ביאור:מ"ג ויקרא כו ל
וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם[עריכה]
במתיכם. מגדלים ובירניות:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ט] ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם. אין למעלה מן הרעב הזה ולא יהיה לכם מקום לזעוק ולהתפלל להושע מהרעב כי אשמיד במותיכם מקום הזבחים:
וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם[עריכה]
חמניכם. מין עבודת כוכבים שמעמידין על הגגות וע"ש שמעמידין בחמה קרויין חמנים:
חמניכם. מגזרת חמה בתים העשויים להשתחות לשמש והנו"ן נוסף כנו"ן נשים רחמניות:
[מובא בפירושו לפסוק ט"ז] וגוף העבודה זרה נקרא חמנים לפי שנעשית לשם מזלות החמה
[עיין בפירושו לפסוק ט"ז תחת הכותרת "לאיזו תקופת גלות"]
וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם[עריכה]
ונתתי את פגריכם. תפוחי רעב היו ומוציאין יראתם מחיקם ומנשקים אותם וכרסו נבקעת ונופל עליה:
על פגרי גלוליכם. כי בבית במותיכם תהרגו. כדכתיב בירמיה כי אם גיא ההרגה וקברו בתוס' מאין מקום:
פגריכם. גופותיכם כמו פגר מובס: גלולים. שם גנאי לעבודת כוכבים מגזרת כאשר יבער הגלל והטעם כי בהתחברכם לבתי עבודת כוכבים שם תהרגו וישחיתו אויביכם צורת גלוליכם ואני לא אושיעכם:
ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. בהיות העיר במצור, כמו שספרו על אליהו הצדיק שמצא תינוק מטל ברעב, וכשאמר לו: אמר "שמע ישראל" ותחיה, השיב: הס כי לא להזכיר בשם ה'. והוציא יראתו מחקו ונשקה ומת עליה.
וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם:[עריכה]
וגעלה נפשי אתכם. (ת"כ) זה סילוק שכינה:
וגעלה נפשי אתכם. שתסור השכינה אז תחרבנה עריכם ונשמו המקדשים שלכם והטעם בתחלה היו מקדשי:
וגעלה נפשי וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר כי פשיטא שתגעל נפשו שהרי בזמן שהם צדיקים גמורים נתברכו שלא תגעל נפשו והדבר מובן שלא תהיה ברכה זו נוהגת בימי רשעם, ואם בא לומר הפכיות הברכות, היה לו לומר הפכיות כל השאר, אלא ודאי שלא אמר אלא העונשים שהם לבד העדר הברכות, ונראה שנתכוין לומר שאפילו בערך הצדיקים שיהיו בזמן ההוא תגעל נפשי מהם בסוד (הושע ד') וכשל גם נביא עמך, גם נתכוון שלא יתנבאו עוד בישראל נביאים כי לא יופיע ה' שכינתו המתיחס לה בחינת נפש בהם, וקללה זו אין קללה למעלה ממנו, ולזה קבעה אחר כמה קללות, הא למדת שהיא גדולה ממה שלפניה, והיא שנתקיימה בזמן הזה ולה כלו עינינו ודאבה מאוד נפשנו אוי נא לנו:
[מובא בפירושו לפסוק ט'] ועל צד הרמז אמר, אע"פ שיקרה בזמן מן הזמנים שאכרות עמכם ברית חדשה מ"מ גם הברית הישן לא תופר אלא יהיה טפל והברית חדשה עיקר, וישן מפני החדש תוציאו. כמ"ש (ירמיה כג ז,ח) ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה, מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא, מכל הארצות. וארז"ל (ברכות יב) לא שתעקר יציאת מצרים לגמרי אלא יהיה טפל וקיבוץ גליות עיקר, כי ניסי מצרים יהיו טפל אל הנסים הגדולים אשר יעשה ה' לעתיד כשיכרות ברית חדשה עם ישראל, ובזה מיושב משמעות הכתוב שנראו דבריו כסותרים זה את זה שאמר ואכלתם ישן נושן. ואח"כ אמר וישן מפני חדש תוציאו. כי וישן משמע שקודם שנעשה ישן נושן תוציאו, ובעבור שהזכיר רמז על הגאולה ועל התמורה, חזר והזכיר רמז שלא יכלו ישראל באורך הגלות באמרו ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם. כי משכן היינו משכן העדות שנקרא משכן לפי שנתמשכן בעונם של ישראל ובנוהג שבעולם שכל מי שיש לו ליתן משכון בחובו אין הבעל חוב גובה נפשות, כך נתן ה' לישראל המשכן כדי למשכנו אם יחטאו ויכלה חמתו בעצים ואבנים ועל ידי שיהיה לו מקום לגבות חובו במקרקעי לא תגעל נפשי אתכם. ר"ל לא אצטרך לקבע את קובעיו נפש (ע"פ משלי כב כג) ומה שנאמר בקללות וגעלה נפשי אתכם. היינו שאם גם אחר החורבן לא תקחו מוסר שהרי נאמר תחילה ושברתי גאון עוזכם. פירש"י זה בית המקדש, ואחר כך כתיב ואם בזאת לא תשמעו לי וגו'. ועל זה אמר אחר שכבר חרב גאון עוזכם ושוב אין לי מקום לגבות חובי כי אם מן הנפשות על כן נאמר וגעלה נפשי אתכם. ומ"ש לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (כו מד) היינו דווקא גיעול של כליון לא יגעלם אבל סתם גיעול נפשות יהיה אם גם אחר החורבן לא יוסרו.