חסורי מיחסרא והכי קתני: הרוצה שיאכל אצלו חבירו, ומסרב בו ומדירו, נדרי זירוזין הוא; והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר: "כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל", ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
אי זכור, עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה!
אמר אביי, תני: "ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר".
רבא אמר: לעולם כדאמרינן מעיקרא; הכא במאי עסקינן? כגון שהתנה בראש השנה, ולא ידע במה התנה, והשתא קא נדר. אי זכור בשעת הנדר ואמר: "על דעת הראשונה אני נודר" – נדריה לית ביה ממשא; לא אמר "על דעת הראשונה אני נודר" – עקריה לתנאיה וקיים לנדריה.
רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא. אמר ליה רבא: תנא קא מסתים לה סתומי, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים; ואת דרשת ליה בפירקא?
איבעיא להו: פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב או לא? ואם תימצי לומר פליגי, הלכתא כוותיה או לא?
הכי קתני הרוצה שיאכל חבירו אצלו כו' נדרי זרוזין הן – ואפילו אינו אוכל עמו לא חייל נדרא, שלא נתכוון אלא לזרוזי; והיינו דקתני אף.
והרוצה שלא יתקיימו נדריו וכו' – כלומר, השתא תני דינא אחרינא, דהרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בראש השנה ויאמר וכו'.
אי זכור בשעת הנדר עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה – שאם לא כן, למה הוא נודר עכשיו? ולא דמי למאי דאמרינן לעיל, לא שמע ליה ולא אתי בהדיה, דאלמא אין תנאו בטל, שכשהוא נודר – על דעת ראשונה הוא עושה; דהתם היינו טעמא, לפי שאמר התנאי בשעת הנדר, וכיוון שהוא אומר בפירוש שעל דעת תנאו הוא נודר, אי אפשר לומר דעקריה לתנאיה. אבל כאן, שהתנאי והנדר אינן באין כאחת, (לא) שייך למימר עקריה.
ועוד, דבשלמא לעיל איכא למימר, שאף על פי שהוא יודע שאין בנדרו ממש, הוא נודר לזרז את חבירו; אבל כאן, שהם נדרי עצמו, אי לאו דעקריה לתנאיה – למה הוא נודר? וזה ברור. ושלא כדברי הרשב"א ז"ל, שכתב דהא דאמרינן עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה, דווקא בעם הארץ, ומשום הכי חששא בעלמא הוא דחיישינן ליה שמא ביטלו לתנאו. והזקיקו לומר כן, משום דקשיא ליה ההוא דאמרינן לעיל בסמוך לא שמע ליה וכו', ואין צורך לכך וכמו שכתבנו.
ומתרצינן, אמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר – ומשום הכי בטל, שכבר התנה שאם ישכח וידור, יבטל תנאי זה את נדרו.
רבא אמר כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע ממה התנה – רבא לא אתי לאפלוגי עליה דאביי, דמודה הוא דכל שאינו זוכר תנאו כלל בשעת נדרו, הנדר בטל; אלא דלא ניחא ליה לשבושי לישנא דמתניתין, ומשום הכי קאמר דלעולם שיהיה זכור קתני, והכי קתני: הרוצה לבטל נדרו, יעמוד בראש השנה ויאמר וכו'. ובכי האי גוונא איכא תרי דיני: דאי אינו זכור תנאו כלל בשעת נדרו, הרי הנדר בטל; אבל אם הוא זוכר קצת תנאו אבל לא לגמרי, כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע ממה התנה, כלומר שהתנה על דבר מיוחד, ואינו זוכר אם על פת או על יין וכיוצא בהן, אבל זוכר הוא שהתנה, בכי האי גוונא אי אמר "על דעת ראשונה אני עושה", כלומר שאם מתחילה התניתי על נדר זה שיבטל – גם עכשיו אני רוצה שיהא בטל, ונזכר אחר כך שעל דבר זה שנדר עכשיו התנה בתחילה לבטל, נדריה לא אית ביה ממשא.
לא אמר "על דעת ראשונה אני עושה", בטליה לתנאיה וקיימיה לנדריה; דכיוון שהיה זכור בשעת הנדר שהתנה ולא ידע ממה התנה, אם דעתו היה שיתקיים תנאו – לא היה לו לידור סתם, כי היכי דלא לעקריה. ומתניתין דקתני ובלבד שיהא זכור, הכי קתני: ובלבד שיהא התנאי זכור בפיו בשעת הנדר.
ולעניין הלכה קיימא לן כרבא. הלכך נקטינן, דכל שהתנה מתחילה "כל נדר" וכו', ובשעת נדרו שכח תנאו, נדרו בטל. אבל התנה על דבר מיוחד, ובשעת נדרו זוכר שהתנה אבל אינו יודע על מה התנה, כל שלא אמר "על דעת ראשונה אני עושה", אף על פי שנזכר אחר כך שעל אותו דבר שנדר עכשיו התנה מתחלה לבטלו, עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה; שכיוון שהיה זכור קצת, היה לו להתנות ולומר שעל דעת ראשונה הוא עושה. וכן פסק הר"ם במז"ל בפרק שני מהלכות נדרים.
ונראה שמה שאומרים קצת קהילות ביום הכיפורים: "כל נדרי ואסרי" וכו', לדבר זה הם מתכוונים, לבטל נדרים שידרו לאחר מכן; אלא שלשונם משובש, שנראה מלשונם שהם מתירין נדרים שעברו, וזה אין לו עניין, אלא נדרים הבאים לאחר מכן. אלא שרבינו יעקב ז"ל היה מתקן הלשון כדי שיהא משמעותו להבא, לומר: "כל נדרי ואסרי די אסרנא ודי חרמנא", כולו קמוץ, כדי שיהא נראה להבא.
ואין ראוי לומר כן, כדי שלא יקלו ראשם בנדרים; דהא תנא מסתם לה סתומי.
וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר, שיש מן הגאונים שאומרים שאין תנאי קודם מבטל מה שאסר עצמו לאחר מכן אלא בנדרים, אבל לא בשבועות. ויש מהם מי שאומר שהשבועות והנדרים שווין הם לדין זה. ומיהו אמרו בתוספות, דווקא בשבועות ונדרים שנשבע ונדר לעצמו; אבל מי שהשביעו חברו או שהדירו, אין ביטול זה מועיל לו כלום, שעל דעת חברו הוא נשבע ונודר, וכמו שמבטל תנאו לגמרי דמי, דהא אסקינן דלא משתבע אדעתא דנפשיה אלא על דעת משביעו, וכדאמרינן בשמעתא דנדרי הבאי.
איבעיא להו פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב או לא פליגי – דאיכא לספוקי בהכי, משום דדלמא עד כאן לא קאמרי רבנן דנדרי זרוזין הוו אלא במוכר ולוקח, שאין פיהם וליבם שווים, דאף מתחילה היו רוצים בשלושה דינרין; אבל למדיר חבירו שיאכל אצלו איכא למימר שבדווקא הוא מדירו.
