ביאור:תוספתא/דמאי/ו
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
תוספתא מסכת דמאי פרק ששי
[עריכה]שדה של גוי
[עריכה]המקבל באריסות שדה מן הגוי - מעשר ונותן לו
אמר רשב"ג: מה אם ירצה הגוי שלא לעשר פירותיו? - אלא חולק ונותן לו בפניו. נותן לגוי את חלקו ופטור מהמעשרות על חלק זה.
החולק שדה מן הנכרי - מעשר ונותן לו
אם פירק שותפות עם הגוי לדעת ת"ק צריך לעשר על כל היבולים, ורשב"ג מסתפק בתרומה בלבד. |
ר"ש אומר: תורם ונותן לו. לפיכך אם חזר הנכרי ונתגייר, או שמכר לישראל - מעשר ונותן לו
שכר ממנו שדה - מעשר ונותן לו
מה בין שוכר לחוכר? השוכר במעות והחוכר בפירות.
החוכר שדה מן הנכרי - מעשר ונותן לו.
לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו, את פירות החכירה או שמכר לישראל אחר
חוזר ונוהג בה דמאי.
החוכר שדה מן הכותי – מעשר ונותן לו
אוצר וקטרון - כדעת ת"ק בהלכה ג |
ושוקל לאוצר, מס לרומאים שוקל לקטרון לפרנסת החיילים הרומאים - מעשר ונותן לו.
לא יאמר ישראל לגר לכותי ולנכרי ולמי שאינו נאמן על המעשרות
יש להתחמק מלעשר את המס בלשון נקיה (P.C.), כדי שלא ליצור מראית עין שמינה אותו לשליחו לתת טבל. אם לא אמר לו במפורש "לך ושלם טבל" אלא ביקש לשחרר אותו מהמס בלי להגדיר כיצד – מותר. וכן במקרה השני, אינו אומר ליהודי שילך לעבוד אצל השלטון אלא מרמז לו בלבד. |
"הילך מאתים זוז ושקול תחתי מן האוצר"
אלא אומר לו "פוטרני מן האוצר"
וכן לא יאמר אדם לחבירו היהודי "הילך מאתים זוז ועול תחתי לאומנות" והכנס במקומי לעבודת המלך
אלא אומר לו "פוטרני מן האומנות".
שדה של עם הארץ
[עריכה]המקבל באריסות שדה מישראל - תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו
ראו משנה ו, א. הברייתא סבורה שהמקבל כחוכר, בניגוד למשנה. |
משדה אחרת וממין או ממין אחר - מעשר ונותן לו
וחכ"א: אם מאותה שדה נתן לו, בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו
אם משדה אחרת נתן לו, בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו
קבל הימנו זרע ליתן לו פירות בגורן - מעשר ונותן לו
מקום שחולקין על הגורן - חולק לו בפניו שוויו.
קבל הימנו מעות ליתן לו פירות בגורן – הכל מודים שמעשר ונותן לו.
ישראל שקבל שדה מחבירו לקצור כשהוא שבלין, ולהחזיר לו שיבולים כרמו לבצור בענבים, זיתיו למסוק בזיתים
אם מחזיר לו פירות שאינם חייבים במעשרות – כולם מודים שיכול להחזיר בלי לעשר. |
שדהו לקצור בחטין ולהחזיר לו גרגרי חיטה כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן - מעשר ונותן לו.
העיד רבי יוסי בן המשולם משום ר' נתן אחיו, שאמר משום ר' אלעזר בן חסמא
המקבל שדה אבותיו מן הנכרי למוסקו לזיתים - נותן לו כמות שהן.
חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ
ראו משנה ו, ט, המתירה לעשות כך. |
אינו רשאי שיאמר לו "טול אתה חטים שבמקום פלוני שהוכשרו לקבל טומאה ואני חטים שבמקום פלוני,
אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני"
אלא חולקים בשווה. אפילו חבר חולק לו בפניו.
חבר אוכל את היבש ושורף את הלח, מפני שאמרו כל טהרותיו של עם הארץ נשרפות.
ירשו את אביהן חבר - רשאי שיאמר "טול אתה חטין שבמקום פלוני ואני חטין שבמקום פלוני
אם האב היה חבר - חזקה שכל הפירות טהורים, ולכן יכולים לחלק בין הלחים ליבשים. |
אע"פ שאמרו "חבר שמת והניח בנים חברים ועמי הארץ
לא יוריש טהרותיו לעמי הארץ אלא לחברים בלבד"
הניח מעשר שני - אין רשאי שיאמר לו "טול אתה חטים ואני אטול שעורים, אתה יין ואני שמן"
אלא אומר לו "טול אתה מעות של חטים ואני מעות של שעורין
טול אתה מעות של יין ואני מעות של שמן."
חבר ומי שאינו נאמן על המעשרות שלקחו פירות, שירשו או שנשתתפו ופירקו את השותפות.
הירושה והקניה הן במידה גסה ולכן יכול החבר לחלק לאחר דמאי, ואינו חייב לעשר. אבל אם השותפות היתה גם לאחר שקנו חייב החבר לעשר את הכל. |
שכל דבר שמותר למוכרו דמאי - רשאי לעשות כן
לקחו גדיש של תבואה, עביט של ענבים, ומעטן של זיתים - זה מעשר את שלו וזה מעשר את שלו
אם לקחו ואח"כ שתפו - צריך לעשר על הכל
זה הביא שבלין שלו וזה הביא שבלין שלו, זה הביא סלי זיתים משלו וזה הביא סלי זיתים משלו,
זה הביא סלי ענבים משלו וזה הביא סלי ענבים משלו, או שבצרו את כרמיהם בתוך גת אחת
אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו ודאי, וחצי חלקו של חבירו דמאי.
גר ונכרי שירשו את אביהן נכרי - רשאי שיאמר לו "טול צלמים ואני כלים, אתה יין ואני פירות"
ירשו את המרחץ רשאי שיאמר לו "תהא שבת בחלקך וחול בחלקי".
ישראל ונכרי שלקחו ביתו של נכרי - אין רשאי שיאמר לו "טול אתה צלמים ואני כלים
כאן הקונה זכה גם לפי התורה בחצי מהבית, ולכן אינו יכול לחלק אותו בדיעבד, אלא אם התנה כך מראש. |
לקחו מרחץ - אין רשאי שיאמר לו תהא שבת בחלקך וחול בחלקי
ואם התנה עמו מתחלה על מנת לעשות כן - מותר.
עיר שיש בה ישראל ונכרים, שומרי ישראל ושומרי נכרים, מתוקנין ושאין מתוקנין פירות מתוקנים ושאינם
אם התנו השומרים מראש שהם שומרים רק את הפירות המתוקנים – רשאים, אבל אם כבר שמרו ונזכרו בזמן החשבון – אינם יכולים להתנות כך אלא חייבים לעשר את כל הפירות על חשבונם. |
רשאין לומר זה לזה "צפון העיר בחלקנו ודרומו בחלקכם"
אם באו לבית חשבון - אסור.