ביאור:מ"ג במדבר יח טז
וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא:
[עריכה]ופדויו. שב אל בכור האדם לבדו:
ופדויו מבן חדש תפדה. יחזור אל בכור אדם:
[מובא בפירושו לפרק ד' פסוק ל"ב] ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדתם ומיתריהם. של עמודים, שהרי יתדות ומיתרי קלעים במשא בני גרשון היו. ויתידות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה שלא יגביהם הרוח, ויתדות ומיתרים היו לעמודים סביב לתלות בהם הקלעים לשפתם העליונה בכלונסות וקונדסין, כמו ששנינו במלאכת המשכן, לשון רש"י: ואיני יודע מה יעשו יתדות בעמודים. ועוד מה נשתנו יתדות של עמודים משאר היתדות שאלו לבני גרשון ואלו לבני מררי: ולא מצאתי במשנת מלאכת המשכן שיהיו יתדות לעמודים. אלא כך שנו שם (פרק ה), היה מחבר את הקונדסין במיתרים ובעמודים ומחברן בתוך יתדות של האהל, וכשם שהיו יתדות למשכן כך היו יתדות לחצר, שנאמר (שמות כז יט) לכל כלי המשכן בכל עבודתו וכל יתדותיו וכל יתדות החצר (סביב) נחשת. זה לשון הברייתא: ולא נשנה שם שיהו יתדות לעמודים. אבל נפרש, כי יתדות ומיתרים של קלעי החצר היו ביד בני מררי, ומיתרים ויתדות של משכן והאהל הם שהיו ביד בני גרשון, כי "ואת מיתריהם ואת כל כלי עבודתם" (בפסוק כו) כנוי ליריעות המשכן ולאהל מועד הנזכרים בראש הפסוק (בפסוק כה), לא לחצר. וכן אמר למעלה (ג כו) "ואת מיתריו", שהוא רמז למשכן הנזכר (שם פסוק כה) לא לקלעי החצר. ודומה לזה, אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו (להלן יח ג), על "שבט אביך" הרחוק, לא על "בניך" הקרוב. וכן ופדויו מבן חדש תפדה (שם פסוק טז) שב אל בכור האדם, לא אל בכור הבהמה הטמאה, וכן רבים:
[מובא בפירושו לבראשית פרק ל"ז פסוק כ"ח] בעשרים כסף. נצטוינו בתורה בפדיון הבן שיהיה חמש סלעים, הוא שכתוב (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים. והסלע ד' דינרים, וא"כ ה' סלעים ד' פעמים הם עשרים כסף, וזהו שתרגם אונקלוס בעשרים כסף, ולא תרגם בעשרין סלעין דכסף, והא למדת למצות פדיון הבן שהוא חמשה סלעים שהם עשרים כסף, לפי שבא לכפר על מכירת יוסף בכורו של רחל שנתנה לו הבכורה, שנמכר בכ' כסף: