ביאור:מ"ג בראשית יד ו
וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר[עריכה]
עיין בהקדמה לפסוק ה'
בהררם. בהר שלהם:
בהררם. מהבנין הדגוש כמו בדברם ופי' בעלותם אל הר שעיר:
עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר:[עריכה]
איל פארן. כתרגומו מישור. ואומר אני שאין איל לשון מישור אלא מישור של פארן איל שמו ושל ממרא אלוני שמו ושל ירדן ככר שמו ושל שטים אבל שמו אבל השטים וכן בעל גד בעל שמו וכלם מתורגמין מישור וכל אחד שמו עליו: על המדבר. אצל המדבר כמו (במדבר ב) ועליו מטה מנשה:
איל פארן. כתרגומו מישר פארן. ואני אומר שאין איל לשון מישור, אלא מישור של פארן איל שמו, ושל ממרא אלוני שמו, ושל ירדן ככר שמו, ושל שטים אבל שמו, וכולם מתורגמין מישרא, וכל אחד שמו עליו, לשון רש"י. ואלו היה כן היה אונקלוס מתרגם בשמם "אילא דפארן", "אלוני דממרא", כמנהגו בשמות. ומי הגיד לו במקומות הרבים ההם, המישור הם כולם או הרים הגבוהים. ו"ממרא" שם האיש האמורי אחי אשכול ואחי ענר בעלי ברית אברם, והמקום ההוא שלו, כמו שאמר (להלן פסוק יג) אלוני ממרא האמורי, כאשר פרשתי (לעיל יב ו): אבל "איל פארן" מקום אילים, כי יבשו מאילים אשר חמדתם (ישעיה א כט), ו"אלוני" מקום אלונים, כאלה וכאלון (שם ו יג), אלונים מבשן (יחזקאל כז ו), והנהוג בהם להיותם נטועים במישור לפני המדינות להיות לעיר כמו מגרש. וכן תרגום "אלון בכות" (להלן לה ח) "מישור בכותא", ושם איננו שם העצם למקום, רק הוא שם לאלון הנטוע שם, כמו שמפורש (שם) תחת האלון, אלא שהוא רודף הענין לא המלות: והתרגום הירושלמי אמר ב"איל פארן" ו"אלוני ממרא" "מישרא" כדברי אונקלוס, ואמר ב"אלון בכות" "בלוט בכותא", כי "אלון בכות" אצלו שם לאילן לא למקום, ואונקלוס סבר שהוא שם למקום, כי היו בו אלונים רבים כמו "אלוני ממרא", ולכך אמר "האלון". והנה כולם שמות תאר. אבל "ככר הירדן" לשון מישור ממש הוא, כי כן יקרא בלשון הקודש המקום שהנהרות מתפשטין בהם במרוצת המים הנגרים השוטפים שם, ולכן אמר (להלן יט יז) ואל תעמוד בכל הככר ההרה המלט, וכן כר נרחב (ישעיה ל כג), לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר (תהלים סה יד). פעמים יכפלו המלה ופעמים יסירו הכפל, כמו בת עין (שם יז ח), וזולתם רבים. ויקראו גם כן השלוחים המהירים בשם הזה, לכרי ולרצים (מ"ב יא ד), שרי המאות ואת הכרי (שם יט), וכן בכרכרות (ישעיה סו כ) שם לגמלים המריצין שהזכירום בתלמוד (מכות ה.) "גמלא פרחא", וממנו "מכרכר" כפולים. ואבל השטים (במדבר לג מט) וכן "אבל מחולה" (שופטים ז כב) תרגמו אותו "מישר", הוא המקום הנחרב אין בו נטע ולא בנין, כי הלשון אצלם לשון חרבה ושממה, כמו ויאבל חיל וחומה (איכה ב ח), אבל תירוש אומללה גפן (ישעיה כד ז):