ביאור:מ"ג במדבר כא כב
אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ[עריכה]
אעברה בארצך. אע"פ שלא נצטוו לפתוח להם בשלום בקשו מהם שלום:
אעברה בארצך. ולא אמר נא כדרך שאמר באדום (לעיל כ, יז) שלא רצה לפייסו כל כך ולא שלח לו אלא כדי לפתוח לו בשלום. ולכן לא השיב לו תשובה כמו שעשה מלך אדום אלא מיד יצא לקראתו למלחמה:
וישלח ישראל מלאכים אל סיחון וגו', אעברה בארצך. אף על פי שלא נצטוו לשלוח להם לשלום פתחו להם בשלום, לשון רש"י. ועוד אבאר בע"ה במקומו (דברים כ י) כי בכל האומות נצטוו לפתוח להם לשלום, חוץ מעמון ומואב. אבל באמת מה שאמר לו "אעברה בארצך" זה היה משה עושה מעצמו דרך פיוס, כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל היתה כי לאמורי היא, והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום. אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר לירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש, הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם אלא שתהיה לחרבה: וכן שנוי בספרי (תבא רצט) לתת לך, פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך, ועוד אמרו רבותינו (במדב"ר ז ח) בעשר קדושות, שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה, וכן נראה בכתוב שאמר (יהושע כב יט) ואך אם טמאה ארץ אחזתכם וגו'. ולא שלחו אל עוג דברי שלום, כי הוא כאשר ראה כי הכו את סיחון יצא לקראתם למלחמה:
אעברה בארצך. ולא אמר נא כדרך שאמר באדום (לעיל כ, יז) שלא רצה לפייסו כל כך ולא שלח לו אלא כדי לפתוח לו בשלום. ולכן לא השיב לו תשובה כמו שעשה מלך אדום אלא מיד יצא לקראתו למלחמה:
[מובא בפירושו לפרק כ' פסוק י"ז] נעברה נא בארצך. ובסיחון אמר (להלן כא, כב) אעברה. אלא אמר זכור מה שאמר עשו נסעה ונלכה (בראשית לג, יב) ולכך אמר (פסוק יד) אחיך ישראל:
עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ:[עריכה]
עד אשר נעבור גבולך. לא היו שואלין לעבור דרך ארצו אלא לסבוב גבולו מבחוץ כמו שסבבו ארץ אדום וארץ מואב וכן כתוב בפ' אלה הדברים כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער שהניחום לסבוב ארצם וגבולם: