ביאור:מ"ג ויקרא יד יט
וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הַחַטָּאת[עריכה]
ועשה הכהן את החטאת. היא הכבשה כתורת כל חטאת:
וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה:[עריכה]
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] והנה אמר הכתוב באשם "וכפר", וחזר ואמר (בפסוק הבא) בחטאת "וכפר על המטהר מטומאתו", ואמר עוד בעולה ובמנחה (בפסוק כ) "וכפר עליו הכהן וטהר", ולא ידענו מה ענין הכפרות הללו כולן. אולי האשם יכפר על מעלו אשר מעל קודם נגעו, והחטאת על חטאו אשר חטא בימי הנגע, אולי בצערו נתן תפלה לאלהים, וזה טעם "מטומאתו". והעולה והמנחה יהיו לו כופר נפש שיזכה ליטהר ולשוב אל אהלו, ולכך אמר "וכפר עליו הכהן וטהר": ובת"כ (שם ג יג) ועשה הכהן את החטאת וכפר, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה, יכול יהו כולן מעכבים אותו, ת"ל ועשה הכהן את החטאת וכפר, מלמד שכפרה תלויה בחטאת. ויתכן כי "וכפר עליו הכהן וטהר", רמז לכל הנעשה בו, כי גם הצפרים יבואו לכפרה ולטהרה, כי כן אמר בנגע הבית (להלן פסוק נג) וכפר על הבית וטהר: