ביאור:תוספתא/אהלות/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת אהלות פרק שלישי[עריכה]

טומאת הדם[עריכה]

(א)

אמר ר' יהודה: לא נחלקו ר"ע וחכמים על רביעית דם שפרשה משני מתים, שהיא טהורה
על מה נחלקו? על רביעית דם שפרשה משתי רביעיות משני מתים

שר"ע מטמא, וחכמים מטהרין


ראו משנה ב, ב.שתי הרביעיות טמאות, ולפי פירוש ר' יהודה מדובר בתערובת של טומאות, ולכן דינה חמור יותר מתערובת של שני מתים שבכל אחד מהם פחות מרביעית.



ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש: לא נחלקו ר"ע וחכמים
על רביעית דם שפרשה משתי רביעיות משני מתים, שהיא טמאה
על מה נחלקו? על רביעית דם שפירשה משני מתים; שר"ע מטמא, וחכמים מטהרין.

(ב)
אבא שאול אומר: רביעית - תחלת דמו של קטן.


ראו שם. אבא שאול קובע שלא יתכן שכל הדם יצא והוא פחות מרביעית.
בסוף הדיון מסתבר שר' עקיבא וחכמים מסכימים שאם בוודאות יצא כל הדם - טמא, אבל המצב אינו מציאותי לדעת חכמים, ולכן הם מטהרים.



דם הקטן שיצא כולו ואין בו רביעית; ר"ע אומר: כל שהוא. וחכמים אומרים: רביעית
שר"ע אומר: טומאה בדם וטומאה בעצמות
מה עצמות, אע"פ שאין בהן רובע – טמאין, אף דם, אע"פ שאין בו רביעית - טמא.
השיבו את ר"ע שלש תשובות
לא! אם אמרת בעצמות, שרובו טמא בלא רובע, תאמר בדם, שאינו טמא אלא רביעית?
דבר אחר: לא! אם אמרת בעצמות, שמיעט עצמות טמא, ועצם כשעורה הפורש מהן טמא
תאמר בדם, שאינו טמא אלא רביעית?
דבר אחר: לא! אם אמרת בעצמות, שבידוע שכולן לפניך
תאמר בדם, שאנו אומרים שאם נשתיירה הימנה טפה כל שהוא טהור?
אמר להן: אף אני לא אמרתי אלא בזמן שיצא כולו. אמרו לו: אי אפשר לכן.

טומאת העצמות[עריכה]

(ג)

רובע עצמות מרוב הגויה בגודל, ועצמות רוב הגווייה בגדל, אע"פ שאין בהן רובע - טמאין
רובע עצמות מרוב הגויה בבנין, ועצמות רוב הגויה בבנין, אע"פ שאין בהן רובע - טמאין.
ר' יהודה אומר לשון אחר: ב"ש רובע עצמות מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין

רוב בנינו ורוב מנינו של מת, אע"פ שאין בהם רובע - טמאין


רובע עצמות, או רוב עצמות המת בגודל, או 125 עצמות (רוב המניין) – טמאות, וראו משנה ב, א, לעניין בית שמאי ובית הלל ראו עדיות א, ז. הברייתא עוסקת במת יחיד, ובמקרה זה אין מחלוקת בין הבתים.



ואיזהו בנינו? השוקים והירכים והצלעות והשדרה
ואיזהו מנינו? אפילו ראשי אצבעות ידים ורגלים, בלבד שיהא בו מאה עשרים וחמשה.
אמר ר' יהושע: יכול אני לעשות דברי ב"ש וב"ה אחד
משוקים ומירכים – הואיל ורוב בנינו בגודל
וחצי רוב בנינו וחצי רוב מנינו אינן מצטרפין
כחצי זית בשר וכחצי זית נצל מצטרפין זה עם זה
ושאר כל הטמאות שבמת אין מצטרפות זו עם זו, מפני שלא שוו בשעוריהם.

טומאת הגולל והדופק[עריכה]

(ד)

הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל, ואין מטמאים במשא
ר' אליעזר אומר: מטמאין במשא מק"ו: מה אם מטמאין במגע הקל, שהרי הנוגע בנבלה אינו מטמא בגדים לא יטמאו במשא חמור הנושא את הנבלה מטמא בגדיו?

אמר לו ר"ע: אם מטמאין במגע המרובה, שיש כמה דברים שמטמאים במגע ולא במשא יטמאו במשא מועט?


ראו משנה ב, ד. לדברי ר' עקיבא ראו כלים א, א. ר' אליעזר עונה לו שטומאת אוהל נדירה אף יותר מטומאת משא, וראו שם א, ד.
המעשה בבית דגן מלמד כיצד ניתן להסיט את הגולל בלי לקבל טומאה – ע"י חבל, שהרי אי אפשר לחפור תחתיו כי בכך יסיטו את עפר הקברות.



אמר לו ר' אליעזר: מה זה עקיבה? והלא טומאת האהל מועטת משניהן,
והרי הן מטמאין בה, ואי מטמאין באהל, המועט, לא יטמאו במשא המרובה?
נסתלק ר"ע וקפץ ר' יהושע. אמר לו: מרובה טומאת אהל מטומאת המשא
שהמאהיל על גבי המת בסוכה טמא, ומסיטו טהור
והעושה סוכתו על פתחו של קבר, המאהיל עליה טמא, והמסיטה טהור.
אמר ר"ש: זה הוא הנדון: אם סוכה שיש לה פתח - הרי היא חוצצת על גבה
אם סוכה שאין לה פתח - זה הוא גולל עצמו.
אלא כך צריך להשיבו: מרובה טומאת האהל מטומאת משא
שכל מטמאין באהל, ואין לך שהוא מטמא במשא אלא אדם בלבד. וכלים הנושאים טהורים
מעשה בבית דגן ביהודה, באחד שמת ערב פסח והלכו לקברו
ונכנסו האנשים וקשרו את החבל בגולל
משכו האנשים מבחוץ ונכנסו הנשים לקברו
והלכו האנשים ועשו פסחיהן לערב.

(ה)

שתי אבנים גדולות של ארבע ארבע טפחים, שעשאן גולל לקבר

המאהיל על גבי שתיהן - טמא

ניטלה אחת מהן, המאהיל על גבי שניה - טהור
מפני שיש לטומאה זו דרך שתצא.