ביאור:מ"ג בראשית ב יב
וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב[עריכה]
[כהמשך לפירושו לפסוק י', תחת הכותרת "מהו ענייין הנהר" וכו'] וזהב הארץ ההיא טוב. הנה שם חוילה משמעו מלשון תוחלת ותקוה. (והכי אי' בב"ר פט"ז והביא ע"ז מקרא בתהלים הוחילי לאלהים) ובאשר שהעושה חסד ע"פ טבעו או ע"פ שכלי האנושי אע"ג שמקבל שכר מ"מ אינו דומה למי שעושה מצד שמקוה לתשלום גמול. מש"ה רמז המקום דזהב הארץ חוילה הוא טוב. דהמיחל לבטל הגמול שכרו מרובה. וזהבו טוב משארי ב"א: [ועיין בהמשך הפרשה]
שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם:[עריכה]
והזכיר עוד: שם הבדולח, לשבח הנהר, כי בחול אשר בו ועל שפתו ימצא הזהב ההוא הטוב והבדולח והשוהם, כי כן ימצא בנהרות, מהם שימצא שם הזהב, ומהם אשר ימצא בהם הכסף, וכן הבדולח והאבנים הטובות בנהרות ימצאו רובם.
וזהב. אמר הגאון כי הבדולח הם האבנים הקטנים עגולים היוצאים מהמים שהם דקים ודמה המן אליהם והכתוב אמר על עין המן לבדו ואמר כי השהם אבן יקרה לבנה והיא צחה ואנחנו לא נדע: