ביאור:נדרים כג א - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד קודםתלמוד בבלימסכת נדריםעמוד הבא

גמרא[עריכה]

והוו מצטערי רבנן משימשא לטולא ומטולא לשימשא. [1](לישנא אחרינא: אדעתא דהכי? אין, כמה זימנין, והוו מצטערי רבנן משימשא לטולא ומטולא לשימשא.) אמר ליה בטנית בריה דאבא שאול בן בטנית: מי נדרת אדעתא דמצערי רבנן מטולא לשימשא ומשימשא לטולא? אמר: לא, ושריוה.
  • רבי ישמעאל בר רבי יוסי הוה ליה נדרא למישרא, אתא לקמייהו דרבנן. אמרו ליה: נדרת אדעתא דהכי? אמר להו: אין. נדרתא אדעתא דהכי? אמר להו: אין. כמה זימנין.[2] כיוון דחזא ההוא קצרא דמצטערי רבנן, מחייה באוכלא דקצרי. אמר: אדעתא דמחי לי קצרא לא נדרי, ושריה לנפשיה.
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: האי נולד הוא, דלא מסיק אדעתיה דמחי ליה קצרא, ותנינא: אין פותחין לו בנולד! אמר ליה: האי לאו נולד הוא, דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן.
  • דביתהו דאביי הוה לה ההיא ברתא. הוא אמר: לקריבאי, היא אמרה: לקריבה. אמר לה: תיתסרא הנאתי עלך אי עברת אדעתאי ומינסבת לה לקריבך. אזלת ועברת על דעתיה ואינסבא לקריבה. אתא לקמיה דרב יוסף. אמר ליה: אילו הוה ידעת דעברת על דעתך ומנסבא לה לקריבה, מי אדרתה? אמר: לא, ושרייה רב יוסף.
ומי שרי כי האי גוונא? אין, והתניא: מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל, ועברה על דעתו ועלתה לרגל, ובא לפני רבי יוסי. אמר לו: ואילו היית יודע שעוברת על דעתך ועולה לרגל, כלום הידרתה? אמר לו: לא; והתירו רבי יוסי.

מתניתין[עריכה]

רבי אליעזר בן יעקב אומר: אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו, יאמר לו: כל נדר שאני עתיד לידור הוא בטל; ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.

גמרא[עריכה]

  • וכיוון דאמר "כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל", לא שמע ליה ולא אתי בהדיה!

ר"ן[עריכה]

  • על דעתא דמצטערי רבנן – והאי לאו נולד הוא, דשכיח.
  • ומי שרי הכי – כלומר, מי שרי לפתוח פתח שהנדר מוכיח היפך מאותו פתח? שהרי כל עיקר הנדר לא היה אלא שאם תעבור על דעתו תיאסר בהנאתו.
  • אין והתניא מעשה באחד – אלמא אפילו כי האי גוונא פתחינן.
ואם תאמר, ומאי מתמהינן מעיקרא "ומי שרי הכי"? ומה בין זו לנדרי זרוזין דמתניתין? אדרבה, היה לו לומר שהנדר מותר מאליו, כהנך דמתניתין!
יש לומר דלא דמי, דנדרי זרוזין דמתניתין אין פיו ולבו שווין של מוכר, ולא של לוקח שווין, שלעולם לא היה דעתו של מוכר שלא יפחות מן הסלע ולא דעתו של לוקח שלא יוסיף על שקל, ומשום הכי שרו. אבל זה, דעתו היה להדירה אם תעבור על תנאו ודעתו, וכי האי גוונא לאו נדרי זרוזין מיקרו; אלא דאיכא פתח, שאילו היה יודע שתעבור על דעתו – לא היה מדירה.
ובמתניתין נמי הא כתיבנא לעיל, שאם היו מוכר ולוקח מעמידין דבריהם, חייל נדרייהו, וכדמוכח בירושלמי. אלא דאפשר שאף במעמידין – פותחין פתח לומר: אילו הייתי יודע שהלוקח לא יתן בו סלע, כלום היית נודר? אם אמר לאו, מתירין אותו, וכדפתחינן הכא.
ואם תאמר: ומאי שנא מהרוצה שיאכל חבירו אצלו ומדירו, דאמר רבי אליעזר בן יעקב דנדרי זרוזין הוו; והא התם פיו ולבו שווין, שרוצה שיאכל עמו חברו, ואפילו הכי אמרינן דנדרי זרוזין הוו ושרו ממילא!
יש לומר דלא דמי, דאילו התם, העניין מוכיח מתוכו שאינו אלא זרוז, שאין באכילת חברו אצלו קפידא כל כך שבשביל זה ידירנו מנכסיו בדווקא; אבל בהאי עובדא דדביתהו דאביי, דאיכא קפידא טפי לאביי כי מנסבא לה דביתהו לקריבה, ודאי איכא למימר דבדווקא הדירה ולאו לזרוז בעלמא, ומשום הכי פשיטא לן דצריך פתח ואין הנדר בטל מאליו; אדרבה, מתמהינן היכי שרינן ליה בהאי פתחא.
  • והיתר נדרים ביחיד מומחה, או בשלושה הדיוטות במקום שאין מומחה, וכדאמרינן בהדיא בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות לו ב): אמר רבי חייא בר אבין אמר רב עמרם, שלושה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה, שלושה מתירין את הנדר במקום שאין חכם. ואמרינן התם: שלושה מתירין את הנדר במקום שאין חכם, לאפוקי מדרבי יהודה דאמר: היתר נדרים בשלושה, והוא שיהא אחד מהם חכם. "במקום שאין חכם", חכם כגון מאן? אמר רב נחמן: כגון אנא.
פירוש, האי "אחד מהן חכם" דבעי רבי יהודה, כלומר שיהא אחד משלושתן חכם, כגון מאן ליהוי? "אמר רב נחמן: כגון אנא", כלומר דבעי רבי יהודה שיהא אחד מהם גמיר וסביר, כגון אנא דגמירנא וסבירנא.
ואמרינן תו התם: רבי יהודה אומר, אחד מהן חכם, מכלל דהנך כל דהו? אמר רבינא: דמסברי להו וסברי. כלומר, חד מינייהו בעינן שיהא גמיר וסביר; אבל תרי, אף על גב דלא גמירי, כיוון דכי מסברי להו סברי.
ומשמע ודאי דחכם דשרי יחידי, לרבי יהודה דווקא בסמוך; דאי בגמיר וסביר בלחוד כרב נחמן סגי, אם כן היכי בעי בתלתא שיהא חד מינייהו גמיר וסביר? והא מאן דגמיר וסביר בלחודיה שרי נדרא, ומה לו להצטרף עם השניים? ומאי קאמר "אחד מהן חכם במקום שאין חכם"? דאי בגמיר וסביר סגי, בכל מקום שהוא הרי יש בו חכם! אלא ודאי הכי קאמר: "אחד מהן חכם", דהיינו גמיר וסביר, "במקום שאין חכם", דהיינו סמוך; דכי איתיה לסמוך, לחודיה שרי נדרא.
וכיוון דלרבי יהודה בעינן סמוך ביחידי, לרבנן נמי, דמדרבי יהודה נשמע לרבנן, דבהאי לא פליגי. והכי נמי משמע לן בסוף פרק נערה המאורסה (נדרים עח ב), דאמרינן: מועדי ה' צריכין מומחה; פרשת נדרים אין צריך מומחה, אלא אפילו בית דין הדיוטות. והא פרשת נדרים "ראשי המטות" כתיב! אמר רב חסדא ואיתימא רבי יוחנן, ביחיד מומחה. ומשמע דיחיד מומחה דהפרת נדרים דומיא דמומחין דמועדי ה': מה התם בעיא סמוך, הכא נמי בעיא סמוך. זהו דעת הרמב"ן ז"ל.
אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק ו' מהלכות שבועות, דחכם מובהק מתיר את הנדרים, דלא בעיא סמוך. משמע דמפרש הרב ז"ל, דהא דאמרינן התם: "במקום שאין חכם", לאו סיומא דמלתא דרבי יהודה היא, אלא אדרבנן קאי דאמרי: "שלושה מתירין את הנדר במקום שאין חכם", דאלמא חכם לחודיה מתיר. ומהדרינן, כעין "אמר מר", "במקום שאין חכם", "חכם כגון מאן?" כלומר, כגון מאן מתיר ביחידי? ואמר רב נחמן, "כגון אנא"; כלומר, דגמיר וסביר. אלמא כל היכא דגמיר וסביר, איהו לחודיה שרי נדרא, ואף על פי שאינו סמוך. וכבר כתבתי זה בפרק קמא, ועוד אכתוב בזה בפרק נערה בסייעתא דשמיא.
ושלושה הדיוטות דשרו נדרא, כד מסברי להו וסברי סגי, כדקיימא לן כרבנן, דלא בעו שיהא אחד מהן חכם. ומיהו בעינן דכי מסברי להו לסברו, דשלושה לרבנן כשניים לרבי יהודה.
ומסתברא דהא דאמרינן: "שלושה מתירין את הנדר במקום שאין חכם", דמשמע, הא במקום שיש חכם – אין מתירין, משום כבודו של חכם הוא דאיתמר, ולכתחילה הוא דלא, אבל בדיעבד אשתרי ליה נדרא.

פיסקא[עריכה]

  • אף הרוצה להדיר את חבירו – שאוסר כל נכסיו על חבירו אם אינו אוכל עמו, יאמר: כל נדר שאני עתיד לידור; מפרש בגמרא.

גמרא[עריכה]

  • כיון דאמר כל נדר וכו' לא שמע ליה ולא אתי לגביה למיכל בהדיה – לפי שכבר יודע המזומן שאין נדר חל עליו, שכבר ביטלו המזמן. ובדין הוא דהוה מצי לשנויי דאמר מדיר בחשאי, כדי שלא ישמע המודר. אלא דאכתי לא אתיא ליה מתניתין שפיר, דכיוון דקתני "אף הרוצה", משמע דהא נמי משום נדרי זרוזין מותר, ולאו משום תנאי שהתנה; ואם כן, מאי "אף"? ועוד, דאי בכי האי גוונא עסקינן, היכי תני "ובלבד שיהא זכור"? פשיטא שהוא זכור, שהרי בשעת הנדר הוא מתנה!

  1. ^ (קטע זה אינו שייך לכאן, אלא להלן.)
  2. ^ (לכאן שייך הקטע של "לישנא אחרינא" הנ"ל).