ביאור:מ"ג דברים יא ד
וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם[עריכה]
אשר הציף. מגזרת צפו מים על ראשי:
[מובא בפירושו לפסוק ב'] והזכיר להם הנסים המפורסמים שהם נסי מצרים, הוא שאמר ואת אותותיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים לפרעה וגו', וענין קריעת ים סוף הוא שאמרו אשר הציף את מי ים סוף וגו',
וַיְאַבְּדֵם יְקֹוָק עַד הַיּוֹם הַזֶּה:[עריכה]
ויאבדם. הטעם כי לא קמו עוד בניהם תחתיהם להיות כמוהם:
אשר הציף את מי ים סוף וגו' ויאבדם ה' עד היום הזה. לא הבינותי טעם "עד היום הזה", כי כל המתים בים אבדן עולם הם אובדים. ויתכן שהוא חוזר לסוסיו ולרכבו, שאבד סוס ורכב ממצרים בכל הדור ההוא, כי כל סוס ורכב וכל פרש אשר במצרים הוציא עמו ואבדו כולם, והיתה ממלכה שפלה בלא רכב וסוס וחיל ועזוז: ואמר ר"א שלא קמו עוד בניהם תחתם להיות כמוהם. ר"ל כי השם אבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם, ולא נשאר להם שם ושאר, כי הם הרשיעו יותר מכל מצרים לרדוף אחרי גאולי השם, אבל זה לא נזכר בתורה:
ויאבדם ה' עד היום הזה. כי אז טבעו שלישי מצרים וחילם, באופן שגם ארבעים שנה אחרי כן היו מרגישים באבדת אותם הגבורים, שלא קמו עדיין ממלאים מקומם.