ביאור:מ"ג ויקרא כב כד
וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַיקֹוָק
[עריכה]ומעוך וכתות ונתוק וכרות. בביצים או בגיד: מעוך. ביציו מעוכין ביד: (...)ומעוך. תרגומו ודימריס זהו לשונו בארמית לשון כתישה: כתות. כתושים הם יותר ממעוך (בכורות לה): (...) וכתות. תרגומו ודירסיס כמו (עמוס ו) הבית הגדול רסיסים בקיעות דקות וכן קנה המרוסס: נתוק. תלושין ביד עד שנפסקו חוטים שתלויים בהן אבל נתונים הם בתוך הכיס והכיס לא נתלש: וכרות. כרותין בכלי ועודן בכיס:
ומעוך. מגזרת מעכו שדיהן: וכתות. מגזרת ואכות אותו טחון ושניהם בביצים: ונתוק. מגזרת כאשר ינתק פתיל הנעורת: ובארצכם לא תעשו. לשנות מעשה השם:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ב] לא תקריבו. שלש פעמים להזהיר על הקדשתן ועל שחיטתן ועל זריקת דמן (תמורה ו):
ומעוך וכתות. אחר שדבר במומים המקריים אשר ענינם בקדשים בלבד שאסור להקריב בעלי מומין למזבח, ולהטיל בהם מום אחר הקדשן, דבר על מומים מלאכותיים שאסור להטילם אפלו בבהמת חלין.
וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ:
[עריכה]ובארצכם לא תעשו. דבר זה לסרס שום בהמה וחיה ואפילו טמאה לכך נאמר בארצכם לרבות כל אשר בארצכם שאי אפשר לומר לא נצטוו על הסרוס אלא בארץ שהרי סרוס חובת הגוף הוא וכל חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ (קידושין לו):
ובארצכם לא תעשו. לפי שהזכיר למעלה ומעוך והוא המסורס, לכך סמך ובארצכם לא תעשו כן לסרס שום בעל חי ואפילו טמא. וכשאמר בארצכם לא נאמר שלא נצטוינו אלא בארץ, שהרי הסרוס חובת הגוף הוא בכל מקום, ולא בא אלא לרבות כל שבארצכם ואפילו דברים טמאים שלא תסרסום. או יהיה מלת תעשו הפך העשיה והוא בטול התולדה, וכמוהו (קהלת ט) כי אינם יודעים לעשות רע, כלומר לבטל הרע ולהסירו, וכן (בראשית ט) אשר עשה לו בנו הקטן, שדרשו בו רז"ל סרסו. ומזה לפי דעתי (משלי ו) משחית נפשו הוא יעשנה, כי החוטא בנאוף הוא משחית נפשו, ומי שמשחית נפשו בודאי יבטל אותה ויסירנה ממעלתה הראויה לה, כי אין ביד האדם לעשות הנפש ויש בידו להשחיתה ולבטלה: