ביאור:שביעית מדבריהם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

לפי רוב הדעות האורתודוקסיות בימינו, מצוות השמיטה בזמן הזה היא "מדרבנן" או "מדבריהם" (ראו למשל: לתולדות קיום מצות השמיטה / הרב משה צבי נריה ; שמיטה במהלך הזמנים / הרב קלמן כהנא ).

מי הם אותם "רבנן" ש"מדבריהם" נוהגת מצוות השביעית בימינו?

נראה שהכוונה לבני ישראל בתחילת ימי הבית השני. 

לאחר בניית בית המקדש השני, עלה עזרא הסופר (עזרא ז-י) ואחריו נחמיה (נחמיה א-ב) ובנו את חומת ירושלים (נחמיה ג-ו). לאחר השלמת הבנייה, התאספו בני ישראל בירושלים לחגוג את חג הסוכות (נחמיה ז-ח), קראו בתורה, ואחרי החג התפללו אל ה', התוודו על עוונות אבותיהם שגרמו לחורבן (נחמיה ט), והתחייבו שמעכשיו יקיימו את כל המצוות, נחמיה י: "וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים, וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ. וְעַל הַחֲתוּמִים נְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא בֶּן חֲכַלְיָה, וְצִדְקִיָּה, וְ.... וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים הַנְּתִינִים וְכָל הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל תּוֹרַת הָאֱלֹהִים נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין. מַחֲזִיקִים עַל אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו".

בין שאר ההתחייבויות יש גם התחייבות לשמור את מצוות השמיטה:

(נחמיה י לב): "וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת הַמַּקָּחוֹת וְכָל שֶׁבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר, לֹא נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ; וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית , וּמַשָּׁא כָל יָד".

הם מתחייבים לנטוש את היבול הצומח בשדה בשנה השביעית, כמו שכתוב ב (שמות כג יא): "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ , וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ"( פירוט );

הם מתחייבים גם לשמוט את החובות (המשאות) בסוף השנה השביעית, כמו שכתוב ב (דברים טו ב): "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'"( פירוט ).

ישנן שתי דרכים לפרש את ההתחייבות הזאת:

1. לפי ההלכה האורתודוקסית המקובלת, מצוות השמיטה שנצטוינו בתורה בטלה לאחר שהארץ חרבה ובני ישראל יצאו לגלות. למרות זאת, חכמי הבית השני התחייבו מיוזמתם לקיים מצווה זו, ומאותו זמן והלאה, מצוות השמיטה נוהגת אבל רק בדרגה פחותה של "דרבנן".

2. אמנם, ע"פ הפשט, ההתחייבויות בפסוקים 31-32 הן כולן על מצוות מהתורה, כמו שנאמר, נחמיה י ל: " "מַחֲזִיקִים עַל אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים , וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל" " מִצְוֹת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו " ". רק בפסוק לג מתחילות "מצוות מדרבנן", (נחמיה י לג): "וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ". מכאן ראיה לכך שמצוות השמיטה נוהגת בימינו מהתורה.

הקבלות[עריכה]

תאריכים היסטוריים לשנות השמיטה והיובל .
השבת בספר ירמיהו .

מקראות גדולות:

""המקחות " - הסחורות "שבר " - תבואה כמו בשבר אשר הם שוברים ( בראשית מ"ו ) "וביום קדש " - של י"ט "ונטוש את השנה השביעית " - כענין שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה ( שמות כג ) "ומשא כל יד " - השמטת מלוה בשביעית " ( רש"י )

""את המקחות " - הדברים הנקחים מהם

"וכל שבר " - כל מיני תבואה כמו בשבר אשר הם שוברים ( בראשית מ"ו )

"וביום קודש " - זה יו"ט

"ונטש " - נעזוב עבודת האדמה בשנת השמיטה

"ומשא " - אף נעזוב בשמיטה חוב ההלואה הניתן ביד וכן נאמר שמוט כל בעל משה ידו ( דברים טו )

"ונטש " - נעזוב כמו תשמטנה ונטשתה ( שמות כ"ג )

"ומשא " - חוב ההלואה" ( מצודות )

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2015-01-08.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/ewn/nh-10-32