ביאור:תוספתא/אהלות/יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת אהלות פרק ארבעה עשר

שיעור הפתח

(א)
פתח שעשאו למאור - שיעורו מלא המקדח

ראו משנה יג, א-ב.

הגיפו פתח רגיל שהגיפו חלקית כדי שיהיה מאור למאור - שיעורו בפותח טפח
שתי חלונות זו לפנים מזו, החיצונה העשויה למאור - שיעורה מלא המקדח.

(ב)

ניטלה פקק אספקלריא נשברה הזכוכית - שיעורה מלא האגרוף.

ואלו הן שירי המאור: חלון שהיה סותמו ולא היה לה טיט לגומרה

ראו שם

או שקראו, או שחשיכה לילי שבת
ואלו הן שירי המאור: רום אצבעים עם רוחב הגודל.

(ג)
חלון שבין שני בתים - שיעורה בפותח טפח

ראו משנה יג, ב.
הרפפות והסריגות לא נעשו לשם מאור אלא לרוח, ולכן שיעורן בפותח טפח.

סתר את החיצון, אע"פ שלא חשב עליה - שיעורה מלא המקדח
נתן התקרה באמצע חלון - התחתון בפותח פתח והעליון כמלוא מקדח
ואלו הן סריגות - אלו של אוצרות. רפפות - אלו של איקלטאות
רשב"ג אומר: חלונות שבכרכים שיעורן בפותח טפח
שלא נעשו הקירות בכרכים אלא לחיזוק, ולהיות מכניסין עליהן את הרוח.

(ד)

ר' יהודה אומר בהן שלש מדות בשם ר"ע: העושה לצוות לדבר עם חברו ולשמירה ולזון את עיניו – כל שהוא

להכנסת כלים ולהוצאת כלים, לתשמיש ולנר - שיעורו בפותח טפח.

ראו משנה יג, ד.

לקנה ולאצפתו - ב"ש אומרים במילואו, וב"ה אומרים בפותח טפח.

ממעט את הטפח

(ה)
ר' יהודה אומר: אפילו קוליתו של עוג אינה מטמאת כי אינה של יהודי - הרי זו ממעטת את הטפח

ר' יהודה חולק על משנה יג, ה, התואמת לדעת ר'. לדעתו טומאה שאינה מצטרפת ממעטת את הטפח.

וכן היה ר' אומר: פחות מכזית בשר ממעט על יד רובע עצמות.
פחות מעצם כשעורה ממעט על ידי כזית בשר
וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ אין ממעטין, ור' יהודה אומר ממעטין.
זה הכלל אמר ר' יהודה: כל טומאה שאינה מן המת
או שהיא מן המת ואינה מצטרפת עם אותה הטומאה - הרי זה ממעטת.

(ו)
עשבים שתלשן והניחן בחלון, או שעלו מאליהן

ראו שם, וראו גם מכילתא בא טו, שקבעה שאם הגוי נימול, אפילו באופן שאינו ניכר - "אין חוצץ לטומאה"

והעוף ששכן בחלון, והמטלית שהיא פחותה משלש על שלש
והאבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ובעופות
והעובד כוכבים, והבהמה, ובן שמונה
וכלי חרס, והאוכלין, וספר תורה והמלח - הרי אלו ממעטין
אבל השלג והברד והכפור והגליד והמים - אין ממעטין.

שיעור הזיז

(ז)
זיז שעל גבי שירי המאור - שיעורו של שיירי המאור ברום אצבעיים על רוחב גודל.

ראו משנה יד, ב.

ושעל גבי מלא מקדח – שניהן בכל שהוא. ר' יוסי אומר: במלואו
וזיז שעל גבי הפתח - שיעורו בכל שהוא
סתמו - שיעורו של הפתח בפותח טפח. פתחו - שיעורו בכל שהוא.

(ח)
שני זיזין זה על גבי זה, והפתח תחתיהן - כל שהוא

ראו משנה יד, א ומשנה ה.

והעליון - אפילו לתוך שלשה נדבכות שהם שנים עשר טפחים - שיעורו בפותח טפח
סתר את התחתון או שהעדיף עליו - שיעורו כל שהוא.

(ט)

שני פתחים זה על גבי זה, והזיז למעלה מהן, לעליון - כל שהוא
ולתחתון - אפילו בתוך שלשה נדבכות שהן שנים עשר טפחים - שיעורו בפותח טפח
סתר את העליון, הפתח העליון או שהיה עודף התחתון טפח מכאן וטפח מכאן - שיעורו בכל שהוא.
אימתי אמרו זיז כל שהוא? היוצא. אבל לגבלית - עד שיהא בו פותח טפח

ואיזו היא גבלית? כל שמניקה מכאן ומכאן ומשייר מן האמצע.

לעניין הגבלית והעטרות וכו' – ראו משנה יד, א.
לדברי רבי ראו שם, משנה ג.

ר' יוסי בר' יהודה אומר: העטרות והפתוחין והציורין מביאין את הטומאה בפותח טפח
רבי אומר החמירו בקנה יותר מן הזיז, שהקנה מיטלטל והזיז אינו מיטלטל.

(י)
זיז שהוא יוצא מן הכותל, ויש בו פותח טפח

השוו משנה ו, ד, ומשנה ו שם. הבית נחשב נספח לכתל.

טומאה תחתיהן, וכלים בכותל ועליהן כקליפת השום - טהורין
טומאה בכותל וכלים תחתיו, ועליהן כקליפת השום - טהורין.