ביאור:ישעיהו לב ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
איש בארץ עייפה
[עריכה]הנביא ישעיהו (בפרק לב) מנבא על חורבן שלטון הרשע - הפוגע בעניים, ותקומת שלטון היושר - המדבר אמת ללא ציניות. בפסוק הפותח את הפרק, הנביא מתאר את תפקידו של השלטון האידיאלי: (ישעיהו לב א): "הן לצדק ימלך מלך, ולשרים למשפט ישרו. והיה איש כמחבא רוח, וסתר זרם, כפלגי מים בְּצָיוֹן, כצל סלע כבד בארץ עיפה"
התכלית שלשמה ממנים מלך, ושלשמה קיים השלטון (השרים), היא לעשות צדק ומשפט בארץ, להגן על הציבור מפני פגעים ולספק את צרכיהם ביושר.
פסוק א - צדק ומשפט
[עריכה]לצדק, לשרים, למשפט = לשם צדק, לשם שרים, לשם משפט (ראו ל = תכלית ).
צדק הוא לתת לכל אחד את המגיע לו; משפט הוא נוהל קבוע ומסודר שבו מחליטים מה מגיע למי (ראו צדק - משפט ). השרים צריכים לנהוג לפי המשפט הקבוע והמסודר, אבל המלך צריך לפעמים לסטות מהמשפט המסודר במקרים מיוחדים, על-מנת לדאוג לצדק (מלבי"ם).
הן לצדק ימלוך מלך = התכלית שלשמה ממנים מלך היא לצדק . לשם עשיית צדק; תפקידו של המלך הוא לדאוג שכל אחד יקבל את המגיע לו;
ולשרים למשפט ישרו = תכלית נוספת היא לשרים למשפט ישורו , לשם מינוי שרים שישתמשו במשרתם על-פי 'משפט צדק' - חוקים שמטרתם להביא לדרך ישרה (כאן - לפי ההמשך - במשמעות של אי פגיעה בעניים).
פסוק ב - שלטון של הגנה וסיוע
[עריכה]והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם = ביטוי פיוטי לגבי אותו מלך אידיאלי (הממנה את השרים לשלטון הרצוי) אשר יהיה מעין שובר גלים, ומסתור מפני הרוחות הרעות. כל איש במערכת השלטון, מלך או שר, צריך להגן על האזרחים מרוח חזקה ומזרם מים חזק, כלומר מפגעים חומריים.
פלגי מים =זרם מים קטן;
ּצָיוֹן = ציה, מקום יבש או מקום של צמאון - כינוי למדבר;
ארץ עייפה = ארץ שבה אנשים עייפים וצמאים, וגם זה כינוי למדבר;
כפלגי מים בציון, כצל סלע כבד בארץ עייפה = המשך הביטויים הפיוטיים על המלך בשלטון האידיאלי - שיהיה כמו פלג מים - באמצע המדבר, וכמו מקום צל קריר שם. כלומר המלך הטוב והשלטון הטוב יוכלו להגן על העם. כל איש במערכת השלטון, מלך או שר, צריך לספק לאזרחים מים וצל במדבר, כלומר לספק את צרכיהם החומריים.
בתחילת הפסוק ובסופו נזכרו מים ואויר:
- בתחילת הפסוק - שטף אויר חזק ( רוח ) ושטף מים חזק ( זרם ), שהשלטון צריך להגן מפניהם;
- ובסוף הפסוק - שטף מים עדין ( פלגי מים ) ואויר עדין ( צל ), שהשלטון צריך לספק.
אם כך, השלטון צריך להגן על האזרחים מפני כוחות חזקים המאיימים לפגוע בו, ולספק לו את אותם כוחות בצורה עדינה ונעימה.
משל ונמשל
[עריכה]רוח בלשון המקרא היא משל למחשבות, ומים הם משל לאויבים (ישעיהו כח ב): "הנה חזק ואמץ לד', כזרם ברד שער קטב, כזרם מים כבירים שטפים הניח לארץ ביד"; (תהלים קכד ה): "אזי עבר על נפשנו המים הזידונים , ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם"); אם כך, אולי מחבא רוח מסמל את תפקידו של המלך להגן על האזרחים מפני מחשבות ותכניות זדוניות של האויבים (תכנון אסטרטגי), וסתר זרם מסמל את תפקידם של השרים להגן מפני אויבים התוקפים אותנו בפועל (בטחון שוטף). לפי זה, פלגי מים בציון מסמלים את תפקידם של השרים לספק צרכים חומריים באופן מיידי (רווחה), וצל סלע כבד מסמל את תפקידו של המלך לספק אוירה שבה אפשר לחשוב ולתכנן לעתיד (כלכלה, חינוך).
פירושים נוספים
[עריכה]נבואה או תפקיד
[עריכה]1. פירשנו שהפסוק מלמדנו מה תפקידו של השלטון האידיאלי - לעשות צדק ומשפט, להגן מפגעים חומריים ולספק צרכים חומריים (ודומה לזה פירשו ב'דעת מקרא') .
2. אך רוב המפרשים פירשו שהפסוק הוא נבואה על תקופה עתידית, תקופת חזקיהו מלך יהודה או תקופה מאוחרת יותר, שבה השלטון יהיה מתוקן וימלא את כל התפקידים המתוארים בפסוקים. אולם, לכל הדעות מדובר בנבואה חיובית, ולכן ניתן ללמוד ממנה מהו תפקידו של שלטון אידיאלי גם בימינו, וכפי שהסברנו למעלה.
מחבא רוח, סתר זרם, פלגי מים בציון, צל סלע כבד בארץ עייפה
[עריכה]1. פירשנו שהפסוק מדבר על שני "יסודות" - אויר ומים, ומתאר שני תפקידים של השלטון לגבי כל אחד מהם - הגנה מעוצמה חזקה מדי של היסוד, והספקת היסוד בעוצמה הראויה.
2. ומלבי"ם פירש שהפסוק מדבר על ארבעה "יסודות" שהמלך מגן על עמו מפניהם - אויר (רוח), מים (זרם), אש (ציון = ציה), עפר (ארץ עייפה).
- אך לא זכיתי להבין מה הנמשל ומה המשמעות המעשית של הגנה מפני כל אחד מארבעת היסודות.
- אולי אפשר לפרש לפי בעל התניא בשם הרב חיים ויטאל: " "כעס וגאוה מיסוד האש , שנגבה למעלה. ותאות התענוגים מיסוד המים , כי המים מצמיחים כל מיני תענוג. והוללות וליצנות והתפארות ודברים בטלים, מיסוד הרוח . ועצלות ועצבות, מיסוד העפר" " ( תניא א א ) - אם כך, כל אחד מהיסודות מסמל מידה רעה, והשליט צריך להיות נקי מכל המידות הרעות הללו. בהמשך, כשהוא מתאר את הדרך לתשובה (שכוללת גם את תיקון המידות), הוא משתמש בביטוי דומה: " "עד שיעשה תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשה לו כזכויות ממש, שהיא תשובה מאהבה מעומקא דלבא באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה בו יתברך, וצמאה נפשו לה' כארץ עיפה וציה, להיות כי עד הנה היתה נפשו בארץ ציה וצלמות, היא הסטרא אחרא, ורחוקה מאור פני ה' בתכלית" ": כשהאדם רחוק מה', נשמתו כביכול נמצאת בארץ עייפה , במדבר; וכשהוא מתקן את מידותיו, הוא כביכול מגן על נשמתו מפגעי המדבר, ומאפשר לה לשרוד במדבר עד שתגיע לארץ הכרמל.
מקורות
[עריכה]במקור: על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-06-16. פירוש זה עודכן כדי ליישר עם ביאור הפרק בדף המעוצב על ידי משה פלאם (משתמש:pashute) - על פי רש"י, הרד"ק, 'על הבצורת' ד"ר נח חכם באתר 'דעת', ועל פי הבנתו של משה לאחר עיצוב הפרק ובדיקת פירושי המלים. Pashute 05:32, 23 באוקטובר 2008 (IST)
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:איש בארץ עייפה
קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-32-02