ביאור:מ"ג ויקרא יד מא
וְאֶת הַבַּיִת יַקְצִעַ מִבַּיִת סָבִיב[עריכה]
יקצע. דריצי"ר בלע"ז ובלשון משנה יש הרבה: (...) בת"כ נדרש כן שיקלוף הטיח שסביב אבני הנגע:
יקציע. יקליף כמו יעשהו במקצעות. ובתלמוד המקצע מכולן טפח:
ואת הבית יקציע. מגזרת מקצעות וכן מר ואהלות קציעות וטעמו פצולות ויש אומרים שיפצלו המקצוע ואין זה נכון כי כבר פשה הנגע בבית רק יקציע כל הבית:
[מובא בפירושו לפסוק ל"ז] ומה שבא לשון הפרשה בלשון רבים וחלצו את האבנים והשליכו ושרפו ולקחו והביאו, לפי שהוא ושכנו שניהם חייבים בהוצאה ושותפים בבנין, כי על זה אמרו אוי לרשע ואוי לשכנו. אבל אחרי כן חזר לדבר בלשון יחיד יקציע את הבית, וכן יקח וטח, לבאר שהוא לבדו מי שהנגע בכותלו חייב בהוצאות ההקצעה שהוא הקלוף, ולקיחת העפר לטיט ובטיחה:
מבית. (ת"כ) מבפנים:
וטעם מבית. מבפנים:
סביב. סביבות הנגע. בת"כ נדרש כן שיקלוף הטיח שסביב אבני הנגע:
וְשָׁפְכוּ אֶת הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:[עריכה]
הקצו. ל' קצה אשר קצעו בקצוע הנגע סביב:
אשר הקצו. הקצות את הבית מהטופי פעל הה"א הוא. מן קצה יאמר הקצו. וי"ל שפתרונו לשון קיצוע מדכתיב אחרי הקצות את הבית נמצא שהקיצוע קרוי הקצות שהרי הלשון כתוב למעלה ואת הבית יקציע:
הקצו. מגזרת קצה כי קצתו ההוה למעלה הסירו לבדו: