ביאור:שעמום בספר קהלת

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



הפתיחה לספר קהלת מתארת עולם מאד משעמם - עולם שבו שום דבר לא משתנה (קהלת א ג-ט): " "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת" "הַשָּׁמֶשׁ? דּוֹר הֹלֵךְ" "וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם. הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן, סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ . כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת. כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר, לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" "וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה" ", וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ." " הארץ, השמש, הרוח והמים - כולם קבועים, שגרתיים ומשעממים, ולכן נראה שאין טעם לחיות ולהתאמץ, "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?".

הפתרון לשיעמום זה מופיע לקראת סוף הספר (קהלת יא א-ח): "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם , כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ. תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ . אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ וְאִם יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן, מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא. שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע, וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר. כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה, כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל. בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים. וּמָתוֹק הָאוֹר, וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ . כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח, וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל שֶׁבָּא הָבֶל"

שימו לב להקבלות המסומנות בקו: המים, הארץ, השמש והרוח - כל אותם יסודות שהופיעו בפתיחת הספר - מופיעים גם כאן (הרב יואל בן נון כבר שם לב להקבלה זו - ראה מאמרו בספר "סוכת שילה") . אלא שהפעם, המסקנה העולה מהם היא הפוכה - לא שיגרה ושיעמום אלא דווקא עניין ואתגר; כל אחד מהיסודות מציב עניין אחר ואתגר אחר, ובכל אחד מהם יש משל ונמשל:

המים :

  • בפרק א התלונן קהלת על כך שהמים זורמים באופן מחזורי, ולכן אינם ממלאים שום תכלית: "כל הנחלים זורמים אל הים, והים איננו מלא; אל מקום שהנחלים הולכים, שם הם שבים ללכת": המים זורמים אל הים, מי הים מתאדים וחוזרים אל הנחלים, וכן הלאה.
  • בפרק יא מציע קהלת "שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו": נצל את המחזוריות של המים לטובתך: השלך לחם על פני המים, ובסופו של דבר הוא יחזור אליך.
  • זה כמובן משל; הנמשל הוא, לפי רוב הפירושים, עזרה לזולת - שלח עזרה וחסד לאחרים, כי יש מחזוריות בעולם, בסופו של דבר החסד יחזור אליך. זו לא רק עצה טובה, זה גם עושה את החיים מעניינים יותר ( פירושים נוספים ).

הארץ :

  • בפרק א התלונן קהלת על כך שהארץ עומדת לעולם, ואף דור אינו מצליח לשנות אותה: "דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת";
  • בפרק יא מסייג קהלת את דבריו ואומר, שמעל הארץ, לא הכל קבוע ויציב: "תן חלק לשבעה וגם לשמונה, כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ". מצד שני, הוא אומר ש: "אם ימלאו העבים גשם - על הארץ יריקו, ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון - מקום שיפול העץ שם יהוא": בסופו של דבר הכל נופל על הארץ; הארץ עצמה היא יציבה וקבועה, והיציבות של הארץ מאפשרת לחזות איפה יפלו הדברים ולאן יגיעו בסופו של דבר; גם אם תבוא רעה בלתי צפויה, היא תיעצר בסופו של דבר, כי יש נקודה שממנה כבר אי אפשר לרדת.
  • הנמשל הוא: נצל את הקביעות והיציבות של חוקי הטבע כדי לחזות ולתכנן את העתיד; וכן: אל תתייאש, גם אם נראה שהמצב רע מאד, דע שיש סוף וגבול לצרות, וכשתיפול עד הרצפה, תוכל לקום ולהמשיך הלאה ( פירושים נוספים ).

הרוח :

  • בפרק א התלונן קהלת על כך שהרוח תמיד נושב באותם מקומות: "הולך אל דרום וסובב אל צפון, סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח".
  • בפרק יא אומר קהלת: "שומר רוח לא יזרע, ורואה בעבים לא יקצור. כאשר אינך יודע את דרך הרוח, כעצמים בבטן המלאה, כן לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה את הכל. בבוקר זרע את זרעך, ולערב אל תנח ידך, כי לא תדע איזה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים": הרוח הוא מפתיע; הוא אמנם מסתובב באותם מקומות, אבל אי אפשר לחזות ולדעת את מסלולו מראש, והדבר מוסיף עניין ואתגר לחיים. החקלאי, המעוניין לזרוע, אינו צריך לחכות שמזג האויר יתאים לזריעה, אלא לזרוע שוב ושוב בזמנים שונים, ובסופו של דבר, בוודאי כיוון הרוח ישתנה לטובה, כך שלפחות אחד ממחזורי הזריעה יצליח ( פירוט ).
  • הנמשל כתוב כאן בפירוש - הנמשל של "הרוח" הוא " מעשה האלהים, אשר יעשה את הכל ": ה' נותן לך בכל יום אתגרים חדשים ומפתיעים - אתה רק צריך לשים לב אליהם, ואז תראה שהחיים הם מאד מעניינים ובכלל לא שגרתיים. בנוסף לכך, מכיוון שאיננו יכולים לדעת ... [ההמשך חסר]

השמש :

  • בפרק א התלונן קהלת על כך שהשמש תמיד זורח ושוקע באותו מקום: "וזרח השמש ובא השמש, ואל מקומו שואף זורח הוא שם".
  • בפרק יא אומר קהלת: "ומתוק האור, וטוב לעיניים לראות את השמש": מה אכפת לך שהשמש זורח בכל יום באותו מקום? הרי אור השמש הוא מתוק ונעים, ומוסיף שמחה לחיים (וזה גם הוכח מדעית).
  • והנמשל כתוב בפסוק הבא: "כי אם שנים הרבה יחיה האדם, בכולם ישמח, ויזכור את ימי החושך כי הרבה יהיו, כל שבא הבל" - גם אם החיים שלך הם שגרתיים וחוזרים על עצמם במשך שנים רבות, מה אכפת לך? שמח על כל יום ויום שאתה חי, על כל יום שאתה זוכה לראות את אור השמש.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-10-13.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/qh-jiamum