ביאור:משלי יט ו

משלי יט ו: "רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב, וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן."

תרגום מצודות: רבים (גדולי העם) מחלים (מבקשים) פני הנדיב להשיג נדבת לבו, וכל הרֵעים יתחברו לאיש הנותן מתן.

תרגום ויקיטקסט: אנשים רבים מחלים (רוצים לראות את) פניו של נדיב (שר בכיר) כדי לשטוח בפניו את בקשותיהם; וכל תרועות-הכבוד יינתנו לאיש שייתן להם את בקשותיהם.

/ אנשים רבים מחלים (מכבדים את) פניו של נדיב (שר בכיר), אולם כולם רוצים להיות רֵעים (חברים) של איש הנותן מתנות.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יט ו.

דקויות[עריכה]

הפסוק משווה בין נדיב לבין איש מתן: לנדיב ישנם מעריצים רבים, אולם לאיש מתן ישנם מעריצים רבים עוד יותר - כולם רוצים להיות חברים שלו. מה ההבדל ביניהם?

נדיב[עריכה]

1. בלשון ימינו נדיב הוא אדם שנותן מתנות ברוחב-לב: "גדר הנדיב הוא הנותן כפי הראוי בזמן הראוי לאיש הראוי, כמו לעני בעת דחקו. והאיש מתן מפזר תמיד, וגם לעשירים, מצד מידת פזרנות" (מלבי"ם). אנשים רבים צריכים כסף, ולכן הם מחלים את פניו של הנדיב, כי הם יודעים שהנדיב נותן למי שאין לו. אבל כל האנשים - לא רק אלה שצריכים כסף - רוצים להיות רעים של איש מתן, כי איש מתן נותן לכולם, גם למי שיש לו.

אולם, לענ"ד, המשמעות המדוייקת של נדיב היא "נעלה ונכבד"*.
וגם אם נפרש כמו בלשון ימינו, "נדבן", לא ברור לי מניין לו שנדיב הוא אדם שנותן רק למי שצריך, והרי כל נתינה מבטאת נדיבות.

2. בלשון המקרא, נדיב = שר, אדם נעלה ונכבד במעמדו: "רבים מבקשים פני השר, ולאיש הנותן מתנות - כולם רעיו ואוהביו" (הגאון מווילנה).

יחלו פני- = מחלים את פניו, באים לפניו ומכבדים אותו כדי לבקש ממנו דברים; רבים יחלו פני נדיב = אנשים רבים רוצים לבקש בקשות מהנדיב, השר הנכבד, ולכן הם מחלים את פניו, באים לפניו ומכבדים אותו.

הָרֵעַ[עריכה]

1. רוב המפרשים פירשו מלשון רֵעַ = ידיד: "הכל נעשים רעים לאיש מתן" (רש"י, וכן מצודות).

אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב, למשל, "וכל האדם רע לאיש מתן", או "וכולם רעים לאיש מתן".

2. לענ"ד זוהי צורת המקור של הפועל הֵרִיע מלשון תרועה של כבוד (ר' יונה).

איש מתן = אדם שנותן מתנות לכולם; וכל הרע לאיש מתן = כל התרועות והתהילות ניתנות לאדם שדרכו לחלק מתנות. למרות שמעמדו אינו נכבד, מעשי הנתינה שלו מזכים אותו בכבוד רב יותר משל הנדיב.

משל ונמשל[עריכה]

הגר"א פירש את הפסוק כמשל לנדיבות ונתינה בתחום הרוחני: "רבים מבקשים פני השר בתורה... שילמד עמהם, ולאיש הנותן צדקה - כולם רעיו ואוהביו". גם הפסוק הבא עוסק בקשר בין כסף לידידות.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/19-06