לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת עירובין/פרק שמיני

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שמיני - כיצד משתתפין

[עריכה]

ירושלמי עירובין , פרק ח, הלכה א

[עריכה]

מתני’: כיצד משתתפין בתחומין? מניח את החבית ח_אואומר, הרי זה לכל בני עירי. לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה. וכל מי שקיבל עליו מבעוד יום, מותר. משחשיכה, אסור. שאין מערבין משתחשך:

גמ’: תנן, כיצד משתתפין במבוי. מניח את החבית ואומר, הרי זו לכל בני המבוי. ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים. התם תנינן מזכה להם. והכא גבי עירוב תחומין לא תניתה מזכון. ולמה לא תנינן מזכון? שמואל שמואל (אמורא)° אמר תמן דתנינן מזכון, צריך לזכות. ברם הכא דלא תנינן מזכון, אינו צריך לזכות. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. קולין וחומרין בדבר ולא קל וחומר היא? מה תמן שעירובי חצירות מדבריהן, את אומר מזכין. עירובי תחומין מדבר תורה, ח_בלא כל שכן?


-----------------------------------דף נא

[עריכה]
תלמוד ירושלמי מאיר מסכת עירובין דף נא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נא עמוד א] אתייא דרב רב (אמורא)° כרבי יוחנן רבי יוחנן°. לשמואל שמואל (אמורא)° קשה, במה שונה עירוב חצרות מעירוב תחומין? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. בעירוב חצרות צריך להקנות כדי לעשות כל הרשויות כאחת. בעירוב תחומין, די בגלוי דעת שרוצה לשבות שם, ואין צורך לזכות

ירושלמי עירובין , פרק ח, הלכה ב

[עריכה]

מתני’: ח_גכמה הוא שיעורו? מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד. מזונו לחול אבל לא לשבת, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. לשבת אבל לא לחול. אלו ואלו מתכוונין להקל. °רבי יוחנן בן ברוקא רבי יוחנן בן ברוקה אומר. מככר בפונדיון יש מח’ פונדיון בסלע מארבע סאין כד’ קבין שש בסאה בסלע היינו חצי קב. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. משתי ידות שני שליש לככר, משלש כיכרות לקב שתי תשיעיות קב. ח_דחצייה לבית המנוגע, ח_הוחצי חצייה כדי לפסול את הגוייה:

גמ’: °רבי מאיר רבי מאיר אומר, בחולא  ביום חול דלית ליה מה לאכל, הוא אוכל פיתא ציבחר  מעט לחם. בשבתא דאית ליה מה לאכל, אוכל פיתא סגין  הרבה לחם. רבי יודן רבי יודן° אומר בחולא ביום חול דלית ליה מה לוכל, אוכל פיתא סגין  הרבה לחם. בשובתא דאית ליה מה לאכל שאוכל שלוש סעודות, אוכל פיתא ציבחר מעט לחם {{{2}}}.



קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נא עמוד ב] תנן, °רבי יוחנן בן ברוקא רבי יוחנן בן ברוקה אומר. מככר בפונדיון יש מח’ פונדיון בסלע מארבע סאין כד’ קבין שש קבין בסאה בסלע היינו חצי קב. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. משתי ידות שני שליש לככר משלש כיכרות לקב שתי תשיעיות קב ותני כן. קרובים דבריהן להיות שוין. איתא חמי  בא וראה. אהן °רבי יוחנן בן ברוקא רבי יוחנן בן ברוקה עבד עיגולא  כיכר מחצי קב, שזה תרי עשר ביעין  בצים. ואהן °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי עבד עיגולא כיכר {{{2}}} משליש קב שהרי עושה שלש כיכרות לקב, שזה תמני ביעין  בצים. ותימר הכן שקרובים דבריהן להיות שוין? אמר רב הונא רב הונא°. צא מהן שליש להוצאות לאופה. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° נפק ליהו לאילין נחתומיא נתן לאופים הוצאות כהדא דרב הונא רב הונא° שליש. ולחוד כהן שיעורא  אבל רק אם היה שיעור כזה אבל אם היה יותר מחצי קב נתן לו פחות משליש

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: ח_ואנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו. כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. ח_זחולית הבור והסלע גבוהים עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. במה דברים אמורים? בסמוכה. אבל במופלגת, אפילו היא גבוהה עשרה טפחים לחצר. אי זו היא סמוכה? כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים:

גמ’: תנן, כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת. ולא של תחתונים הוא? ולמה נותנים אותו לבני העליה? אמר רבי יודן רבי יודן°. זאת אומרת, חורבת ראובן בתוך חצר שמעון ושמעון משתמש בה, כמי שהוא שלו: פשיטא הדא מילתה, לזה בפתח ולזה בפתח, שניהן אסורין, וזה נלמד מן הבית שבין שתי חצירות, ששניהם אסורים עד שיערבו. לזה בזריקה ולזה בשילשול. שמואל שמואל (אמורא)° אמר לזה שבשילשול מותר, שהוא כדרכו. ולזה שהוא בזריקה אסורה, שאינה כדרכה

-----------------------------------דף נב

[עריכה]
תלמוד ירושלמי מאיר מסכת עירובין דף נב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נב עמוד א] רב רב (אמורא)° אמר, ח_ח שניהם אסורים. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן. כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. לא לזה בזריקה ולא לזה בשילשול היא? שהרי הדין כך אפילו אם המרפסת גבוה הרבה וצריך לשלשל כדי להשתמש. אין מכאן ראיה דמתניתא בתוך שלשה טפחים לעליונה ולמעלה מעשרה טפחים לתחתונה. מה פליגין רב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)°? בשוה. שלזה גבוה עשרה, ולזה נמוך עשרה. היה שם בין שני החצרות חורבה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. נותן חורבה לבעליה, אף אם גם לשני נוח להשתמש. עד כדון במשתמש בחורבה דרך פתח. היה הבעלים משתמש בחורבה דרך חלון ואנשי החצר בפתח מהו? אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. אפילו כן, נותן חורבה לבעליה. אמר רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר בי רבי שמעון° בשם רב הושעיה רב הושעיה°. ח_טהיו שלש חורבות זו אחר זו בין שני חצרות. זה משתמש בחורבה הקרובה אליו דרך פתחו. וזה משתמש בחורבה הקרובה אליו דרך פתחו. והאמצעית אסורה. אימתי? בזמן שהאמצעית של שניהן, אבל אם היתה אמצעית לאחד מהן, זה משתמש באחת, וזה משתמש באחת ובשנית. תנן, חולית הבור והסלע. גבוהים עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. העומד והחלל מצטרפין לארבעה. והוא שיהא העומד רבה על החלל. רבי זעירא רבי זעירא° בעי. עד שיהא עומד שכאן ועומד שכאן רבה? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. פשיטא לרבי זעירא רבי זעירא° שאין העומד מצד האחד אם יש רק דופן אחת מצטרף. ופשיטא ליה שצריך שיהא העומד מצד אחד רבה. לא צריכה ליה אלא לא בזה הוא מסתפק אלא בשאלה האם צריך שגם עומד השני ירבה על החלל. או די שדופן אחת רבה על החלל, והדופן השניה במשהו. תנן, כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° . כשרוחבו משלשה ועד ארבעה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נב עמוד ב] היא מתניתין. פחות משלשה, אפילו יותר מעשר אף לבני החצר מותר דהוי מקום פטור. ארבעה, אפילו פחות מעשר אסור לשניהם דהוי רשות בפני עצמה ושני רשויות שולטות בה. אלא אנן קיימין משלשה ועד ארבעה. תנן, חולית הבור והסלע גבוהים עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. בשאין שם תקרה מכסה לבור. אבל יש שם תקרה מכסה לבור, אפילו גבוה כמה, של תחתונים הוא, שאין העליונים יכולים להשתמש. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא. בשאין שם נקב במכסה. אבל אם יש שם נקב, של העליונים שיכולים להשתמש דרך הנקב

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: ח_יהנותן את עירובו בבית שער באכסדרה ומרפסת, אינו עירוב. ח_יאוהדר שם, אינו אוסר עליו. בבית התבן בבית הבקר בבית העצים בבית האוצרות, הרי זה עירוב. והדר שם אוסר עליו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. ח_יבאם יש שם תפוסת יד של בעל הבית, אינו אוסר עליו:

גמ’: אמר רב יהודה רב יהודה° בשם רב רב (אמורא)° הדא דאת אמר, בבית שער של רבים. אבל בבית שער של יחיד, הרי זה עירוב. והדר שם אוסר עליך. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אם יש שם תפוסת יד וכ"ו. דבי רבי ינאי רבי ינאי° אמרי, אפילו יתד לתלות בה מנעלו. רבי בר אבא חיננא רבי בר אבא חיננא° אמר. אפילו נשתות חתיכות ברזל אפילו טבלא. אף שהם מוקצה. רב רב (אמורא)° אמר, ובלבד דבר הניטל בשבת. אמר רבי אבא רבי אבא°. מעשה באחד שהיה לו לול של תרנגולין לפנים מביתו של חבירו, ונכנס שלא ברשותו לא היה זקוק לאישור. אתא עובדא קומי  בא המקרה לפני רב רב (אמורא)° אמר. אף שהתרנגולים מוקצה כיון שזקוק ליתן לפניהן מים, כמו שהוא דבר הניטל בשבת. אמר רבי יעקב רבי יעקב° בשם שמואל שמואל (אמורא)° תלמידוי דרבי יוחנן רבי יוחנן° סלקין לעכברא שם מקום ליד צפת, וסמכין על הדא דרבי ינאי רבי ינאי° דאפילו יתד לתלות בה מנעלו מספיק. חזקיה חזקיה בן רבי חייא°

-----------------------------------דף נג

[עריכה]
תלמוד ירושלמי מאיר מסכת עירובין דף נג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נג עמוד א] לא אמר כן, אלא רבי חייה רבי חייא רבה° רבי אסי רבי אסי° ורבי אמי רבי אמי° סלקון לעכברא ושמעון מדבית רבי ינאי רבי ינאי°, הלכה כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי שדי בתפיסת יד.

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת. אחד עובד כוכבים ומזלות ואחד ישראל, הרי זה אוסר דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אינו אוסר. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר. עובד כוכבים ומזלות אוסר, ח_יגישראל אינו אוסר. שאין דרך ישראל לבוא בשבת. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אפילו הניח את ביתו והלך לשבות אצל ביתו באותה העיר, אינו אוסר. שכבר הסיע מלבו:

גמ’: תנן, המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת. אחד עובד כוכבים ומזלות ואחד ישראל, הרי זה אוסר דברי °רבי מאיר רבי מאיר. הדא הוא ד°רבי מאיר רבי מאיר. ד°רבי מאיר רבי מאיר אומר. הבית הנעול אוסר. יכול לבוא על ידי עירוב מהו? עבר ובא מהו? אמר מר עוקבן מר עוקבן° בשם רב רב (אמורא)° הלכה כ°רבי מאיר רבי מאיר.

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ו

[עריכה]

מתני:' ח_ידבור שבין שתי חצירות, אין ממלין ממנו בשבת. אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים, בין מלמטן, בין מתוך אוגנו. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. °בית שמאי בית שמאי אומרים מלמטן. ו°בית הלל בית הלל אומרים מלמעלן. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן:

גמ’: מיליהון דרבנן פליגין. דאמר רבי יעקב רבי יעקב° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. והוא שתהא מחיצה משוקעת במים ארבע טפחים כדי לשלשל דלי. ולא נמצא שתי רשויות משתמשות ברשות אחד? שיערו לומר אין הדלי מהלך יותר מארבעה טפחים. אמר רבי טבלאי רבי טבלאי° בשם רב רב (אמורא)° אין צורך שיהיה המחיצה משוקעת במים, אלא די שתהיה בתוך אוגנו של הבור, שיהיה ניכר שנעשה למחיצה. שאין הדין שאמרנו שאין מחיצה תלויה מתרת בחורבה שיך למים. שבמים הקלו שמחיצה תלויה מתרת. שאין גדיים שיבקעו. ח_טוהיו שם תקרה, רואים אותה כאילו יורדת וסותמת. היה שם אמלתרה  קורה רחבה, את רואה אותה כאילו יורדת וסותמת. תנן, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן. מיחלף שיטת °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי  האם רבי יהודה חזר בו? תמן תנינן, האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה, הרי אלו כרגלי שתיהן. רבי יודן רבי יודן° פוטר במים שאין בה ממש. והכא אמר הכן, שצריך היכר כי המים קונים שביתה?


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נג עמוד ב] אמר רב הונא רב הונא° אף ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שאמר שדי בכותל שבניהם, והוא שתהא מחיצה בולטת לתוך חלל של בור

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: ח_טזאמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלין ממנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מעשה באמה של אבל, שהיו ממלין ממנה על פי זקנים בשבת. אמרו לו. מפני שלא היה בה כשיעור:
גמ:' תנן, אמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלין ממנה בשבת. מתניתא בעמוקה עשרה ורחב ארבעה, ובפרוצה החצר מיכן ומיכן. נפרצה מרוח אחת, נותן לחי וקורה מיכן. נפרצה מיכן ומיכן, נותן לחי וקורה מיכן, ועושה צורת פתח מיכן. תנן, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מעשה באמה של אבל, שהיו ממלין ממנה על פי זקנים בשבת. לא נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת? שהרי לא יכלו לערב את כל העיר אבל יחד, כיוון שאמת המים חילקה אותה. אז איך שני חלקי העיר השתמשו באמת המים? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי שמואל בר רבי יצחק רבי שמואל בר רבי יצחק°. תיפתר שכל בתי העיר אבל היו רק מצד אחד. פשיטא הדא מילתא. עמוקה עשרה ואינה רחבה ארבעה, מותר לטלטל ומותר למלות. שהרי זה מקום פטור. רחבה ארבעה ואינה עמוקה עשרה, פשיטא שמותר לטלטל. מהו למלות? רבי חיננא רבי חיננא° אמר מותר. רבי מנא רבי מנא° אמר אסור. מתני' פליגא על רבי חיננא רבי חיננא° , דתנן. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מעשה באמה של אבל, שהיו ממלין ממנה על פי זקנים בשבת. אמרו לו, מפני שלא היה בו כשיעור, שלא היתה לא עמוקה עשרה ולא רחבה ארבעה. אבל אם היתה עמוקה עשרה ואינה רחבה ארבעה אסור. לעולם אימא לך ואפילו רחבה ארבעה ואינה עמוקה עשרה מותר. אלא מה דהוה עובדא הוה עובדא שאמת המים באבל לא היתה לא עמוקה עשרה ולא רחבה ארבעה

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ח

[עריכה]

מתני’: ח_יזכצוצרה שהיא למעלה מן הים. אין ממלין ממנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים

-----------------------------------דף נד

[עריכה]
תלמוד ירושלמי מאיר מסכת עירובין דף נד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נד עמוד א] בין מלמעלן בין מלמטן. וכן ח_יחשתי כצוצריות זו למעלה מזו. עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה, שתיהן אסורות, עד שיעריבו:

גמ’: תנן, אמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלין ממנה בשבת. אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. רבי זעירא רבי זעירא° ורב יהודה רב יהודה° אמרו בשם רב רב (אמורא)° והוא שתהא מחיצה משוקעת במים כמלוא הדלי. שאם לא כן נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת שהרי המים מתחת מעורבים. תנן, כצוצרה שהיא למעלה מן הים. אין ממלין ממנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים אמר רב הונא רב הונא°. והוא שתהא מחיצה בתוך שלשה טפחים מעל או מתחת לכצוצרה. תני, רבי חנניה בן עקביה רבי חנניה בן עקביה° אומר. כצוצרה שהיא למעלה מן הים. פוחת את המעזיבה עושה חור ואינו צריך מחיצה ומשלשל וממלא. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא רבי אסי°. והוא שיש בנקב ארבעה טפחים. והוא שיש בו רוחב ד'. דכשיש ארבע אמות שהם עשרים וארבעה טפחים ופותח באמצע חור ארבעה טפחים נמצא עשרה טפחים מכל צד ורואים אותם כאילו הם כפופות כדי שיהו מחיצות גבוהות עשרה. תמן אמר אפילו אין מחיצות גבוהות עשרה, נעשית כמשמרת חד שפעמים שהיא מתוחה ופעמים שהיא שוקעת. רב אידי רב אידי° אמר קומי רבי חייה רבי חייא רבה° . מותר למלות ואסור לשפוך. אמר לו  

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נד עמוד ב] כד נמנה חכמים נמנה לך עמהון. אמר רבי מנא רבי מנא°. ח_יטמגהר היה עמיה צחק איתו, שהרי אם מותר למלות למה שיהיה אסור לשפוך. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° מילא דבר נכון אמר לו, מותר למלות, שממלא כנגד מחיצתו, ואסור לשפוך, שכשופך המים יוצאים חוץ למחיצתו. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. לא אמר רבי חנניה בן עקביה רבי חנניה בן עקביה°, אלא בים טיבריה, שההרים מקיפין אותה. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן°. ההן פיוסרוס אי, ויש אומרים מקום מוקף הרים זרק מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה האם יהיה חייב כזורק לרשות היחיד? אמר לו על דעתך אין רשות הרבים לעולם. שכל העולם מוקף באוקינוס. ריש לקיש ריש לקיש° אמר לעולם אין רשות הרבים, עד שתהא מפולשת מסוף העולם ועד סופו. ריש לקיש ריש לקיש° כדעתיה. דאמר ריש לקיש ריש לקיש°, אין רשות הרבים בעולם הזה אלא לעתיד לבוא. שנאמר (ישעיהו מ ד) כל גיא ינשא. מתני' פליגא על ריש לקיש ריש לקיש° דתנן. אי זו הוא רשות היחיד? ח_כשבילי בית גלגל וכן כיוצא בהן, רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה. משמע שדווקא שבילי בית גלגל שההליכה בהם קשה נחשב רשות היחיד, אבל דרכים שיותר נוחות יהיו רשות הרבים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לא אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שמחיצה תלויה מתרת אף שהגדיים בוקעים תחתיה, אלא לענין סוכה. שזה רק עשה. אבל לענין שבת, אף °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מודה. מילתיה דרבי חנינא רבי חנינא בר חמא° אמר, אף לענין שבת. דאמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. שלטון בא לציפורי ותלו לו קטיות סדינים, והתיר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי לטלטל תחתיהן בשיטת אביו. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° . אתייא דרבי יוסי בי חנינא רבי יוסי בי חנינא° כרבי חנניה רבי חנניה דציפורין°. שמחיצה תלויה מתרת אף בשבת. ותרויהון פליגי על שיטת רבי יוחנן רבי יוחנן°, דאמר שלענין שבת °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מודה. אמר רבי יוסי בי רבי חנינא רבי יוסי בר חנינא°. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°חנניה בן עקביה חנניה בן עקביה, שלשתן אמרו דבר אחד. שמקילין במחיצות. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דגשרים מפולשין שאומרים פי תקרה יורד וסותם ומטלטלין תחתיהן. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, הא דסוכה. שמתיר מחיצה תלויה. ו°רבי חנניה בן עקביה רבי חנניה בן עקביה, דתני. °רבי חנניה בן עקביה רבי חנניה בן עקביה התיר שלשה דברים. התיר בכצוצרה לשאוב מים על ידי מחיצה תלויה. ולהטמין בעצה שבים. והבאת אלונטית, ולא גוזרים שמא יסחוט. תנן, וכן שתי כצוצריות זו למעלה מזו. עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה, שתיהן אסורות, עד שיערבו. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°

-----------------------------------דף נה

[עריכה]
תלמוד ירושלמי מאיר מסכת עירובין דף נה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נה עמוד א] הדא דאת אמר ששתי גזוזטרות זו למעלה מזו ועשו לעליונה ולא לתחתונה שניהם אסורות עד שיערבו. דווקא במשתמשת העליונה דרך הנקב שבתחתונה. אבל אם העליונה משתמשת חוץ לנקב שבתחתונה, מותר. דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר ותני כן, שלש כצוצריות זו על גבי זו. העליונה והתחתונה של אדם אחד אסור להשתמש מן העליונה לתחתונה, דרך האמצעית. אבל משתמש מן העליונה לתחתונה, שלא דרך האמצעית ואינו חושש. אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. הדא דאת אמר, מבפנים דרך הנקב שבתחתונה. אבל מבחוץ, מותר. רבי זעירא רבי זעירא° אמר, בין מבחוץ בין מבפנים אסור שכן העליונה משתמשת באויר תחתונה. מתניתין פליגא על רבי שמואל בר רבי יצחק רבי שמואל בר רבי יצחק°, דתנן. משלשלין מהחלון שלו קדירת בשר ונותנה על גבי זיז שגבוה עשרה ורחב ארבעה. אם היתה חלון של אחר בנתיים של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, אסור. ח_כאשאין משתמשין מרשות לרשות, דרך רשות. מה עבד לה רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°? פתר לה בשוה הזיז לחלון שהחלון פתוח אליו

 

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ט

[עריכה]

מתני:' ח_כבחצר שהיא פחותה מד' אמות, אין שופכין לתוכה מים בשבת. אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים, מן הנקב מלמטן. בין מבפנים בין מבחוץ. אלא שמבחוץ צריך לקמור. ומבפנים אינו צריך לקמור. °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר. ח_כגביב צינור שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים, שופכין לתוכו מים בשבת. וחכמים אומרים. אפילו גג או חצר מאה אמה, לא ישפוך על פני הביב. אבל שופך הוא על הגג, והן יורדין לביב. ח_כדהחצר והאכסדרה מצטרפין בארבע אמות. ח_כהשתי דיוטות זו כנגד זו. מקצתן עשו עוקה ומקצתן לא עשו עוקה. את שעשו עוקה מותרין. ואת שלא עשו עוקה אסורין:
גמ: תנן, חצר שהיא פחותה מד' אמות, אין שופכין לתוכה מים בשבת. אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים. מאי טעמא? שיערו חכמים תשמיש לאדם סאתים מים, וארבע אמות מבליעות סאתים. ניקבה העוקה ומים יוצאים לרשות הרבים. אית תני, אין צריך לפוק לסתום. ואית תני צריך לפוק. נתמלאת העוקה. אית תני מותר לשפוך עוד מים לתוך החצר. אית תני אסור, עד שיפחת. אמר רבי מנא רבי מנא°


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נה עמוד ב] חד תנא הוא. מאן דאמר צריך לפוק, אוסר לשפוך. מאן דאמר אין צריך לפוק, מותר לשפוך. אמר לו רבי חייה בר מרייה רבי חייה בר מרייה°. הכי נמי אמר רבי יונה רבי יונה° אביך. היה קטיפרס מבפנים מדרון כלפי רשות הרבים, אפילו פחות מהשיעור סאתים אסור לשפוך. מבחוץ כלפי פנים, אפילו יותר מהשיעור מותר. אלא כי אנן קיימין בשוה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר שטעם ההיתר הוא שבארבע אמות על ארבע אמות אדם רוצה לזלף. ואם ישפוך ויצאו לא נתקיימה מחשבתו. וריש לקיש ריש לקיש° אמר שבארבע על ארבע המים נבלעים באדמה. נפקא מינה אם היתה החצר צרה וארוכה כגון שנים על שמונה. שלרבי יוחנן רבי יוחנן° אין דרך לזלף כזו חצר ואסור. ולריש לקיש ריש לקיש° אף בחצר ארוכה המים נבלעים ומותר. מתניתין פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן°, דתנן. החצר והאכסדרה, מצטרפין בארבע אמות. קא סלקא דעתין שהחצר ברוחב שתי אמות ובצידה אכסדרה שתי אמות שהכל יחד שמונה אמות על שתי אמות ומצטרפים. וקשה לרבי יוחנן רבי יוחנן°. פתר לה בשוה. ששתי האמות של החצר ממשיכות את שתי האמות של האכסדרה, לארבע אמות על ארבע אמות. מתני' פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן°, דתנן. המרפסת הגג והחצר, מצטרפין בד' אמות. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, עוד היא בשוה, דע לך שהוא כן, דהכא תנן החצר והאכסדרה מצטרפין בארבע אמות. ותני, הבית והעלייה החצר והאכסדרה, אין מצטרפין. אלא כאן בשוין, כאן בשאין שוין. אמר ירמיה, °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב, שניהן אמרו דבר אחד. °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב דתנינן, °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר, ביב שקמור ארבע אמות ברשות הרבים, שופכין בו מים בשבת. וחכמים אומרים, אפילו גג או חצר מאה אמה, לא ישפך על פי הביב. °רבי מאיר רבי מאיר דתני סילונות שבכרכין אף על פי שנקובין, ישפך לתוכו מים בשבת, דברי °רבי מאיר רבי מאיר, ותני כן, אם היתה מזחילה, מותר. ח_כואם עונת הגשמים הוא, מותר. היו צינורות אחרים שיש בם ד’ מקלחין בו, מותר. ותני בר קפרא בר קפרא° אם היה מקום צנוע מותר. הדא פליגא על רב רב (אמורא)° ולית ליה קיום זה חולק על רב רב (אמורא)° ואי אפשר לישב את דברי רב רב (אמורא)° והם נדחו. דרב רב (אמורא)° אמר. ח_כזכל שאסור משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור:

הדרן עלך פרק כיצד משתתפין

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_עירובין/פרק_שמיני"