בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:זכריה ה ט.

שתי נשים עם כנפי חסידה[עריכה]

(זכריה ה ט): "וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת, וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם, וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה, וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם."

אני זכריה נשאתי את עיני וראיתי שתי מלאכיות בצורת נשים , יוצאות מן המקדש, ורוח אלהית נושבת בכנפיהן , ויש להן כנפיים גדולות כמו כנפיים של חסידה , והן נושאות את האיפה (כלי המידה) באויר - בין הארץ ובין השמיים -

דקויות[עריכה]

בפסוקים הקודמים נזכרה אֵיפָה - כלי-מידה גדול, שבתוכו יושבת אישה הנקראת הרִשְׁעָה .

פסוקנו מתאר שתי נשים אחרות, עם כנפיים גדולות כמו של חסידה , המרימות את האיפה הזאת ונושאות אותה באויר. כנפיהן נמשלו לכנפי חסידה כי החסידה עפה למרחקים גדולים (דעת מקרא) - היא נודדת בין אירופה ואסיה בקיץ לבין אפריקה בחורף, מרחק של כ-12000 ק"מ (ויקיפדיה, "חסידה") . גם הנשים הללו עפות למרחק - בפסוקים הבאים נאמר שהן מביאות את האיפה לארץ שנער (בבל).

מה מסמלות הנשים הללו, ולמה הן מביאות את האיפה לבבל? המפרשים הציעו כמה פתרונות.

1. שתי הנשים הן שתי האומות - בבל וכשדים. הן הגלו את האומה הישראלית (היא האישה בתוך האיפה) לבבל בעת חורבן בית ראשון. " "רמז לו, שבעונם של ישראל, שמדדו בסאת עבירות ורשע (איפה) , לקו באותה מידה. ובאו שתי אומות שמלכו כאחת, הם בבל וכשדים חיל נבוכדנצר, והגלום לבבל..." "ושפתרתי מלכות נבוכדנצר בכפל שתי אומות, ראיתי במדרש תלים, שארבע מלכיות הללו ששעבדו בישראל כפולות היו: בבל וכשדים, מדי ופרס, אנטיוכוס ומוקדון, אדום וישמעאל. ועל ככה יסד הקלירי 'רביעית היא שמינית' על אדום" " ( רש"י על זכריה ה יא, ע"פ תרגום יונתן) .

ומדוע הוא מזכיר את גלות בבל עכשיו, בזמן בית שני? "וכונת הרמז היה על אלו שנשארו בבבל ולא עלו לארץ ישראל... היא הכינה שמה לעצמה מקום לשבת ולא עלתה לארץ-ישראל, וכן תהיה מונחת שמה על מקום מכונתה ולא תוסיף עוד לעלות... לכן מוליכות שמה האיפה , למדוד לה מידה במידה: היא לא רצתה לעלות, לכן תשאר שמה" ( מצודות ) ; "וטעם שתים נשים – שני שרי ארתחשסתא... שיעשה חמס למשפחות ישראל העומדים בבבל שנשארו ולא שמעו אל מצות ה' ביד נביאו, לבוא לבית שני. והנה אלה לא יניחו האשה, שהיא משפחת ישראל היושבת בתוך האיפה, שתברח משם" (אבן עזרא) .

2. הביטוי שתים נשים נזכר ב יחזקאל כג ב-ד: " "בֶּן אָדָם, שְׁתַּיִם נָשִׁים בְּנוֹת אֵם אַחַת הָיוּ..." "וּשְׁמוֹתָן: אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה, וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ. וַתִּהְיֶינָה לִי, וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת. וּשְׁמוֹתָן: שֹׁמְרוֹן - אָהֳלָה, וִירוּשָׁלַים - אָהֳלִיבָה" ". אם כך, מסתבר שגם כאן שתי הנשים מסמלות את שתי הממלכות הישראליות - שומרון וירושלים (דעת מקרא) , או את שני שבטי ממלכת יהודה - יהודה ובנימין (רד"ק) . ולמה הן עפות לבבל? שני פירושים:

א. " "ואף על פי שכבר עלו מהגולה כשהיתה מראה זו, הראה לו מראה על אותם שנשארו בבבל, שנתעצלו לעלות לירושלם אף אחר שהחלו לבנות הבית. ואמר שראה שתי נשים אלו יוצאות בגלות, ורוח בכנפיהם - כלומר שגלו קל מהרה לבבל, ולהנה כנפים ככנפי החסידה - כלומר כנפים ארוכות ורחבות כמו החסידה, ותשנה את האיפה ... על כנפיהם, להראותם כי גלותם ביושר ובמידה שמדד להם האל תחת מעשיהם הרעים. ומה שאמר בין הארץ ובין השמים - והדבר ידוע כי המעופף הוא מעופף בין הארץ והשמים ברקיע השמים - להראות כי אלה אינם כאשה הראשונה (מלכות שומרון) שאותה השליך ככר עופרת אל פיה להשקיעה בארץ במקום גלותה, אלא אלה לא אמר להשקיעם בארץ, אלא תלויות באויר עד זמן ששבו לארצם לשבעים שנה. ומה שראה יהודה ובנימן כמראה שתים נשים ועשרת השבטים אשה אחת, לפי ששבט יהודה היה מיוחד לבדו מפני המלוכה, וצירף עמו שבט בנימן משאר השבטים לפי שהיה חלקם כאחד, ושניהם גלו כאחד, לפיכך אמר שתי נשים" " (רד"ק) .
ב. שתי הנשים - המייצגות את שני חלקי האומה הישראלית - מסלקות את צרי יהודה ובנימין הרשעים שהפריעו לבניין המקדש, עזרא ד א-ב: "וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם 'נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם, ולא[וְלוֹ] אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה '", (מלכים ב יז כד): "וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ". "שנער - היא בקעת בבל, מקום מוצאם של עמי הארצות הצוררים לבוני המקדש בירושלים... הנביא ראה, כי סוף המשטינים על שבי ציון, שיעזבו את ארץ ישראל ויחזרו לארץ מוצאם" (דעת מקרא על זכריה ה יא) .

3. על-דרך הדרש, שתי הנשים הן שתי מידות רעות - חנופה וגאוה: "זו חנופה וגסות-הרוח שירדו לבבל" (רבי יוחנן בשם רשב"י, סנהדרין כד א , קידושין מט ב ) . ""רוצה לומר: שאחר שראה שנסתמה האיפה וחדלה המינות ויצרא דעבודה-זרה (שהיא האישה האחת בתוך האיפה) , ראה דבר אחר ששקולה כעבודה-זרה שנפרצה ביניהם. ותחת האשה האחת, שישבה תוך האיפה ראה שתי נשים , והם החנופה - שזה שקול כעבודה-זרה ע"י שיעשה כל מעשיו בצביעות לחנוף בהם שזה משתף בעבודתו (וכמ"ש החובה"ל שהחנופה הוא השיתוף הנסתר שעובד את ה' ובני אדם והיא כפירה בה' בצנעה) , וכן גסות הרוח - שיתנשא בלבבו לדמות שמשיג השגת באלהות ויסמך על שכלו ובינתו ויצא על-ידי-זה למינות. כמו שהיה בבית שני בכתות החלוקות שעמדו ביניהם, שהיה סיבתם שתי נשים הרעות האלה, שעמדו תחת היאשה האחת שהיא יצרא דע"ז שהושלכה תוך האיפה. רק שראה ש להם כנפים ככנפי החסידה , שהחסידה - הגם שהיא עוף טמא, מראית את עצמה כעושה חסד, כמו שאמרו חז"ל "למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסד עם חברותיה"... וכן ידמו הדור הזה כאילו הם קדושים לאלהיהם ועושים חסדים, והם טמאים באמת כי כולו חנף. וגם סופו להיות כהחסידה שתשא כנף אל ארצות רחוקות, כמו שנאמר "גם חסידה בשמים ידעה מועדיה". וראה רוח בכנפיהם , רוח גאוה ורוח חנופה, ומתנשאים על כנפי רוח המדמה, ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים , שאינם לא בארץ ולא בשמים רק עומדים בתווך, כי במעשיהם הנגלים עומדים בשמים, ובמצפוני לבם הם ארציים יורדים ברוח הבהמה למטה לארץ, והם נשאו את האיפה שנית להעניש החוטאים על רוע מעשיהם" " ( מלבי"ם ) .

4. והפרשן הקראי דניאל אלקומסי פירש ששתי הנשים הללו מייצגות את מנהיגי היהדות הרבנית בבבל: " "שתים יוצאות - אלה הם שתי ישיבות (שתי הישיבות הגדולות של יהדות בבל - סורא ופומבדיתא) . ורוח בכנפיהם - היא רוח שקר. ולהנה כנפיים ככנפי החסידה - כנפים הם שלוחיהם, וכנפי עוף טמא (החסידה היא מהעופות הטמאים - ויקרא יא, דברים יד) , לעוף בארץ ולהתעות ישראל בשוד וגזל. ותשאנה את האיפה - כי אלה שתיים נשים הרשעות הן מעמידות את ראשי גלותם" " (דניאל אלקומסי, פתרון שנים עשר, הוצאת "מקיצי נרדמים", ירושלים ה'תשי"ח) .

הקבלות[עריכה]

החסידה העפה למרחקים נזכרת גם ב (ירמיהו ח ז): "גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ"( פירוט ). החסידה יודעת מתי לנדוד ומתי לחזור הביתה. וכן ב (תהלים קד יז): "אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ"וב (איוב לט יג): "כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה אִם אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה".

פירושים נוספים על זכריה ה[עריכה]

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:שתי נשים עם כנפי חסידה

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2018-06-18.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/zk-05-09