בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:קהלת ח א.

מי יודע פשר דבר?

(קהלת ח א): "מִי כְּהֶחָכָם? וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר? חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא"

מה זה פשר? ומה הקשר בינו לבין אור פנים ו עוז פנים? כמה תשובות.

1. פשר מופיע בתנ"ך רק בספר דניאל בקטעים הארמיים, ומשמעותו - פתרון ופירוש, (דניאל ב ז): "מַלְכָּא חֶלְמָא יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי, וּפִשְׁרָה נְהַחֲוֵה". החכמה מאפשרת לאדם לפרש ולהבין מסרים מה'. וכשאדם מקבל מסר מה', פניו מאירות מרוב שמחה.

השאלה בפסוק היא שאלה רטורית ועניינה "אין בעולם אדם מאושר כמו החכם, היודע את הפשר של כל דבר!" - "מי בעולם חשוב כאדם חכם...?! כמו שמצינו בדניאל: מתוך חכמתו, שהיה חכם ביראת שמים, נתגלו לו רזי פשרין" ( רש"י פירוש ראשון ) .

2. אולם, יש דברים שגם החכמים הגדולים ביותר לא מצליחים למצוא להן פשר ופירוש. השאלה היא גם תמיהה: "מי כה חכם עד שיוכל לדעת את הפשר של כל דבר בעולם? אם כך, מדוע להתאמץ וללמוד חכמה?".

והתשובה בהמשך הפסוק: עצם העיסוק בחכמה משפיע על האישיות! חכמת אדם תאיר פניו - "תסיר כעס", ועוז פניו ישונא - "החכמה תוליד הענוה. כי בהתגבר הנשמה על הרוח, יסור הכעס ועזות המצח" (אבן עזרא) . כשאדם עוסק בחכמה, הוא מייחס פחות חשיבות לענייני העולם הזה, ושום דבר בעולם הזה לא מעצבן אותו. אנחנו לומדים לא רק כדי לדעת פירושים ופשרים, אלא גם כדי לעדן את הנשמה.

3. על-דרך הרמז, פשר מלשון פְּשָרָה, כמו בלשון התלמוד (למשל בבלי סנהדרין ז.) . עיקר חשיבותו של החכם היא ביכולתו לפשר בין בני-אדם ולעשות שלום ביניהם. הוא מאיר את פניו ומקשיב לכל אחד מהצדדים, מסביר לכל צד את דבר הצד השני, וכך מביא אותם להתפשר ולהשלים. כך נאמר ב (משלי כט ח): "אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה, וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף"( פירוט ), וכן בדברי חז"ל, "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר", (ישעיהו נד יג): "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנַיִךְ"( פירוט ).

החכם הגדול מכולם הוא מי שמצליח לפשר ולעשות שלום בין ה' לבין בני האדם: "מי כמשה עושה פשרים בין ישראל לאביהם שבשמים. ועוז פניו ישונא - משאר הבריות, עד (שמות לד) "כי יראו מגשת אליו, כי קרן עור פניו "" ( רש"י פירוש שני ) .

4. ועל-דרך הדרש, פשר כמו מים פּוֹשְׁרִים, לא חמים ולא קרים, כמו בלשון המדרש (למשל בראשית רבה פו ה ) . דברי חכמה נמשלו למים, (משלי יח ד): "מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה"( פירוט ). יש אנשים שדבריהם כמו מים רותחים, מלאים זעם וביקורת על אלה שאינם חושבים כמותם. יש אנשים שדבריהם קפואים, ללא כל התלהבות ומעורבות אישית. החכם האמיתי יודע "להגיש" את חכמתו בטמפרטורה המתאימה, כמו תה טוב: חם מספיק כדי לעורר בשומעים מעורבות ועניין, אבל לא חם מדי כדי לא לעורר כעס והתנגדות.