ביאור:מ"ג במדבר כא י
וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל[עריכה]
ויסעו בני ישראל. מארץ אדום כי כן כתוב לסבוב ואחרית גבולה פונון ומפונון נסעו אל אובות כי כן כתוב ויחנו בנחל זרד במקום אחר יקרא דיבון גד כי ארנון גבול מואב היה בתחלה:
[מובא בפירושו לפרק ל"ג פסוק מ"א] ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמנה. היו אלו המקומות צלמונה ופונון בדרך ים סוף סביב ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך. והנה דברו באלהים ובמשה בדרך, ושלח בהם הנחשים השרפים בלכתם בדרך ובחנותם במחנה. ועשה משה נחש נחשת והיו מוליכים אותו על הנס בכל הדרך ובחנותם בצלמונה ובפונון, ולא סרה מהם עד שחנו באובות. ועל כן לא הזכיר הכתוב במאורע ההוא שם מקום, ואמר שם (לעיל כא י) ויסעו בני ישראל ויחנו באובות, ולא אמר "ויסעו ממקום פלוני ויחנו באובות" כאשר יאמר בכל המסעים, כי בכל הדרך הזה היה הענין משנסעו מהר ההר עד שחנו באובות. ונסעו מאובות וחנו בעיי העברים, ומשם נסעו ויחנו בדיבון גד ובעלמון דבלתימה והרי העברים, והם מקומות בנחל זרד:
וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת:[עריכה]
ויחנו באובות. פי' בצלמון ובפונון שבין הר ההר ואובות כמו שכתוב באלה מסעי ושם היתה מכת נחשים ומשם באו אחר המכה לאובות:
ויסעו בני ישראל ויחנו באובות. אמרו במדרש שנעשו אויבים למקום. ויחנו בעיי העברים שהיו מלאים עברה. ויחנו בנחל זרד, לא היה הנחל אלא מלא זרת ולא יכלו לעברו ל"ח שנה, וזהו שכתוב (דברים ב) ועברו לכם את נחל זרד , וכתיב (שם) והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה. משם נסעו ויחנו מעבר ארנון, שנתרצה להם הקב"ה, עד כאן. ונראה לומר כי מה שנאמר נתרצה להם הקב"ה שכוון בזה לפי מה שאמר מעבר ארנון והיה ראוי לומר ויחנו בעבר ארנון, אבל אמר מעבר כי נסתלקה מהם אותה עברה שכל ל"ח שנה היו נזופין, לכך אמר שנתרצה להם הקב"ה. וכן מצינו שמיד בא הדבור למשה ואמר לו הקב"ה מיד (שם) קומו סעו ועברו את נחל ארנון, וכענין שכתוב באלה הדברים: