ביאור:מ"ג ויקרא ו כג
וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:[עריכה]
וכל חטאת וגו'. שאם הכניס מדם חטאת החיצונה לפנים פסולה (זבחים פב.): וכל. לרבות שאר קדשים:
(בהמשך לפירושו לפסוק זה) ועל דרך הפשט, אין הכתוב מדבר אלא בחטאות הפנימיות שצוה כבר בשריפתן, ובא כאן ליתן לא תעשה על אכילתן, כי הפרשה להשלים דיני החטאות, וזהו מדרשו של ר' יוסי הגלילי בתורת כהנים (פרק ח ח) ובזבחים (שם):
וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו'. חטאות הפנימיות. פר כהן המשיח ופר העלם דבר של צבור ופר ושעיר של יום הכפורים ושעיר עבודת כוכבים כל אלו ה' כתיב בהם מתנות לפנים בהיכל על הפרכת ומזבח הזהב. וזהו פשוטו:
וכל חטאת אשר יובא מדמה. שאם הכניס מדם חטאת החיצונה לפנים פסולה, לשון רש"י. וכפי הדעת הזו, מה שאמר "לכפר בקדש" אינו כמשמעו, שזו אינה מכפרת, שהרי נפסלה בהבאה זו, ומפני זה הפסול שלה היא נשרפת: אבל אמר "לכפר", שאם הכניסה לפנים על דעת לכפר שיזה ממנה שם כמעשה חטאת פנימית, אע"פ שלא כפר בה, כלומר שלא הזה מדמה כלום, נפסלה משעת כניסה ותשרף. ואפשר שאם הכניסה על דעת שלא להזות ממנה כלל שתהא כשרה. וכדברי ר' שמעון (זבחים פב.) אינה פסולה אלא אם כן כפר בדמה, שעשה בה הזאות כמעשה חטאת פנימית, ולכך אמר הכתוב "לכפר", לא שכפרה, אלא שהוא הביא מדמה לכפר בה, וכפר כפי מחשבתו:
ופירוש "לפנים", שהכניס הדם להיכל. וכן אם הכניס מדם פר כהן משיח והעלם דבר ושעירי ע"ז לפני ולפנים, שכולן לפנים ממקומן הכניסן, ופסולין. ואמר "מדמה", שאפילו מקצת דמה פוסל, שאם קבל דמה בשני כוסות והכניס אחד מהן לפנים פסולה (שם):
וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' לכפר בקדש. והנה מקום הפרכת יקרא קדש כי החצר ואם היא קדש כנגד אהל מועד חול והנה גם יקרא לפנים הפרכת קדש כנגד אהל מועד כמו בזאת יבא אהרן אל הקדש וזאת החטאת היא חטאת כהן הגדול או הקהל:
[מובא בפירושו לפסוק ה'] והאש על המזבח תוקד בו. שהוא כמו סולם למלאכים לעלות כענין שנאמר (שופטים יג, כ) ויעל מלאך ה' בלהב המזבח. וכן ביחזקאל (ט, ב) והנה ששה אנשים וגו' ויעמדו אצל מזבח הנחשת. ועל כן היה נחשת על שם ונוצצים כעין נחשת קלל (שם א, ז). אבל מזבח פנימי כנגד שכינה וכתיב (שה"ש ח, יד) ידיו גלילי זהב. לכן כל דם אם נכנס בפנים לא תאכל אותה החטאת (להלן פסוק כג) שאין אכילה למעלה: