבשל בו כל הרגל. אחר הרגל - אין טעון מריקה ושטיפה.
אמר רבי נתן: לא היה רבי טרפון אומר, אלא בקדשים קלים בלבד
היכן מורקן ושוטפן? בפנים. יצא לחוץ – מכניסן, מורקן ושוטפן בפנים.
נטמאו בחוץ - מטהרן ומכניסן, מורקן ושוטפן בפנים.
כיצד מריקתן ושטיפתן? במקום אכילתן - מריקתן ושטיפתן. עד זמן אכילתן - מריקתן ושטיפתן.
בשל בו קדשי קדשים - מורק ושוטף לקדשי קדשים
קדשים קלים - מורק ושוטף לקדשים קלים
קדשי קדשים וקדשים קלים - מורק ושוטף לחמור שבהן
שטף ולא מרק, מרק ולא שטף - יאכל כחמור שבהן.

(ז)
חומר בהזאה שאין במריקה ושטיפה, ובמריקה ושטיפה שאין בהזאה.

ההשוואה בין ההזאה לבין שטיפת הכלים ממחישה שהשטיפה היא מצווה כשם שההזאה היא כזאת.
ההנחה היא שהלכה כת"ק בהלכה ו.

שהזאה נוהגת בחטאות הפנימיות, ונוהגת לפני זריקת דמים
מה שאין כן במריקה ושטיפה
חומר במריקה ושטיפה, שהמריקה ושטיפה נוהגים בקדשי קדשים ובקדשים קלים
ואם נתבשל במקצת כלי - כולו טעון מריקה ושטיפה, מה שאין כן בהזאה.