ביאור:נדרים יח א - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד קודםתלמוד בבלימסכת נדריםעמוד הבא
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

גמרא[עריכה]

ותיובתא דרב הונא?
לא, לעולם "הריני נזיר היום", "הריני [נזיר] למחר". ומאי "עלתה לו"? לבר מההוא יומא יתירא.
אי נמי, כגון שקיבל שתי נזירות בבת אחת.
  • מתיב רב המנונא, "נזיר להזיר", מכאן שהנזירות חל על הנזירות. שיכול, והלא דין הוא: ומה שבועה חמורה, אין שבועה חלה על שבועה, נזירות קלה לא כל שכן? תלמוד לומר "נזיר להזיר", מכאן שהנזירות חלה על הנזירות.
היכי דמי? אילימא דאמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר למחר", הא קרא בעיא?
אלא לאו דאמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר היום", וקתני נזירות חל על נזירות!
לא; הכא במאי עסקינן? כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת.
ומאי חומרא דשבועה מנדר? אילימא משום דחיילא אפילו על דבר שאין בו ממש, נדר נמי חמור, שכן חל על המצווה כרשות. אלא משום דכתיב בה בשבועה "לא ינקה":
  • שבועה שלא אוכל, שבועה שלא אוכל, ואכל, אינו חייב אלא אחת:
  • אמר רבא: אם נשאל על הראשונה, שניה חלה עליו.
ממאי? מדלא קתני "אינו אלא אחת", וקתני: "אינו חייב אלא אחת", רווחא הוא דלית לה; כי מיתשיל על חבירתה, חיילא.
לישנא אחרינא: חיובא הוא דליכא; הא שבועה איכא. למאי הלכתא? לכדרבא, דאמר רבא: נשאל על הראשונה, עלתה לו שניה תחתיה.
  • לימא מסייע ליה, "מי שנדר שתי נזירות, ומנה את הראשונה והפריש קרבן ונשאל עליה, עלתה לו שניה בראשונה"?
כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת:

ר"ן[עריכה]

  • אי נמי בשקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת – כלומר, דכהאי גוונא חיילי תרוייהו, שהרי אין אחת מהן קודמת לחברתה, דנימא שלא תחול שניה אחריה.
  • מתיב רב המנונא וכו', אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הא קרא בעיא – דוודאי, כיוון דמיתוסף יומא יתירא בשביל נזירות שניה, וכל מה שֶמָנָה עד אותו יום, בשביל נזירות ראשונה היה, פשיטא שצריך למנות שלושים יום, שאין נזירות פחותה משלושים יום.
  • הכא במאי עסקינן שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת – כלומר, וקרא להכי אתא. ואם תאמר, ולהא קרא למה לי? פשיטא, דהווה ליה כאומר: "הריני נזיר שישים יום". יש לומר, אי לאו קרא, הווה אמינא שימנה שישים יום כאחד ויביא קרבן; ואתא קרא ואשמועינן דשתי נזירות חלוקין הוו, ועל כל שלושים מגלח ומביא קרבן. זהו פירוש שמועה זו על נכון.
וראיתי לקצת מפרשים שנדחקו להעמידה, לומר דכי תנן "יש נדר בתוך נדר", לחייבו שתיים על אכילה אחת קאמר, שאף בעניין זה חמור נדר משבועה, שהאומר "קונם עלי ככר זה", "קונם עלי ככר זה", חייב שתיים; ומי שנשבע שתי פעמים שלא יאכל ככר אחד ואכלו, אינו חייב אלא אחת.
ורב הונא הכי קאמר, דדווקא באומר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר למחר" הוא דחייב שתיים על אכילה אחת, משום דסבירא ליה שנדר חל על נדר לחייבו שתיים בכולל; מה שאין כן בשבועה, דאפילו בכולל לא חיילא. אבל בלא כולל, אפילו בנדרים אין נדר חל על נדר.
והשמועה עולה לפירוש זה בקושי ודוחק. דאם כן, למה ליה לתנא דמתניתין למתנייה האי דינא בנזירות? לתנייה בנדרים! ועוד, דהיכי הווה סלקא דעתין לאוקמי הא דמי שנזר שתי נזירות וכו' באומר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר למחר"? דאם כן, מאי "מנה את הראשונה"? והלא כשמנה את הראשונה, מנה גם את השניה, דשניהם מניין אחד להם, אלא שהוא חייב כשעובר על נזירותו שתיים. ועוד, מאי "עלתה לו שניה בראשונה"? והרי אין השניה חלה, אלא לעניין שאם אכל ענבים בתוך ימי נזירותו – חייב שתיים, ולמה הוא צריך שתעלה לו? ועוד, דאמרינן בהך תיובתא אחריתי: "אילימא דאמר הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר, הא קרא בעיא?!" בתמיה, ומאי קושיא? אין הכי נמי דקרא בעיא לחייבו שתים בכולל, דהא בשבועות כהאי גוונא אינו חייב אלא אחת. אלא ודאי פירושא קמא עיקר.
  • הלכך נקטינן, דכי היכי דאין שבועה חלה על שבועה לחייבו שתיים, כך אין נדר חל על נדר. ואם אמר: "קונם עלי ככר זה", "קונם עלי ככר זה", אינו חייב אלא אחת. דכי תנא "יש נדר בתוך נדר", דווקא למנות שתי נזירות הוא דאמרינן, כדכתיבנא.
מיהו להא מילתא עדיפי נדרים מבשבועות, שהנדרים חלין על השבועות, ואין השבועות חלות על הנדרים. כיצד? נשבע שיאכל ככר זה, ואחר כך אסרוֹ עליו בקונם, אסור לאוכלו, כדאמרינן לעיל: "קונם סוכה שאני עושה, לולב שאני נוטל, אסור"; ובוודאי דכי היכי דנדר חל על דבר מצווה, חייל נמי אשבועה, שמצווה ושבועות שתיהן איסור גברא הן, וחייל עלייהו איסור חפצא דנדרים, לבטלן בשב ואל תעשה.
ואפשר גם כן, שכשם שהנדר חל על השבועה לבטלה, כך הוא חל לקיימה, שהנשבע שלא יאכל ככר זו, וחזר ואסרו עליו בקונם ואכלו, חייב שתים. וכן בדין: אם לבטל הן חלין, לקיים – לא כל שכן! ומההוא טעמא גופיה דכתיבנא, דכיוון דשבועות ליתנהו אלא איסור גברא, כי אמר "קונם", מיתוסף ביה איסור חפצא.
אבל אין השבועות חלות על הנדרים, לא לבטל ולא לקיים. שאם אסר על עצמו ככר, וחזר ונשבע עליו שיאכלנו, פשיטא שאינו רשאי לאוכלו. וכן נמי נשבע עליו שלא יאכלנו, אינו עובר אלא משום בל יחל. וליכא למימר דכי היכי דאיסור חפצא דנדרים חייל אאיסור גברא דשבועות, הכי נמי איסור גברא דשבועות ליחול אאיסור חפצא דנדרים. משום דבנדרים, כי היכי דאית בהו איסור חפצא, איסור גברא נמי אית בהו, שהרי מכיוון שנאסר עליו, קאי עליה ב"לא יחל דברו"; והאי לאו, איסור גברא הוא, ככל לא תעשה שבתורה. הלכך אין מקום לשבועה שתחול על הנדרים.
והכי איתא בירושלמי פרק קמא דמכילתין: בככר אחד, מכיוון שהזכיר עליו שבועה, כנבלה הוא. מכאן ואילך, כמיחל שבועות על האיסורין, ואין שבועות חלות על האיסורין. אמר רבי יודן: והוא שהזכיר נדר ואחר כך הזכיר שבועה; אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך נדר, הנדרים חלים על האיסורין.
  • לימא מסייע ליה מי שנדר שתי נזירות וכו' - מאן דמסייע ליה לרבא מהא, על כרחין כרב הונא סבירא ליה, דאמר, דבאומר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר היום", אין נזירות חלה על הנזירות. דאי כשמואל סבירא ליה, דאמר דאפילו בכי האי גוונא נזירות חלה על הנזירות, מאי קא מסייע ליה לרבא? דילמא שאני הכא, דבשעה שנדר – חלה על שתיהן, ומשום הכי כשנשאל על הראשונה, עלתה לו שניה בראשונה; אבל בשבועות, שבשעה שנשבע – לא חלה שבועה שניה, לעולם אימא לך, דכיוון דלא חיילא השתא, לא חיילא נמי כי מתשיל אראשונה.
אלא ודאי משום דסבירא ליה כרב הונא מסייע ליה, והכי קאמר: ודאי הא מתניתא, באומר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר היום" מיתוקמא; ואפילו הכי, נהי דבשעה שנדר לא חייל נדר שני, כי מיתשיל אנדר ראשון – חייל, וכדרבא. דאי באומר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר למחר" עסקינן, ומשום הכי קתני "עלתה לו שניה בראשונה", לפי שבשעה שנזר חלו שתיהן, אם כן, היכי קתני דעלתה לו שניה בראשונה? הא איכא יומא יתירא!
ודחי, דהכא כגון שקבל עליו שתי נזירות בבת אחת עסקינן, ומשום הכי כי נשאל על הראשונה, עלתה לו שניה בראשונה, לפי שבשעה שנדר, הוי שתי נזירות ראויות לחול. אבל בשבועות, לעולם אימא לך דכיוון דשניה לא חיילא כי אפקיה מפומיה, כי מיתשיל אראשונה נמי לא חיילא.