ביאור:נדרים יח ב - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד קודםתלמוד בבלימסכת נדריםעמוד הבא
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

גמרא[עריכה]

מתניתין[עריכה]

  • סתם נדרים להחמיר, ופירושם להקל.
כיצד? אמר: "הרי עלי כבשר מליח", "כיין נסך", אם בשל שלמים [1] נדר – אסור; אם בשל עבודה זרה נדר – מותר; ואם סתם – אסור.
"הרי עלי כחרם", אם כחרם של שמים – אסור; ואם כחרם של כהנים – מותר; ואם סתם – אסור.
"הרי עלי כמעשר", אם כמעשר בהמה נדר – אסור; ואם של גורן – מותר; ואם סתם – אסור.
"הרי עלי כתרומה", אם כתרומת הלשכה נדר – אסור; ואם של גורן – מותר; ואם סתם – אסור.
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה – אסורה. בגליל – מותרת, שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה.
סתם חרמים ביהודה – מותרין. בגליל – אסורין, שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים.

גמרא[עריכה]

  • והתנן: "ספק נזירות להקל"?
אמר רבי זירא, לא קשיא: הא רבי אליעזר, הא רבנן. דתניא: המקדיש חייתו ובהמתו – הקדיש את הכוי. רבי אליעזר אומר: לא הקדיש את הכוי.
מאן דאמר: ממונו מעייל לספיקא, גופיה נמי מעייל. ומאן דאמר: ממונו לא מעייל לספיקא, גופיה (נמי)

מסורת הש"ס[עריכה]

  1. ^ ספרים אחרים: שמים.

ר"ן[עריכה]

  • ולעניין הלכה, קיימא לן כרבא, דנהי דאדחיא סייעתיה, שמעתיה לא אדחיא, ומתניתין דהכא ודשבועות כותיה דייקי, דהתם בפרק שבועות שתים בתרא (שבועות כז ב) נמי מסייעי לרבא ממתניתין ד"שבועה שלא אוכל ככר זה" וכו', וכדאיתא התם.

מתניתין:[עריכה]

  • סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל – כלומר, מי שנדר, ויש לפרש לשונו להחמיר ולהקל, כל שלא פירש אחד מהן למה נתכוין, הולכין בסתמא להחמיר.
  • ופירושן להקל – אם פירש אחר כך ואמר: לכך נתכוונתי, סומכין על דבריו, אף על פי שהוא מיקל.
וכולה מתניתין עד נדר בחרם, מפרש כיצד סתמן להחמיר; ומנדר בחרם ואילך, מפרש כיצד פירושן להקל.
  • כיצד הרי עלי כבשר מליח ויין נסך – כלומר: כיצד קרוי סתם נדרים? האומר "כבשר מליח" ו"יין נסך"; דמשמע של שמים, וקרי ליה "בשר מליח", משום דכתיב: "על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב יג), ומשמע נמי של עבודה זרה. כהאי גוונא הוי סתם נדרים, דהא אם פירש של שמים – אסור, ואם פירש של עבודה זרה – מותר; ואם סתם, דמשמע הכי ומשמע הכי, אסור. הרי שסתם נדרים להחמיר.
  • אם כמעשר בהמה נדר אסור – דדבר הנדור הוא, כשהוא קורא לעשירי עשירי, ואסור לכל עד שיקרבו מתיריו.
  • סתם תרומה ביהודה אסורה – לפי שביהודה, מתוך שהיו קרובין לבית המקדש, תרומת הלשכה נמי תרומה סתם קרו לה, והוה ליה סתם נדרים להחמיר.
  • שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה – שמתוך שהיו רחוקין מירושלים ולא היו רגילין בתרומת הלשכה, לא קרו לה "תרומה" סתמא, אלא "תרומת הלשכה" קרו לה; הלכך כי נדרי ב"תרומה" סתם, ליכא לספוקי כלל בתרומת הלשכה, ומשום הכי שרי.
  • סתם חרמים ביהודה מותרין – שהכהנים מכירין ביניהם ורגילים בחרמי כהנים, וקרי להו נמי חרמי[ם] סתם כחרמי גבוה, ומשום הכי מותרין. דהך סיפא – רבי אלעזר ברבי צדוק היא, כדאיתא בגמרא, וסבירא ליה דסתם נדרים להקל, ופליג ארישא. ובגליל אסורין, והיינו דהדר קתני שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים, דמשמע טעמא דאין מכירין, הא מכירין – אלו ואלו מותרין.
  • שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים – שמתוך שלא היו כל כך כהנים ביניהם, לחרמי כהנים לא קרו להו "חרם" סתם; הלכך כי נדרי בחרם – ליכא לספוקי במידי, דודאי חרם גבוה קאמרי.

(מכאן עד סוף המשנה הוא פירוש על המשנה הבאה).

  • נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים – השתא מפרש ואזיל, כיצד פירושן להקל.
והאי דנקט להו בהני גווני דמפרש ואזיל, ולא נקיט להו בהני גווני דרישא, דליתני: "נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרם של כהנים", רבותא אשמעינן, שאף על פי שהוא מפרש נדרו בדבר זר, שאינו כל כך במשמעות לשונו, כחרמו של ים והני אחריני דתני, אפילו הכי מהימן.
  • בחרמו של ים – רשת שצדין בה דגים מן הים קרויה חרם.
  • הרי עצמי קרבן – כלומר, היה מדבר עם חבירו ואמר לו: "הרי עצמי קרבן", אף על פי שנראה שאוסר עליו גופו; כי אמר דלא נדר אלא בעצם שהניח להיות נודר בו, כלומר שיש לו עצם אחד בתוך ביתו, שהצניעו לכך להיות נודר בו, מהימן.
  • ועל כולן אין נשאלין עליהן ואם נשאלו וכו' – מפרש בגמרא דהכי קאמר: אין נשאלין עליהן בתלמיד חכם, דכי נדר בחרם ואמר: "לא נדרתי אלא בחרמו של ים", מהימן ולא צריך שאלה. ואם נשאלו, כלומר: אי הוי אינש דלא מהימן, וכגון שהוא עם הארץ, ולפיכך צריך שאלה, עונשין אותן, אם נהגו היתר בדבר קודם שבאו לישאל – עונשין אותן, שאין מתירין להן, עד שינהגו איסור כימים שנהגו בהן היתר, כדאיתא בגמרא.
  • ומחמירין עליהן – שאין פותחין להן בחרטה, ואין מתירין אותו עד שימצאו פתח לנדרן.
  • פותחין לו פתח ממקום אחר – בתרתי פליגי: חדא, דאין עונשין אותן אם עברו על נדרן; ועוד, שפותחין להם בחרטה. וקרי ליה מקום אחר, משום דלא הוויא מגופו של נדר, הפתח.
  • ומלמדין אותן – שינהגו איסור אפילו בנדרים הללו. ודווקא בהני דסיפא, דמשמעותא דידהו הוויא להחמיר טפי מלהקל, אמרינן דצריך שאלה, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה; אבל בהנך דרישא, דנדר בבשר מליח, אי פריש ואמר דבשל עבודה זרה נדר, וכן כשנדר בחרם, אי פריש ואמר דבשל כהנים נדר, אפילו בעם הארץ אינו צריך שאלה.

גמרא:[עריכה]

  • ספק נזירות להקל – משנה היא במסכת טהרות (טהרות פרק ד משנה יב). ונזירות על ידי נדר הוא, וקשיין אהדדי.
  • המקדיש חייתו ובהמתו – חייתו או בהמתו.
  • לא הקדיש את הכוי – דהוי ספק חיה ספק בהמה. ואי הקדיש את בהמתו, אמרינן דלמא כוי חיה; ואי הקדיש חייתו, אמרינן דלמא בהמה הוא.
  • גופיה נמי – סבירא ליה דמעייל לספיקא; הלכך מתניתין ד"סתם נדרים להחמיר", רבנן.