ביאור:מ"ג דברים יא טו
וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ[עריכה]
ונתתי עשב בשדך. (ספרי) שלא תצטרך להוליכם למדבריות ד"א שתהיה גוזז תבואתך כל ימות הגשמים ומשליך לפני בהמתך ואתה מונע ידך ממנה שלשים יום קודם לקציר ואינה פוחתת מדגנה:
ונתתי עשב בשדך. יחס נתינת העשב לעצמו יתעלה, כנגד דעות החושבים כי העולם נמסר אל העליונים ואל הכחות המצמיחים, ולכך באה התורה לרפוא מחלת אמונתם, להודיע כי הוא יתעלה המצמיח והנותן עשב, כענין שנאמר (תהלים קד) מצמיח חציר לבהמה, ולכך אמר ונתתי עשב, כלשון שאמר ונתתי מטר ארצכם, כי כשם שהוא הממטיר כך הוא הנותן עשב, ופסוק אחד כלל שניהם, הוא שכתוב (זכריה י) ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה:
[מובא בפירושו לויקרא פרק י"ח פסוק ב'] ואמר בתחילה אני ה' אלהיכם, כטעם בעשרת הדברות (שמות כ ב): וטעם דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם, כאילו הוא אומר "ואמרת אליהם בשמי אני ה' אלהיכם", וכן קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם (להלן יט ב). ואפשר כי הטעם, כי בצאת משה מלפני השם בלא מסוה ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה, איננו צריך לומר להם "כה אמר ה'" כי ידוע להם כי רוחו ידבר בו ומלתו על לשונו, לא ידבר מעצמו: וכן במקומות רבים במשנה תורה כך ידבר, כמו, והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, ונתתי מטר ארצכם, ונתתי עשב בשדך (דברים יא יג טו), ואין משה הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות ומצמיח עשב בשדה אלא ה' יתברך. וכן, ולא נתן ה' לכם לב לדעת, ואולך אתכם במדבר, לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני ה' אלהיכם (שם כט ג-ה):
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:[עריכה]
ואכלת ושבעת. הרי זו ברכה אחרת שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים ואכלת ושבעת:
ואכלת ושבעת. שב אל דגנך ותירושך לא אל הקרוב שהוא עשב בשדך:
ואכלת ושבעת. הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת שבתוך מעיך ואכלת ושבעת, לשון רש"י. ור"א אמר "ואכלת ושבעת" שב אל דגנך תירושך ויצהרך, לא אל הקרוב שהוא "עשב בשדך". והנכון בעיני שהוא שב אל הכל, ואכלת ושבעת דגן ותירוש ויצהר וגם בני צאן ובקר: ובספרי (עקב טו) ואכלת ושבעת, כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת האדמה, וכן הוא אומר (משלי יד ד) ורב תבואות בכח שור. ד"א מן הולדות, אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (ירמיה לא יא) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר וגו', וזהו הנכון:
ואכלת ושבעת. יחזור אל דגנך תירושך ויצהרך. או יהיה באורו, ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, כשיהיה רב העשב בשדה והמרעה טוב אז ואכלת ושבעת, כי הוא סימן השובע במזונות בני האדם. ודרשו רז"ל, ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת, מכאן שאסור לו לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו: