ביאור:מ"ג במדבר יח ז
וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם[עריכה]
תשמרו את כהנתכם. שלא יקרב זר לעבודת כהנה, כמו שקרה בעזיהו. ועבדתם. וכמו כן תשמרו שלא יקרב זר בעבודה שתעבדו. וזה יצטרך כי אמנם עבודת מתנה אתן את כהנתכם. עבודת הכהנה המוטלת עליכם בלבד, "אתן" ואשים אותה למתנת כבוד ומעלה בעיני כל אדם, ובכן יתאוו כלם אליה, ולפיכך צריך שתשמרו היטב.
[מובא בפירושו לבראשית פרק מ"ט פסוק י'] ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו (במדבר יח ז) תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה':
עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:[עריכה]
עבדת מתנה. במתנה נתתיה לכם:
עבדת מתנה אתן את כהנתכם. במתנה תהיה לכם, לשון רש"י. לומר שהיא לכם מתנה גמורה עד שהזר הקרב יהיה חייב מיתה. והנכון בעיני, שיאמר ועבדתם עבודת כהונה, ואיננה לכם עבודת שעבוד כעבודת עבדי המלכים, אבל עבודת מתנה, גדולה נתתי לכם בה לכבוד ולתפארת מאתי. כענין שדרשו (סוטה טו.) למשחה, לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין:
עבדת מתנה. ונמצאו ישראל פטורים מן העבודה ומתוך שאינם מצווים לא יקרבו עוד שהרי והזר הקרב יומת:
עבודת מתנה. והזר מהכהנים אפילו לוי
עבודת מתנה אתן את כהונתכם. עבודת הכהונה שאני מטיל עליכם אינה עבודת זלזול אלא עבודת גדולה ומתנה ממני לכם, לפי שהיא לכם כבוד ותפארת מלבד מה שאתם מתפרנסים בה. ומה שחזר והזר הקרב יומת, כלומר הזר מהכהנים, ואפילו לוי.
ועבדתם. וכמו כן תשמרו שלא יקרב זר בעבודה שתעבדו. וזה יצטרך כי אמנם עבודת מתנה אתן את כהנתכם. עבודת הכהנה המוטלת עליכם בלבד, "אתן" ואשים אותה למתנת כבוד ומעלה בעיני כל אדם, ובכן יתאוו כלם אליה, ולפיכך צריך שתשמרו היטב.
ועולת שמואל שהוא לוי איננה טענה כי היא היתה הוראת שעה כמעשה גדעון:
ועולת שמואל שהוא לוי, הוראת שעה היתה, כמעשה גדעון המנשי.
וגם הפרשה הזו מורה כי במדבר סיני היה כשהוקם המשכן ונבחרו הלוים ונפסלו הבכורות:
[מובא בפירושו לשמות פרק כ"א פסוק כ"ט] וגם בעליו יומת. קבלו רבותינו ז"ל (מכילתא כאן, סנהדרין טו:) שהיא מיתה בידי שמים, וכמוהו והזר הקרב יומת (במדבר יח ז), ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב ט). וראיתי שלא בא בתורה בחייבי מיתות ב"ד "יומת" בלבד, אבל "מות יומת" נאמר בכולן. ואין טענה ממכה אדם יומת (שם כד כא), ולא משבת (להלן לה ב) ונביא המסית (דברים יג ו), שכבר פורש בהם במקום אחר: ולא ידעתי טעם לתרגומו של אונקלוס שאמר יתקטל. ואולי ירצה לומר כי ראוי הוא שיהרג אלא שיש עליו כופר, או רצה לפרש שאמר הכתוב וגם בעליו יומת, יהרג כאשר נהרג האיש המנוגח, כי יומו יבא או במלחמה ירד ונספה, לא ינקה ה' אותו. רצה ללמד שהוא חייב בידי שמים למות ביד הורג, לא מיתת עצמו, כענין והרגתי אתכם בחרב (להלן כב כג). ואמר עוד באונקלוס בפסוק והזר הקרב יומת (במדבר יח ז) יתקטל, כי היה סובר כדברי רבי עקיבא שאמר הזר ששימש במקדש רבי עקיבא אומר בחנק (סנהדרין פא:):