ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק יט

למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק יט

מורה נבוכים פרק יט

תמלול החלק השיך לפרק י"ז מפי הרב יהונתן בלאס:: ^[1]

מלא — זה השם משתתף, יעשוהו בעלי הלשון בגשם שיבוא בגשם וימלאהו: "ותמלא כדה" (בראשית כד טז); "מלא העומר (לאחד) [ממנו]" (שמות טז לב), וזה הרבה. ויעשה הדבר בעניין תום זמן אחד משוער והשלמתו: "וימלאו ימיה ללדת" (בראשית כה כד); "וימלאו לו ארבעים יום" (בראשית נ ג). ויעשה בעניין השלמות בחשיבות והתכלית בה: "ומלא ברכת ה'" (דברים לג כג); "מלא אותם חכמת לב" (שמות לה לה); "וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת" (מלכים א ז יד).

ומזה הענין: "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו ג), עניינו: כל הארץ תעיד על שלימותו, כלומר: תורה עליו; וכן אמרו: "וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ לד-לה). וכל לשון מליאה שתמצאה מיוחסת לשם היא מזה העניין, לא שיש לו גוף ימלא מקום. אלא אם תרצה שתשים 'כבוד ה׳' האור הנברא, אשר יקרא 'כבוד' בכל מקום, והוא אשר "מלא את המשכן", אין הזק בזה.

^ תמלול השיעור:פרק י"ט מלא, מלא — זה השם משתתף, יעשוהו בעלי הלשון בגשם שיבוא בגשם וימלאהו: "ותמלא כדה" "מלא העומר ממנו" כאשר יש לך כלי ואתה ממלא את הכלי וזה הרבה. ויעשה הדבר בעניין תום זמן אחד משוער והשלמתו: "וימלאו ימיה ללדת", כלומר אשה בהריון תשעה חודשים אומרים הנה הזמן היא צריכה ללדת, "וימלאו לו ארבעים יום" ויעשה בעניין השלמות בחשיבות והתכלית בה: "ומלא ברכת ה'", כל מה שהכלי יכול לקבל,הוא קיבל, "מלא אותם חכמת לב", "וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת". כלומר, כל אלה זה לא דבר פיזי, שנכנס בכלי פיזי, אבל זה עניין שנשאל מהעניין של העם. ומזה הענין: "מלא כל הארץ כבודו" עניינו: כל הארץ תעיד על שלימותו, כלומר: תורה עליו; זה הכוונה מלוא כל הארץ, כמו שמילא אותו חוכמת לב, ומלא את החוכמה ואת התבונה ואת הדעת, הכוונה לא שיש כבוד ששופכים לתוך כלי, הכוונה היא שאין דבר בעולם שלא מעיד על כבוד אלוקים. והסיבה היא כפי שנראה זה שהכבוד האלוקי זה רצונו וחוכמתו, ככה מתגלה הכבוד אלינו מבחינה שכלית. וכן, כל מה שנמצא בעולם מאת, הקדוש ברוך הוא ברא אותו בחוכמה וברצון. לפעמים זה קשה יותר להבין, לפעמים זה פחות קשה. אבל כל דבר ודבר הוא מעיד על הרצון וחוכמה האלוקיים וכן אמרו: "וכבוד ה' מלא את המשכן".. כל מה שנמצא במשכן, כל הכלים של המשכן, כל העבודה שבמשכן. כל זה, כל נקודה ופרט שבמשכן מלמד על החוכמה והרצון האלוקי. וכל לשון מליאה שתמצאה מיוחסת לשם היא מזה העניין, לא שיש לו גוף ימלא מקום. אלא אם תרצה שתשים 'כבוד ה׳' האור הנברא, אשר יקרא 'כבוד' בכל מקום, והוא אשר "מלא את המשכן", אין הזק בזה.. הוא אומר את זה אגב רק על המשכן, הוא לא אומר את זה על מלוא כל הארץ כבודו. כלומר שאם אתה אומר במשכן שמדובר על האור הנברא, אז יש כאן שתי מדרגות גם כן של האור הנברא. יש אור נברא שזה תמונה שרואה הנביא בנבואתו, הוא רואה אור נברא. יש גם כן את האור שרואים שזה אור ניסי שהוא טבעי. טבעי מבחינה זו שזה אור שקולטים בעין גם של מי שלא נביא אבל זה ניסי מבחינה שלא מוצאים את המקור שלו. דוגמה נראה את זה במתן תורה, עוד מעט זה חג השבוע. כלומר אז כבוד השם על ההר והעם רואה את זה. כלומר וזה האש הגדולה והאור הגדול שעל ההר שהוא נמצא שם בדרך פלא. כלומר מחפשים מה בוער. כתוב שההר בוער אבל זה לא שהאש אוכלת את ההר. אחרי מתן תורה ההר לא נהפך לפחם. אבל הוא, יש שם, המלבים מבדיל, בין משהו שבוער, בוער איקס או איקס בוער. כלומר שתלוי מה נאמרר קודם, השם או הפועל. הוא מסביר את זה על הסנה. הסנה לא נשרף אבל הוא בוער מבחינת זה שרואים אש סביבו. תלוי איפה נמצא המילה. בכל אופן אז הוא אומר אלא אם תרצה שתשים 'כבוד ה׳' האור הנברא,ראינו את העניין האור הנברא לפני כן בעמוד כ"ז כאשר הוא מדבר על מה שרואים הנביאים אז הוא אומר יש כאלה שלא רוצים להגיד שההשגה הנבואית היא בעיקר שכלי. אלא שרוצים להגיד שהנביא רואה בכוח המדמה זה העיקר אז הוא אומר ואם לא ירצה אחד מהמקצרים להגיע לזאת המדרגה אשר נשתדל עמו להעלותה וישים אלו המילות כולם אשר באו בזה עניין מורות על השגות חושיות לאורים ברואים עם מלאכים או זולתם. אין הזק בזה הוא מדבר על זה גם כן בעמוד מ"ט מדבר על האור הנברא גם בפרק כ"א בהתחלה. הוא מדבר על זה מי שאומר שהשכינה גם כן נראה כאור נברא. אין הזק בזה. אין הזק בזה כיוון שזה נכון. כלומר, זה עניין שהנביא יראה כאשר הוא רואה את מקום המשכן, הוא יבחין באור אלוקי בכוח המדמה הנבואי. יכול להיות שיש גם אנשים שהם לא נביאים אבל הם רואים איזה אור בזמן שההשגחה גלויה יותר. והם רואים אור כמו שהיה בהר סיני, גם כן יכול להיות. יודעים שבזמן העקידה, אברהם אומר לישמעאל ואליעזר, שבו לכם פה עם החמור, בגלל שהם לא ראו את האור שעל הר אמוריה. הם ראו את ההר מרחוק, הכוונה שהם ראו, את האור. הוא אומר, מי שלא רואה את האור, הוא כמו חמוראבל כאן, בשני המקומות האלה, גם בעניין של הנביאים, וגם בענין המשכן הוא אומר, אין הזיק בזה בגלל שזה נכון. אבל יש מקומות שהוא כן אומר, שמי שאומר דבר, מגושם, כאשר הפירוש האמיתי, הוא לא מגושם, הוא בא עליו בביקורת מאוד גדולה. ההסתכלות העליונה הנכונה, זה זה, אבל גם כן זה הסתכלות נכונה, אבל לזה א הגיע לזה. זה כוונה, האמת היא גם אם אתה יודע רק את העליונה ואתה לא ער לקיום של הנמוכה, זה גם כן לא טוב, זה כוונה. בחלק שני פרק י"ב, הוא אומר איך הקדוש ברוך הוא מזיז דברים חומריים? אנחנו יודעים שכדי להזיז דבר חומרי צריך לבוא במגע עם הדבר החומרי, הרי לקדוש ברוך הוא אין רגליים אז איך הוא דואג לכך שהכדור ייכנס לתוך השער? אז יש שאומרים שהוא כמו זה שיושב במשרד של המוניות ושולח גבריאל לך תכניס גול, אז בעמוד רמ"ג למטה. וכמו שהדמיון לא יציר נמצא כי אם גוף או כח בגוף כאשר צייר מצייר תמונות, זה גוף. לפעמים זה גוף מטושטש, יש גם כן ציירים שהם יותר ריאליים, ויש ציירים שמנסים לצייר את הרושם. בכל אופן זה גופים. כן לא יציר הדמיון היות פעולה רק בקריבות פועל או על רוחק אחד ומצד מיוחד. ובעבור זה כאשר התאמת אצל קצת ההמון היות האלוה לא גוף או שהוא לא יקרב למה שיעשהו, דימו שהוא יצוה המלאכים, מלאכים יש להם רגל, הם יכולים והמלאכים יעשו הפעולות ההם בקריבות ובנגיעת גשם בגשם, כמו שנעשה אנחנו במה שנעשהו ודימו המלאכים גם כן גשמים. הם מבינים שהקדוש ברוך הוא לא גשמי אבל חשבו שהמלאכים הם גשמים, ומהם מי שיאמין שהוא ית' יצוה הדבר בדיבור כדבורינו איך הוא שולח את המלאך, הוא קורא לו הוא מדבר איתו, נותן לו פקודה - רצוני לומר באותיות וקול - ויפעל הדבר ההוא. כל זה המשך אחר הדמיון אשר הוא גם כן 'יצר הרע' באמת. כל הרעיון הזה הוא לא טוב, פה הוא לא אומר שאין הזיק בזה, זה בעיה, בגלל שהמחשבה שאין יותר מזה, ככה הוא חייב לדבר,ואין אפשרות אחרת, זה המשכות אחר הצד המדמה, וזה לא בסדר, הוא לא אומר שהדמיון הוא יצר הרע, ההימשכות אחר הדמיון, זה יצר הרע, הדמיון יש לו תפקיד חשוב, בלי כוח המדמה, אין נבואה, אבל העניין הוא שמי שאומר שהדמיון זה האמת, ולא רק כוח עזר, אז זה יצר הרע באמת. ראינו שזה מה שאמר הנחש, והייתם כאלוהים, שתהיו כמו המלכים, שיהיה לכם כוח דמיון, כן, אז כי כל חסרון בדיבר או במדות הוא פועל הדמיון או נמשך אחר פעלו. ואין זה ענין הפרק. הוא תוקף אותם בפרק י"ב חלק ב, הוא אומר מי שאומר שהמלכים הם גשמים, כי איך אפשר להזיז משהו, אם אתה לא גשם זה יצר הרע, אבל אם אתה אומר שהכבוד האלוקי מתגלה בתוך המשכן, גם בגלל שהוא מעיד על האמת, וגם מבחינה שכלית, וגם בגלל שהנביא רואה את זה. וגם זה נכון, בגלל שכל דבר ודבר נכון. אם אתה חותך את החלק העליון, אז אתה חסר קצת, אבל זה לא עניין שזה לא נכון. כאשר אתה אומר, הקדוש ברוך הוא, מזמין את מיכאל בגלל שהוא חזק, הוא אפילו יותר מהיר מגבריאל לפי הגמרא, הוא מגיע ממקום למקום בקפיצה אחת, וגבריאל צריך להגיע בשתי קפיצות. אבל מי שמדמה את זה בצורה,גשמית זה הליכה יותר מדי אחרי הדמיון, זה יצר הרע, והוא תוקף את זה.

[1] תמלול השיעור:פרק י"ט מלא, מלא — זה השם משתתף, יעשוהו בעלי הלשון בגשם שיבוא בגשם וימלאהו: "ותמלא כדה" "מלא העומר ממנו" כאשר יש לך כלי ואתה ממלא את הכלי וזה הרבה. ויעשה הדבר בעניין תום זמן אחד משוער והשלמתו: "וימלאו ימיה ללדת", כלומר אשה בהריון תשעה חודשים אומרים הנה הזמן היא צריכה ללדת, "וימלאו לו ארבעים יום" ויעשה בעניין השלמות בחשיבות והתכלית בה: "ומלא ברכת ה'", כל מה שהכלי יכול לקבל,הוא קיבל, "מלא אותם חכמת לב", "וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת". כלומר, כל אלה זה לא דבר פיזי, שנכנס בכלי פיזי, אבל זה עניין שנשאל מהעניין של העם. ומזה הענין: "מלא כל הארץ כבודו" עניינו: כל הארץ תעיד על שלימותו, כלומר: תורה עליו; זה הכוונה מלוא כל הארץ, כמו שמילא אותו חוכמת לב, ומלא את החוכמה ואת התבונה ואת הדעת, הכוונה לא שיש כבוד ששופכים לתוך כלי, הכוונה היא שאין דבר בעולם שלא מעיד על כבוד אלוקים. והסיבה היא כפי שנראה זה שהכבוד האלוקי זה רצונו וחוכמתו, ככה מתגלה הכבוד אלינו מבחינה שכלית. וכן, כל מה שנמצא בעולם מאת, הקדוש ברוך הוא ברא אותו בחוכמה וברצון. לפעמים זה קשה יותר להבין, לפעמים זה פחות קשה. אבל כל דבר ודבר הוא מעיד על הרצון וחוכמה האלוקיים וכן אמרו: "וכבוד ה' מלא את המשכן".. כל מה שנמצא במשכן, כל הכלים של המשכן, כל העבודה שבמשכן. כל זה, כל נקודה ופרט שבמשכן מלמד על החוכמה והרצון האלוקי. וכל לשון מליאה שתמצאה מיוחסת לשם היא מזה העניין, לא שיש לו גוף ימלא מקום. אלא אם תרצה שתשים 'כבוד ה׳' האור הנברא, אשר יקרא 'כבוד' בכל מקום, והוא אשר "מלא את המשכן", אין הזק בזה.. הוא אומר את זה אגב רק על המשכן, הוא לא אומר את זה על מלוא כל הארץ כבודו. כלומר שאם אתה אומר במשכן שמדובר על האור הנברא, אז יש כאן שתי מדרגות גם כן של האור הנברא. יש אור נברא שזה תמונה שרואה הנביא בנבואתו, הוא רואה אור נברא. יש גם כן את האור שרואים שזה אור ניסי שהוא טבעי. טבעי מבחינה זו שזה אור שקולטים בעין גם של מי שלא נביא אבל זה ניסי מבחינה שלא מוצאים את המקור שלו. דוגמה נראה את זה במתן תורה, עוד מעט זה חג השבוע. כלומר אז כבוד השם על ההר והעם רואה את זה. כלומר וזה האש הגדולה והאור הגדול שעל ההר שהוא נמצא שם בדרך פלא. כלומר מחפשים מה בוער. כתוב שההר בוער אבל זה לא שהאש אוכלת את ההר. אחרי מתן תורה ההר לא נהפך לפחם. אבל הוא, יש שם, המלבים מבדיל, בין משהו שבוער, בוער איקס או איקס בוער. כלומר שתלוי מה נאמרר קודם, השם או הפועל. הוא מסביר את זה על הסנה. הסנה לא נשרף אבל הוא בוער מבחינת זה שרואים אש סביבו. תלוי איפה נמצא המילה. בכל אופן אז הוא אומר אלא אם תרצה שתשים 'כבוד ה׳' האור הנברא,ראינו את העניין האור הנברא לפני כן בעמוד כ"ז כאשר הוא מדבר על מה שרואים הנביאים אז הוא אומר יש כאלה שלא רוצים להגיד שההשגה הנבואית היא בעיקר שכלי. אלא שרוצים להגיד שהנביא רואה בכוח המדמה זה העיקר אז הוא אומר ואם לא ירצה אחד מהמקצרים להגיע לזאת המדרגה אשר נשתדל עמו להעלותה וישים אלו המילות כולם אשר באו בזה עניין מורות על השגות חושיות לאורים ברואים עם מלאכים או זולתם. אין הזק בזה הוא מדבר על זה גם כן בעמוד מ"ט מדבר על האור הנברא גם בפרק כ"א בהתחלה. הוא מדבר על זה מי שאומר שהשכינה גם כן נראה כאור נברא. אין הזק בזה. אין הזק בזה כיוון שזה נכון. כלומר, זה עניין שהנביא יראה כאשר הוא רואה את מקום המשכן, הוא יבחין באור אלוקי בכוח המדמה הנבואי. יכול להיות שיש גם אנשים שהם לא נביאים אבל הם רואים איזה אור בזמן שההשגחה גלויה יותר. והם רואים אור כמו שהיה בהר סיני, גם כן יכול להיות. יודעים שבזמן העקידה, אברהם אומר לישמעאל ואליעזר, שבו לכם פה עם החמור, בגלל שהם לא ראו את האור שעל הר אמוריה. הם ראו את ההר מרחוק, הכוונה שהם ראו, את האור. הוא אומר, מי שלא רואה את האור, הוא כמו חמוראבל כאן, בשני המקומות האלה, גם בעניין של הנביאים, וגם בענין המשכן הוא אומר, אין הזיק בזה בגלל שזה נכון. אבל יש מקומות שהוא כן אומר, שמי שאומר דבר, מגושם, כאשר הפירוש האמיתי, הוא לא מגושם, הוא בא עליו בביקורת מאוד גדולה. ההסתכלות העליונה הנכונה, זה זה, אבל גם כן זה הסתכלות נכונה, אבל לזה א הגיע לזה. זה כוונה, האמת היא גם אם אתה יודע רק את העליונה ואתה לא ער לקיום של הנמוכה, זה גם כן לא טוב, זה כוונה. בחלק שני פרק י"ב, הוא אומר איך הקדוש ברוך הוא מזיז דברים חומריים? אנחנו יודעים שכדי להזיז דבר חומרי צריך לבוא במגע עם הדבר החומרי, הרי לקדוש ברוך הוא אין רגליים אז איך הוא דואג לכך שהכדור ייכנס לתוך השער? אז יש שאומרים שהוא כמו זה שיושב במשרד של המוניות ושולח גבריאל לך תכניס גול, אז בעמוד רמ"ג למטה. וכמו שהדמיון לא יציר נמצא כי אם גוף או כח בגוף כאשר צייר מצייר תמונות, זה גוף. לפעמים זה גוף מטושטש, יש גם כן ציירים שהם יותר ריאליים, ויש ציירים שמנסים לצייר את הרושם. בכל אופן זה גופים. כן לא יציר הדמיון היות פעולה רק בקריבות פועל או על רוחק אחד ומצד מיוחד. ובעבור זה כאשר התאמת אצל קצת ההמון היות האלוה לא גוף או שהוא לא יקרב למה שיעשהו, דימו שהוא יצוה המלאכים, מלאכים יש להם רגל, הם יכולים והמלאכים יעשו הפעולות ההם בקריבות ובנגיעת גשם בגשם, כמו שנעשה אנחנו במה שנעשהו ודימו המלאכים גם כן גשמים. הם מבינים שהקדוש ברוך הוא לא גשמי אבל חשבו שהמלאכים הם גשמים, ומהם מי שיאמין שהוא ית' יצוה הדבר בדיבור כדבורינו איך הוא שולח את המלאך, הוא קורא לו הוא מדבר איתו, נותן לו פקודה - רצוני לומר באותיות וקול - ויפעל הדבר ההוא. כל זה המשך אחר הדמיון אשר הוא גם כן 'יצר הרע' באמת. כל הרעיון הזה הוא לא טוב, פה הוא לא אומר שאין הזיק בזה, זה בעיה, בגלל שהמחשבה שאין יותר מזה, ככה הוא חייב לדבר,ואין אפשרות אחרת, זה המשכות אחר הצד המדמה, וזה לא בסדר, הוא לא אומר שהדמיון הוא יצר הרע, ההימשכות אחר הדמיון, זה יצר הרע, הדמיון יש לו תפקיד חשוב, בלי כוח המדמה, אין נבואה, אבל העניין הוא שמי שאומר שהדמיון זה האמת, ולא רק כוח עזר, אז זה יצר הרע באמת. ראינו שזה מה שאמר הנחש, והייתם כאלוהים, שתהיו כמו המלכים, שיהיה לכם כוח דמיון, כן, אז כי כל חסרון בדיבר או במדות הוא פועל הדמיון או נמשך אחר פעלו. ואין זה ענין הפרק. הוא תוקף אותם בפרק י"ב חלק ב, הוא אומר מי שאומר שהמלכים הם גשמים, כי איך אפשר להזיז משהו, אם אתה לא גשם זה יצר הרע, אבל אם אתה אומר שהכבוד האלוקי מתגלה בתוך המשכן, גם בגלל שהוא מעיד על האמת, וגם מבחינה שכלית, וגם בגלל שהנביא רואה את זה. וגם זה נכון, בגלל שכל דבר ודבר נכון. אם אתה חותך את החלק העליון, אז אתה חסר קצת, אבל זה לא עניין שזה לא נכון. כאשר אתה אומר, הקדוש ברוך הוא, מזמין את מיכאל בגלל שהוא חזק, הוא אפילו יותר מהיר מגבריאל לפי הגמרא, הוא מגיע ממקום למקום בקפיצה אחת, וגבריאל צריך להגיע בשתי קפיצות. אבל מי שמדמה את זה בצורה,גשמית זה הליכה יותר מדי אחרי הדמיון, זה יצר הרע, והוא תוקף את זה.

[1]