נתחיל מהדף הקודם, בשורה האחרונה מהתחלת הגמרא. למדנו במשנה: "נוטע שני שורות, אם אין ביניהם שמונה אמות לא יביא זרע לשם". אמר רבי זירא: "שמונה חוץ ממקום הקרטין". כלומר שמונה אמות זה המרחק בין גזע לגזע, כן? לא כולל הגזעים. ומקשה הגמרא: כי אם תאמר הכי, שמונה חוץ ממקום הקרטין, אז כוותיה גם שיעור החכה שאמרו ארבע אמות זה חוץ ממקום הקרטין? רבי זירא אמר: לא, החמירו בתוכו יותר מחוצה לו. כן, בפנים, כן, מחמירים ולכן צריך שמונה אמות חוץ ממקום הקרטין. אבל ארבע אמות שאמרו, ייתכן וזה כולל המקום הקרטיים. אמר רבי זירא: "עד דהוינא תמן", כלומר עד שהייתי בבבל, "כי אתיתי אשכחתיה לדברי רבי אלעזר", כלומר גם אני הגעתי לאותה מסקנה, שהחמירו בתוכו יותר מחוצה לו. כן, שהרי תוכו, כלומר כרם שחרב באמצע, אמרנו זה בשש עשרה אמות, ואילו חוצה לו זה בארבע אמות, אז רואים שהחמירו בתוכו יותר מחוצה לו.
אמר רבי אלעזר: מארבע אמות ועד שמונה - אסור ומקדש. כלומר, אם הוא זרע שמה, הכל נאסר. אבל משמונה ועד שש עשרה - אסור ואינו מקדש. כמו שאמרנו, כרם שחרב באמצע, או לפי דעה מסוימת כרם גדול, אז מה שנאסר - אסור ולא מקדש. כלומר, אסור לזרוע לכתחילה, אבל אם הוא כן זרע - זה לא נאסר.
תנן, למדנו במשנה: "רבי אליעזר בן יעקב אומר משום חנניה בן חכינאי: אפילו חרבה אמצעית, ואין בין שורה לחברתה שש עשרה אמה, לא יביא זרע לשם". כן, נניח ניקח מקרה של שלוש שורות, חמישה כפנים בכל שורה, והאמצעית חרבה. המרחק ביניהם היה שמונה אמות. עכשיו האמצעית חרבה, עכשיו המרחק הוא שש עשרה אמות בין שתי השורות שנותרו. אז אני אומר, אף על פי כן אסור להביא זרע בינתיים.
אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן: אם ככה, שבעצם נשארו שתי שורות, "אתיא דרבי אליעזר בן יעקב כבית שמאי". כמות ובית שמאי אמרו: שורה אחת כרם, שורה אחת של חמישה כפנים זה כרם, כן, רבי אליעזר בן יעקב אמר שורה אחת כרם, כי הרי מדובר שהיו שלוש שורות והשורה האמצעית חרבה. הרי אמרנו בהתחלה, מהמשנה הקודמת, שמה שאמרנו שכרם שחרב באמצע נותנים לו שש עשרה אמות - זה רק אם נשאר מבחוץ כרם מכל צד. צמח אפילו משני צדדים. אבל כאן הרי לא נשאר כלום, יש רק שורה אחת מצד אחד ושורה מצד שני. אז אין פה כרם, אלא אם כן נפסוק כבית שמאי, שהם אומרים שגם שורה אחת אם יש בה חמש כפנים זה נחשב כרם. אז לכן חייבים להגיד שבאמת הוא סובר כדעת בית שמאי.
ואת הגמרא זה לא מסתדר. למה? כי הרי מה כתוב בהמשך? כתוב ש"אילו מתחילה נטע שש עשרה היה מותר בשמונה אמות". הגמרא מבינה, מה הכוונה מותר בשמונה אמות - הכוונה שלכל שורה אני נוטע לה שש צמחים ויכול לזרוע באמצע. אי כבית שמאי מה נפשך? איך התנא אומר ששמונה אמות מותר? הרי אם יש שמונה אמות, לבית שמאי כל שורה זה כרם, צריך לתת ארבע אמות לכל שורה, אז שמונה אמות נאסר, כי זה ארבע לימנית וארבע לשמאלית, לא נשאר כלום. כרם גדול הוא אסור בשמנה, כרם קטן הוא אסור בשמנה. כלומר, לא משנה איך שיתייחסו לזה, תמיד השמונה אמות יהיה אסור. אז איך התנא אמר שאם מתחילה נטע שמונה אמות - מותר? זה לא כמו בית שמאי.
רבי יודן לא אמר כן. הוא אומר לא כמו שהבנת, שנותן שש צמחים לכל צד וזורע את המותר, ואז קשה אם זה כבית שמאי - הרי לבית שמאי דין כרם, צריך לתת ארבע אמות לכל צד, אז שמונה אמות בעצם הכל אסור בכל מקרה. אלא בעצם מה שהמשנה התכוונה להגיד: שמונה אמות אסור, שמונה אמות וכל שהוא מותר. זו הכוונה - שאילו מתחילה נטע בשמונה אמות וכלשהו, אז באמת שמונה אמות היה אסור, כי אתה נותן ארבע אמות לימנית וארבע אמות לשמאלית, ואת המותר, את הכלשהו, אתה יכול לזרוע.
אית דבעי מימר, יש שרצו לומר, מה הכוונה שאילו מתחילה - לא כמו שאמרנו שנטע מתחילה שמונה אמות, אלא שאילו מתחילה נטע את שתי השורות במרחק שש עשרה אמות פחות משהו, אז היה מותר בשמונה אמות פחות משהו. למה? כי הוא נותן ארבע אמות לכל שורה. כלומר, אם היה שש עשרה אמות אז בעצם זה לא היה כרם, כל שורה הייתה בנפרד, אבל לכל שורה על פי בית שמאי יש דין של כרם, נותנים ארבע אמות לימנית וארבע אמות לשמאלית, ואת השאר עד השש עשרה אמות, שמונה אמות פחות משהו, היה יכול לזרוע. זה הכוונה. אבל עכשיו כשהכרם חרב, אפילו בשש עשרה אמות פחות משהו אסור לזרוע בכולו.
רבי יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן אומר בכלל לא כמו שהבנו. רבי אליעזר בן יעקב באמת לא סובר כבית שמאי, לא סובר ששורה נחשבת ככרם תמיד. הוא כן סובר כמותם רק לעניין אחד - בכרם שחרב. רק אז הוא מחמיר שגם שורה אחת תידון ככרם, כמה דבית שמאי מחמירין בו בחורבנו יותר ממטעתו. כי אמרנו בהתחלה שבית שמאי מחמירים בכרם שחרב יותר מבנטעו, כי אם נטע אותו, המקסימום מרחק בין גפן לגפן הוא שמונה אמות, אבל אם הוא חרב אז כבר עשרים וארבע אמות לפי בית שמאי אסור לזרוע שמה. אז גם כאן רבי אליעזר בן יעקב מחמיר בחורבנו יותר ממטעתו. בנטעו הוא אומר שורה יחידית זה לא כרם, כמו בית הלל, ואז בנטעו היה מספיק לתת לה שש טפחים אם היה רק שורה אחת, אבל שבחורבנו שורה נחשבת כרם. ככה סובר רבי אליעזר בן יעקב. אילולא נטע יותר משמונה אמות, היה נותן שש טפחים לכל שורה וכן נוטע ומותר, כי בעצם הוא סובר כבית הלל לעניין שורה בזמן הנטיעה. אבל עכשיו שחרב, אני אומר שכל שורה יש לה דין של כרם והכל אסור.
למדנו במשנה: רבי שמעון ורבי מאיר אומרים, אף הנותן את כרמו על שמונה אמות מותר. אמר רבי יונה בשם רב: מה שכתוב מותר - זה בדיעבד, "מותר הזרע" אבל "אסור לזרוע". כלומר, מה שמותר זה רק בדיעבד, אסור לזרוע לכתחילה, עד שיש שם שש אמות, במקרה שיש שש אמות מותר לזרוע לכתחילה, אבל אם אין שש אמות, בדיעבד אם זרע יהיה מותר.
אמר רבי יוסי בשם רב: "הלכתא מותר הזרע ומותר לזרוע". כלומר, גם מותר הזרע וגם מותר לזרוע. כי אם המרחק יותר משמונה אמות, נותנים שש טפחים לכל שורה וזורע את המותר.
אמר רב חייא בר אשי בשם רב: "הלכה כרבי מאיר ורבי שמעון". שואלת הגמרא: לפי איזה הסבר? האם לפי השיטה שאומרת שמותר הזרע ומותר לזרוע, או לפי השיטה שאומרת שאסור לזרוע אבל מותר הזרע, שבדיעבד אם זרע מותר?
מן מה דאמר רבי אבא: "משח לי רבי חייא בר אשי כרמי מטע שמונה על שמונה", כלומר רבי חייא בר אשי מדד לי את הכרם שלי ובדק שיהיה מטעה שמונה על שמונה כדי שאוכל לזרוע בין השורות. "הדא אמרה מותר הזרע ומותר לזרוע". הרי הוא עשה זאת כדי שתוכל לזרוע לכתחילה.
רב הונא זרע כרמיה כרתין, ואדרבה הוא זרע את כל הכרם עד ממש הכפנים עצמן. שואלת הגמרא: והאינו אסור משום כלאים? עונה הגמרא: "מערבבן הויין". כלומר, הכפנים לא היו מסודרות, וכיוון שהיו מעורבבות אין להן דין כרם, כי לא היה ניתן לסדר שתיים כנגד שתיים בכל הכרם.
שואלת הגמרא: הרי אפילו לגפן יחידית צריך להרחיק שש טפחים, ואין עבודה לגפן יחידית? איך הוא זרע את הכל? עונה הגמרא: אלא כרבי ישמעאל, "דרבי ישמעאל אמר אין עבודה לגפן יחידית". אין שום איסור, אין נעבדות אחרת, אבל אין איסור.
שואלת הגמרא: הרי דברי חכמים יש - חכמים חולקים עליו, ויחיד ורבים הלכה כרבים, אז לכאורה היה צריך שיהיה אסור. ואיך הוא הקל כרבי ישמעאל? עונה: רבי יעקב בר אידי שם רבי יהושע בן לוי: "הלכה כדברי מי שהוא מיקל בחוצה לארץ". כלומר, כיוון שדובר בחוץ לארץ, והלכה כמי שמקל בישראל - הלכה כמותו בחוץ לארץ, לכן הלכה כרבי ישמעאל בחוץ לארץ שאין עבודה לגפן יחידית.
אמר רבי יעקב בר אחא: "ותניי תמן הלכה כדברי מי שהוא מיקל בחוצה לארץ". אותו דין בדיוק, גם רבי יעקב בר אחא אמר את זה, וגם כך שנו בבבל.
ה_א§כרם שחרב: אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה, ונטועות כהילכתן שיש שם חמישה בצורה של שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב, שהמרחק בין כל אחד מהגפנים הללו בין ארבע לשמונה אמות. הרי זה נקרא כרם כרם דל וצריך להרחיק ארבע אמות מכל אחד מהגפנים. ה_ב§שהוכרםשהוא נטוע ערבוביא: אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש הרי זה כרם, ואם לאו אינו כרם. °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר: הואיל והוא נראה לאנשים כתבנית כרמים, הרי זה כרם.
תבנית_בכרם_שחרב
גמ': אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: היא קרחת הכרם, היא כרם שחרב. התנא השתמש בביטוי קרחת הכרם גבי כרם שמקריחין אותו מאמצעו, והתנא השתמש בביטוי כרם שחרב גבי כרם — מקריחין אותו מכל צדדיו.. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° מחוי לחברייא איך אפשר להגיעה לכזה כרם: תשע שורין מן שובע שובע ציור ימני עליון. נסב שורה, כן פרא שורה לשתי טול שורה כן שורה לא מהשורות העמודות ישארו ארבע עמודות של תשע גפנים כל אחת נסב שורה פרא שורה לערב, טול שורה כן שורה לא מהשורות השוכבות שנתיירוישארו ארבע עמודות של חמש גפנים בכל אחת, ביחד נשתיירו שם עשרים גפנים ציור אמצעי עליון. נסבמהעמודה הראשונה והשביעית נורידתרתיין תרתיי מיכן מלמעלה ותרתיי מיכן מלמטה ציור שמאלי עליון נקבל שני עמודות של חמש והשורה האמצעית של ארבע גפנים ניטול מהעמודה הראשונה חדא מיכא מלמטה או מלמעלה. ומהעמודה השניהוחדא חדא מיכא מלמטה או מלמעלה. נשתיירו שם עשריםעשרה גפנים ציור ימני תחתון הדא דתנינן כרם שחרב ונשתיירו בו עשר גפנים לבית סאה והגפנים מסודרים כך שלכל כיוון נמצאו שתים כנגד שתים אחת יוצא זנב, שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב, שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב, שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. שבכל כיוון אומרים את רואה כאילו אחרת נטועה כאן, כאילו אחרת נטועה כאן, כאילו אחרת נטועה כאן כך נקבל ציור שמאלי תחתון. שני עמודות של חמש כל אחת, ושלוש שורות האמצעיות של ארבע גפנים כל אחד. שזה חמש על חמש ללא הגפנים בפינות. ואי אפשר להשלים אותם, ליטע כאן אין את יכול שזה שלידו נוסף משום זנב ואין זנב לזנב, ליטע כאן אין את יכול שהוא זנב ואין זנב לזנב, ליטע כאן אין את יכול שהוא זנב ואין זנב לזנב. הדא אמרה שאיןשנותנים זנב לכרם קטן לעשותו גדול שהרי הוספנו שנים בשורה העליונה ושנים בתחתונה, והפכנו כרם קטן לכרם גדול של שלוש על שלוש שורות.
📖 באר משה — דף כג עמוד ב
עדיין נחתך את הקרם, בפרק הבא. אומרת המשנה: כרם שחרב, אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה, ונטועות כהילכתן - הרי זה נקרא כרם דל. כלומר, שיהיו לפחות חמש גפנים בצורה של שתיים כנגד שתיים וזנב. צריך להרחיק ארבע אמות מכל אחת מהגפנים שלו. נטוע ערבוביא, אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש הרי זה כרם, ואם לאו אינו כרם. רבי מאיר אומר: הואיל והוא נראה כתבנית כרמים, הרי זה כרם. אם יש לו צורה של כרם, לא משנה שהכל מבולגן, נראה לאנשים כמו כרם - הרי זה כרם.
אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: היא קרחת הכרם, היא כרם שחרב. אין הבדל, זה אותו מושג. אלא קרחת הכרם מקריחין אותו מאמצעו, כלומר אם הוא חרב באמצע, ואילו כרם שחרב - מקריחין אותו מכל צדדיו.
עכשיו אמרנו במשנה שכרם שחרב, אם יש לו ללקט חמש גפנים בבית סאה בצורה של שתיים כנגד שתיים וחצי זנב. רבי זעירא מחוי לחברייא, רצה להראות לתלמידים בישיבה איך בדיוק אפשר ליצור כזה כרם - כרם דל. הציורים כולם מוצאים בשורה למעלה.
אם ניקח תשע שורין מן שובע שובע, כלומר ניקח תשע שורות שבכל שורה יש שבע גפנים - זה הציור הראשון מצד ימין. ועכשיו נסב שורה - נחסיר שורה, לשתי - כלומר גם משורה אחת מן העומדים וגם משורה אחת מן השוכבים, נסב שורה פרא שורה לערב - נוריד שורה אחת מהעומדים ושורה אחת מהשוכבים. אז בסופו של דבר נקבל עשרים גפנים - זה הציור השני מימין, עשרים גפנים.
עכשיו מהעמודה הראשונה והשביעית, כלומר האחרונה, תרתיי מיכן ותרתיי מיכן - נוריד שתיים מכאן ושתיים מכאן, כלומר שתיים מלמעלה מכל צד ושתיים מלמטה מכל צד. זה הציור השלישי מימין, ונקבל שתי שורות של חמש, ובשורה האמצעית העומדת יהיו כאילו ארבעה גפנים.
עכשיו חדא מיכא חדא מיכא - נוריד אחד מכאן ואחד מכאן, לא משנה אם מלמעלה או מלמטה, ונקבל שנשתיירו שם גפנים - עשרה גפנים. זה מה שהמשנה אומרת: עשר גפנים לבית סאה. והגפנים מסודרות כך שלכל כיוון נמצא שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב, שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב, שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב, שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. בכל כיוון אנחנו מקבלים כאילו צורה של כרם מינימלי. זה הציור השני מצד ימין, אחד לפני הסוף.
ואז אנחנו כאילו מתחילים לחזור לבנות אותו. בכל כיוון אומרים: את רואה כאילו אחרת נטועה כאן. הרי יש שתיים כנגד שתיים וחצי זנב, נוסיף עוד אחד באופן דמיוני, בכל מקום שיש זנב נוסיף אחד. כאילו אחרת נטועה כאן, כאילו אחרת נטועה כאן, כאילו אחרת נטועה כאן. וככה נקבל את הציור הכי שמאלי, שזה בעצם המבנה שאנחנו מדברים עליו - יש כרם דמיוני שנראה כאילו יש לנו באמצע שתי שורות של חמישה גפנים, ושתי שורות ושלושה עמודים באמצע של ארבעה גפנים כל אחד.
עכשיו להוסיף גפנים בקודקודים אי אפשר. למה? "ליטע כאן אין את יכול שהוא זנב ואין זנב לזנב". כי זה שלידו כבר נוסף משום זנב, ואין זנב לזנב.
הדא פשיטא פשטא שאילתיה דרבי יוסי בר זמינארבי יוסי בר זמינא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זמינא° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא שכאשר יש שלוש כנגד שלוש ואחד באמצע אומרים את רואה כאילו אחרת נטועה כאן וכאילו אחרת נטועה כאן והרי הוא ככרם גדול שיהיה בה דין של מחול הכרם נמצאו ששים וארבע אמות אורך, שהרי בכל עמודה תשע גפנים והרווח בין כל גפן שמונה אמות. עלוכל שורה באורך ארבעים ושמנהאמות שבע גפנים והרווח בין כל גפן שמונה אמות. והרי המשנה אמרה: כרם שחרב, אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה. וכאן השטח גדול יותר
שטח_כרם_שחרב
שהרי אם נחתוך את השטח כך שנקבל חמישים על ארבעים ושמונה, ועוד מלבן של ארבע עשרה על ארבעים ושמונה ציור ימני עליון. נסב תרתי ניטול שני רצועות ברוחב ארבעים ושמונה מיכא ויהב לון הכא, נמצאו ארבעים ושמונה מונחים על ארבעים ושמונה, וחסר ריבוע של שנים על שנים חד ביניי ריבוע של שנים על שנים עקר מהכא חד ביניי והביהבהכא ונשלים לחמישים אמה על חמישים אמה שזה שיעור בית סאה ציור שמאלי עליון, נמצא השטח שלרבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°גדול ממה שנאמר במשנה, בשנים עשר אמות על ארבעים ושמונה חסר ארבע אמות, שהם חמש מאות שבעים ושנים אמות. צריך להוריד את ארבע הפינות שבהם אין גפנים ואינם בחשבון, כל חד קדה קרח שש עשרה המרווח בין שני גפנים שהרי הסרנו שורה על שש עשרה יחד אלף עשרים וארבע אמות לארבע קרנות ציור ימני תחתון. אם כך יחסר ארבע מאוון וחמשין ותרתיי 452 תן עבודתו בשמונה.
📖 באר משה — דף כד עמוד א
התמלול המתוקן:
אנחנו בירושלמי מסכת כלאים, דף כ"ד. בדף הקודם ראינו את השיטה של רבי זירא, שניסה להסביר לנו איך אפשר להגיע לכרם ד' שהגמרא דיברה עליו, שיש עשרה כפנים לבית סאה. הוא הסביר שמתחילים מבעצם שבע שורות שבכל שורה יש תשע כפנים. מורידים שורה כן שורה לא, ועמודה כן ועמודה לא, ולאחר מכן מורידים עוד שני כפנים מכל צד בשורה העליונה וכן בשורה התחתונה, ולאחר מכן עוד אחד מכל צד באחד מהשורות, משתי השורות האמצעיות.
לאחר מכן אמרנו שכאילו רואים שמשלימים לכל אחד את הזנב שלו, ולאחר מכן באמצע מוסיפים בזנב משני הצדדים גפן, ואז קיבלנו את הצורה הסופית שרואים כאילו יש כאן כרם של שתי שורות שבכל שורה יש חמש כפנים, ובאמצע יש שלושה עמודות שבכל עמודה יש ארבע כפנים. זה מה שהסברנו בפעם הקודמת.
אומרת הגמרא, אם זה ככה, אז אדם מראה שנותנים זנב לכרם קטן לעשותו גדול. הרי הוספנו — היה לנו בהתחלה כרם של שתי שורות, והוספנו את הכפנים בזנבות והפכנו את זה לכרם של שלוש שורות, שהוא כרם גדול.
אומרת הגמרא גם כן, הדא פשטא שאילתיה דרבי יוסי בר זמינא בשם רבי יוחנן — שהוא שאל, במקרה שיש שלוש כנגד שלוש ואחד באמצע, האם אני אומר שמוסיפים משני הצדדים? את רואה כילו אחרת נטועה כאן — האם רואים כאילו הגפן נטועה מכאן והגפן נטועה מכאן? וכבר אנחנו רואים שכן עושים את זה, שמוסיפים משני הצדדים.
אומרת הגמרא, אבל עדיין משהו לא ברור. הרי המשנה אמרה שמדובר על כרם שהוא בבית סאה, שיש שם עשרה כפנים לבית סאה. אבל אם נעשה חשבון, הכרם שעליו דיבר רבי זירא הוא כרם הרבה יותר גדול, כי הרי הוא אמר שיש שבע שורות שבכל שורה יש תשע כפנים. אם נעשה חשבון, יוצא שיש לנו אורך של שישים וארבע אמות, כי בין גפן לגפן יש שמונה אמות, ורוחב של ארבעים ושמונה. אם נעשה חשבון — לנו היום זה מאוד פשוט, כופלים שישים וארבע כפול ארבעים ושמונה, מקבלים שלושת אלפים ומשהו, ואילו בית סאה זה חמישים על חמישים, זה אלפיים חמש מאות. אז ברור שזה הרבה יותר גדול. אבל המשנה עושה את זה בדרך הקשה, כמו שהיה פעם, מתמטיקה של פעם.
והגמרא רוצה להוכיח שבאמת מה שרבי זירא מדבר עליו הוא יותר גדול. איך עושים את זה? אומרת הגמרא, הנה, קח את הצורה — אם אני אסתכל על הציור הימני, יש לנו ארבעים ושמונה על שישים וארבע. נחלק את זה לשני מרובעים: ארבעים ושמונה על חמישים, וארבעים ושמונה על ארבע עשרה — פשוט נחתוך את זה.
עכשיו, מהארבעים ושמונה על ארבע עשרה נחתוך רצועה בעובי של שתי אמות, באורך של ארבעים ושמונה, ונצמיד אותה בצד — אפשר לראות בציור השני. בעצם השלמנו את הארבעים ושמונה לחמישים, זה חמישים על חמישים, אבל למטה בצד הימני חסר ריבוע קטן של שתיים על שתיים. אבל ברור שאם ניקח מתוך המלבן שנשאר לנו, שזה שתיים עשרה על ארבעים ושמונה, ריבוע קטן שתיים על שתיים, יישאר עוד הרבה. אז ברור שזה יותר גדול מחמישים על חמישים. ככה הגמרא רצתה להראות לנו שמה שרבי זירא אמר זה יותר גדול מבית סאה.
נקרא את זה בגמרא. אומרת הגמרא: נמצאו ששים וארבע אמות אורך — כמו שאמרנו יש תשע כפנים — על ארבעים ושמונה אמות רוחב, שיש שם שבע כפנים. ולפי המשנה, כרם שהוא עשרה כפנים לבית סאה, וכנראה השטח גדול יותר, שראינו לחתוך את השטח כך שנקבל חמישים על ארבעים ושמונה ועוד מלבן של ארבע עשרה על ארבעים ושמונה. ומהמלבן הזה נסב תרתי — תיקח שניים ברוחב ארבעים ושמונה — ויהב לון הכא, נוסיף אותם לחמישים על ארבעים ושמונה. נמצאו ארבעים ושמונה על ארבעים ושמונה, וחסר עוד שתי אמות על שתי אמות כדי לסגור בפינה את החמישים על חמישים.
חד ביניי עקר, חד ביניי יהב הכא — נעקור ריבוע של שתיים על שתיים מהמלבן שנשאר לנו, שתיים עשרה על ארבעים ושמונה, ונדחוף אותו בפינה לסגור את זה, ואז נשלים לחמישים על חמישים. ואתה רואה שנשאר לנו עוד מלבן גדול, שתיים עשרה על ארבעים ושמונה פחות שתיים על שתיים. אז רואים כאן שהשטח של רבי זירא גדול ממה שנאמר במשנה בשתיים עשרה אמות על ארבעים ושמונה חסר ארבע אמות, שזה חמש מאות שבעים ושתיים אמות עודף.
ואתה אומר: לא, אל תשכח שהרי בפינות אמרנו שלא זורעים שם, אין שם עצים — אי אפשר להוסיף רק בדמיון, כי אמרנו שלא נותנים זנב זנב. אז בעצם צריך להוריד את ארבע הפינות, הם לא חלק מהחשבון.
ואתה אומר: אוקיי, הרי חד קרח שש עשרה אמה — הרי אמרנו שאחרי שעקרנו שורת כן שורה לא, יצא שבין גפן לגפן המרחק הוא שש עשרה אמות. אז הריבוע בכל פינה הוא שש עשרה על שש עשרה אמות. אם זה ככה, יחד נקבל אלף עשרים וארבע אמות לכל ארבע הקרנות — נחבר שש עשרה כפול שש עשרה כפול ארבע. אם נחסיר את זה מהשטח שקיבלנו, שזה שלושת אלפים שבעים וחמש, נחסיר את הריבועים האלה, אז זה עוד חסר לנו ארבע מאות חמישים ושתיים. הרי עשינו חשבון בשיטה של הגמרא שהמלבן של שתיים עשרה על ארבעים ושמונה פחות ארבע אמות קיבלנו שזה חמש מאות שבעים ושתיים אמות. אבל עכשיו, אם היינו מורידים את הריבועים, צריך להוריד אלף עשרים וארבע אמות. אז עכשיו חסר לנו עוד ארבע מאות חמישים ושתיים אמות.
ואתה אומר: לא, אתה צודק, אבל עבודתו בשמונה. אמות — צריך להוסיף את עבודת הכרם, שזה ארבע אמות מכל צד, זה מוסיף שמונה אמות לכל האורך, ושמונה אמות לרוחב. רואים את זה בציור הכי שמאלי — איך אנחנו מוסיפים את עבודת הכרם.
אמות ארבע לכל צד ציור שמאלי תחתון. הגמרא לא בודקת את החשבון אלא דוחה את הרעיון בגלל סיבה פשוטה. מה את עבד לה האם מה שנאמר במשנה עשרה גפנים לבית סאה הוא ועבודתו לתוך בית סאה, או בית סאה זה חוץ לעבודתומעבודתו? אין תעבדינה הוא ועבודתו בתוך בית סאה וצריך להחסיר מהבית סאה כדי עבודתו נמצא במקום חמישים על חמישים אמה צריך להיות ארבעים ושנים על ארבעים ושנים אמות, שזה אלף שבע מאות שישים וארבע. ואצלנו ארבעים ושמונה כפול שישים וארבע שזה שלושת אלפים שבעים ושנים. נחסר את ארבעת הפינות, כל אחד שש עשרה על שש עשרה, נקבל אלפים ארבעים ושמונה. אשכח חסר מאתים שמונים תלת מאוון וארבע ין ותמניא! ואין תעבדינה חוץ לעבודתו, אשכח יתר מארבע מאוון וחמשין ותרתיי וכמואם תאמרבמופלגות יותר משמונה בין גפן לגפן אי אפשר לאמר, שהרי כשנטלנו שורה יוצא שבין גפן לגפן יהיה יותר משש עשרה אמות, ובמקרה כזה הרי הגפניםביחידיותכיחידיות הן! אין תימר ברוצף היינו בנטועים פחות משמונה אמות בין גפן לגפן אי אפשר דלא תנינן אלא.
📖 באר משה — דף כד עמוד ב
עכשיו, הגמרא לא עושה לך את החשבון הזה — הוא לא מתאים בכלל — אלא ישר הולכת בכיוון הפוך. היא אומרת: מה את עבד לה, מה תעביד אותו בדרך אחרת. הוא ועבודתו לתוך בית סאה, או חוץ — האם מה שנאמר במשנה, עשרה כפנים לבית סאה, זה הוא ועבודתו בתוך בית סאה, או בית סאה חוץ מעבודתו?
אין תעבדינה הוא ועבודתו בתוך בית סאה — בוא נעשה הפוך, נחסיר מבית הסאה את העבודה, זה יותר פשוט, זה מרובע, קל מאוד להחסיר. אז יש לנו במקום חמישים אמה אורך, יוצא לנו ארבעים ושתיים, כי מורידים ארבע אמות מכל צד, וכן ארבעים ושתיים רוחב. אז קיבלנו אלף שבע מאות שישים וארבע, ואילו אצלנו יש לנו ארבעים ושמונה כפול שישים וארבע, זה שלושת אלפים שבעים ושתיים. נחסר את הפינות — כל אחת שש עשרה על שש עשרה — נקבל אלפיים ארבעים ושמונה. אז אשכח חסר וארבע — זה חסר עוד מאתיים שמונים וארבע.
עכשיו, ואין תעבדינה חוץ לעבודתו — אם נגיד שהבית סאה צריך להוסיף לו את העבודה שלו, אז יוצא הפוך: במקום חמישים, חמישים ושמונה. אז אשכח יתר מארבע מאוון וחמשין ותרתיי — יוצא יותר מארבע מאות חמישים ושתיים. כלומר הבית סאה עם התוספת שלו יוצא גדול ממה שיש לנו בארבע מאות חמישים ושתיים.
פלגות הן — רואים כאן שבכל מקרה אנחנו לא מסתדרים.
אומרת הגמרא, אין תימר ברוצף — ואם תאמר שמדובר במרחק מופלג יותר משמונה אמות בין גפן לגפן — אי אפשר. למה? כי ברגע שהמרחק בין גפן לגפן הוא יותר משש עשרה אמות, זה כבר בטל, כל גפן היא יחידית. ואם תאמר שמדובר ברוצף, כלומר מצרף אותם, פחות משמונה אמות בין גפן לגפן — גם אי אפשר. למה? כי הרי המשנה אמרה שמדובר בכרם שנתון לבית סאה, עשרה כפנים לבית סאה. אם ניתן פחות משמונה אמות, זה לא יתפוס שטח של בית סאה. הרי אי אפשר לפזר עשרה כפנים במרחק פחות משמונה אמות ולתפוס שטח של בית סאה.
לכן, גם אם ניקח את השישים וארבע על ארבעים ושמונה, את התשע על שבע שציער לנו רבי זירא, לא נקבל בדרך אחרת שזה מחזיק בית סאה. אם כן, לא תנינן אלא — לא מצינו שאפשר להעמיד את המשנה בדיוק כמו שהעמיד רבי זירא.
עשר גפנים לבית סאה, ואי אפשר לפזר עשר גפנים במרחק פחות משמונה אמות בין גפן לגפן ולכסות שטח של בית סאה. הוי לא מצי תנייה כרבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°תנן: כרם שהוא נטוע ערבוביא אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש הרי זה כרםה_ג§הכורת הגזע מכוון והגוףוהנוף אינו מכוון הרי זה כרם, הגוףהנוף מכוון והכורת אינו מכוון אינו כרם. היו דקות ואינן מכוונות, העבו והרי הם מכוונות הרי זה כרםה_ד§כיצד הוא יודע אםמכוונות הן? מביא חוט ומותח. אית תניי תני: מבפנים בין הגפנים, ואית תניי תני: מבחוץ.
מדידה_מעיקר_הגפן
אמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: מאן דאמר מבפנים אפילו בתוך טפח גפנים בתוך טפח מהחוט מצטרפות. אמןמאן דאמר מבחוץ: צריך שיהא החוט נוגע בהן בכדי שיצטרפו. שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכרתין: נותנין לה עבודתה וזורע את המותר. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: שאם היו זורעין בינה לבין שאר השורות בתוך ששה ממנה ובתוך ארבע לכרם. ציור שמאלי עליון הכל אסור, חוץ לששה ממנה ובתוך ארבע לכרם. ציור תחתון הגפנים שבשורה הזו מותרות והכרם אסור ציור תחתון. ואיזהו כרם דל עשר גפנים לבית סאה? אמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: דל בגפנים ועשיר בעבודות.
כרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות: °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר: אינו כרם, וחכמים אומרים ה_ה§כרם ורואים את האמצעיות כאילו אינן בתנאי שאם יעקור יהיה שיעור כרם: גמ': אמר להם °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי: אותם שאתם אומרים: רואין את האמצעיות כאילו אינן, הריאולי הן עיקרו של כרם ודווקא אותם ישאיר? תנן: כרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר אינו כרם. אמר רבי חנניהרבי חנניה דציפורין אמורא א״י · דור ה׳רבי חנניה דציפורין°: הדא אמרה: כשהיו שש כנגד שש ציור ימין. כיוון שהתכנית היא לעקור ג' גפנים ולהשאיר ג' בכל שורה, אבל לא ברור אם יעקור את הגפנים א' ג' ה' או את ב' ד' ו' — לכן הכל נחשב כעומד לעקירה. אבל אם היו חמש כנגד חמש ציור שמאל, — כל עמא מודיי שהן רואין את האמצעיות כאילו אינן אמרשהרי ברור שיעדיף לעקור שנים — את ב ו ד — ולהשאיר שלוש, א ג ה, שבכל שורה
מה_עומד_להעקר_מגפן_צפופה
רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה אמר מה שחכמים חולקים ואומרים שרואים את האמצעיות כאילו אינן הדא דתימר כשהיו חמש כנגד חמש שברור שהוא יעדיף לעקור את ב' ו ד'. אבל אם היו שש כנגד שש אפילו חכמים מודים שהרי על אילו גפנים אפשר לאמר שאת רואה את האמצעיות כאילו אינן, אולי אילו ואולי אילו? מהי מהו הדא ד תנינן: רואין את האמצעיות כאילו אינן. אמר רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°ישאפילו כגפן יחידית אינם עד שמותר להדלותן על גבי.
📖 באר משה — דף כה עמוד א
אנחנו תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, דף כה, מתחילים מהשורה השנייה. אומרת הגמרא: למדנו במשנה, עשר גפנים לבית סאה, כמו שהסביר לנו רבי זירא, למרות שהגמרא דחתה את ההסבר שלו, אבל כנראה שנשארו עשר גפנים בבית סאה.
הכורת מכוון אינו מכוון הרי זה כרם, כלומר אם הגזע מכוון, הגזעים מכוונים, אבל הנוף אינו מכוון, כלומר ההמשך של הגזע לא מכוון, הרי זה כרם, כי מה שמתייחסים זה הגזע הראשי שיוצא מהאדמה. מכוון והכורת אינו מכוון אינו כרם - שאם הנוף מכוון והקורת אינו מכוון, אין לו כרם.
היו דקות ואינן מכוונות - אם כשזה היה קטן אז זה לא היה מכוון, אבל לאחר מכן העצים גדלו, והרי הם מכוונות, הרי זה כרם. כי אני בודק מה המצב כרגע. עכשיו איך הוא יודע? מביא חוט ומותח. עכשיו, אית תניי תני מבפנים, כלומר שהוא מודד בין הגפנים, ואית תניי תני מבחוץ. אם אנחנו רוצים בציור, הציור הכי ימני, אז הכרם הזה שתיים כנגד שלוש. אז אם הוא מודד את החבל בתוך הגפן, כלומר בין השתיים לשלוש, זה נקרא מבפנים. ויש אומרים מבחוץ, כמו שרואים בציור.
אמר רבי יונה מאן דאמר מבפנים אפילו בתוך טפח. כלומר, מי שאומר שמודדים מבפנים, אז גם אם כשאני מותח חבל בין שני הקיצוניים, גם אם האמצעי לא נוגע בחבל, אלא הוא בתוך הטפח, עדיין זה נחשב מכוון. אבל מאן דאמר מבחוץ צריך שיהא נוגע בהן - שכל הגזעים יגעו בחבל.
ואומרת הגמרא שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכרתין. אם יש לנו כרם ויש עוד שורה חיצונית, אבל היא לא מכוונת - הגזעים לא מכוונים אחת כנגד הגזעים של שאר הכרם, אז נותנין לה עבודתה, כלומר שש טפחים, וזורע את המותר. כלומר, דוגמה פשוטה - אם נניח המרחק הוא ארבע אמות לגפנים האלה בשורה הלא מסודרת, אז ממנה והלאה הוא מרחיק שש טפחים וזורע את השאר, כי זה כמו גפן יחידית.
אמר רבי יוסי - גם אם היו זורעים בינה לבין שאר השורות, אם היו זורעין בתוך ששה הכל אסור. אבל אם זה היה מרחק יותר גדול משש טפחים, חוץ לששה הגפנים מותרות והכרם אסור.
אמרנו שכרם דל. שואלת הגמרא איזה כרם דל? אמר רבי יונה: דל בגפנים ועשיר בעבודות. כלומר כרם כזה יש בו מעט גפנים אבל הרבה מאוד עבודה.
זכור פרק כלאים ב. אומרת המשנה כרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות, כלומר בין גפן לגפן. רבי שמעון אומר אינו כרם, ואחרים אומרים כרם, ורואים את האמצעיות כאילו אינן. כלומר אני רואה כאילו אם הייתי עוקר חלק מהגפנים, הייתי מקבל צורה של כרם. אם כן, אז זה כרם.
אמר להם רבי שמעון: אותם שאתם אומרים רואין את האמצעיות כאילו אינן, הן עיקרו של כרם. כלומר, איך אתה יודע שדווקא אותם הוא יעקור? אולי אותם הוא ישאיר? אז לכן כיוון שאני לא יודע את מי הוא יעקור, אין פה בכלל כרם.
למדנו במשנה כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות רבי שמעון אומר אינו כרם. אמר רבי חנניה: הדא אמרה כשהיו שש כנגד שש, כמו שהציור פה ימני. למה? כיוון שהתוכנית היא לעקור, הוא צריך לעקור שלושה גפנים ולהשאיר שלושה, בכל שורה. עכשיו לא ברור האם הוא יעקור את הגפנים א', ג' ו-ה' או ב', ד' ו-ו'. הוא יכול לעקור איזה שלושה שהוא רוצה. אז כיוון שלא ברור מה הוא ירצה לעקור, לכן הכל נחשב כמו עומד לעקירה וזה לא כרם.
אבל אם היו חמש כנגד חמש, כמו שאנחנו רואים בציור השמאלי, אז פה כל עמא מודיי שהן רואין את האמצעיות כאילו אינן, כי הרי ברור שהוא יעדיף לעקור שתיים ולא שלוש. הוא יעדיף לעקור את ב' ו-ד', ולהשאיר את א', ג' ו-ה'. זה ברור. לכן במקרה כזה גם רבי שמעון מודה שרואים את האמצעיות כאילו אינן.
רבי מנא אמר מה שחכמים חולקים ואומרים שרואים את האמצעיות כאילו אינן, זה הדא דתימר כשהיו חמש כנגד חמש. כלומר, אומר הפוך - המחלוקת היא דווקא בחמש כנגד חמש. אבל אם היו שש כנגד שש, אז זה גם חכמים מודים. כאילו הוא אומר שהמחלוקת דווקא בחמש כנגד חמש. למה? כי אם זה שש כנגד שש, אין לי מושג מה אני רוצה לעקור, כי הרי בכל מקרה הוא עוקר שלוש. אז לכן גם חכמים מודים.
למדנו במשנה רואין את האמצעיות כאילו אינן. אמר רב הונא מה הכוונה כאילו אינן - שמותר להדלותן על גבי, זה לא גפן בכלל, מותר לזרוע ביניהם זרעים. רבי מנא אמר לא, הרי הם כגפן יחידית - כלומר זה לא כמו כרם, אבל זה כמו גפן יחידית, אז צריך להרחיק מכל אחד ואחד מהם שישה טפחים.
אומרת הגמרא הדא מסייעא להא דאמר רבי יוסי. בהתחלה למדנו את זה - שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכרתין נותנין לה עבודתה וזורע את המותר. אז הפשט הסברנו שהכוונה - אם יש לנו שורת גפנים שהיא לא מחוברת אבל היא במרחק ארבע אמות משאר הכרם, אז ממנה והלאה משאיר שש טפחים ואז זורע את המותר. כך הסברנו. בא רבי יוסי ואומר לנו חידוש גדול, שאם הוא זורע בינה לבין הכרם, אם היו זרעים בתוך ששה הכל אסור, גם הם אסורים. אבל חוץ לששה גפנים מותרות והכרם אסור - שורת הגפנים הזאת לא נאסרת כי זה מחוץ לשש טפחים שלה.
אמר רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: כשם שהן חלוקין כאן כך חלוקין בשכונת קברות. כלומר האם רואים את המצאות כאילו אינם או לא, כך הם חלוקים בשכונת קברות. דתנן: המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו, נוטלו וטבוסתו - יכול להעביר את הקבר שלו למקום אחר. מצא שניים, נוטלן וטבוסתן. מצא שלושה, אם יש בין זה לזה בין ארבע אמות לשמונה אמות, הרי זה שכונת קברות. אבל אם הם רצופים, פה מחלוקת - חכמים אומרים רואים את המצאות כאילו אינם, ורבי שמעון אומר זה לא שכונת קברים.
^[דף כה עמוד ב]ויקיטקסטצורת הדףמפרשיםהרב פולדא•תולדות יצחק תבונות•רבי אברהם משה לונץ•קול הלשון🎧 זרעים גפנים אמר. רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה אמר הרי הם כגפן יחידית וצריך להרחיק מכל אחד מהם שש טפחים. הדא מסייעא להא דאמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא דאיתמר שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכרתין נותנין לה עבודתה וזורע את המותר ואמררבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא אם היו זרעים בתוך ששה הכל אסור, חוץ לששה גפנים מותרות והכרם אסור ציור בדף הקדם. אמררבי שמעון בר אבארבי שמעון בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בר אבארבי חנינא בר חמארבי יוחנן° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כשם שהן חלוקין כאן האם אומרים רואים את האמצעיות כאילו אינם כך חלוקין בשכונת קברות דתנן המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו, מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן, מצא שלשה — אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה, הרי זו שכונת קברות; ואם היו רצופים, חכמים אומרים: רואים את האמצעיות כאילו אינן. אמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: ולא לא דמיא! תמן אם היה ידוע שהיו מרווחין ורצפן קבר בצפיפות, יש להן שכונת קברות ואסור לפנותם אם היה ידוע שהיו רצופין ורווחן, אין להן שכונת קברות. ברם הכא מרווחים ורצפן במחלוקת, רצופין ורווחן דברי הכל נחשב כרם. ברם הכא בשכונת קברות מה פליגין? בשבא ומצאן רצופין. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר: אומר: אני גל נפל עליהן ורצפן, ורבנן אמרי: מרווחין הן היו ורצפן.
ה_ו§חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורוחב ארבעה: °רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב אומר: אם היה מפלש מראש הכרם ועד סופו — הרי זה נראה כבין שני כרמים וזורעין בתוכו, ואם לאו — הרי הוא כגת. הגת שבכרם עמוקה עשרה ורוחבה ארבעה — זורעין בתוכה דברי °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס וחכמים ה_ז§אוסרין. ה_ח§שומרה שבכרם גבוה עשרה ורחבה ארבעה — זורעין בתוכה.
📖 באר משה — דף כה עמוד ב
אמר רבי יונה: לא דמיא! הכרם שונה מאשר בשכונת קברות. למה? כי התם, אם היה יודע שהיו מרווחים ורצפן, מראים אותה שזה ודאי היה בתחילה בית קברות, ואחרי זה הוסיפו עוד קברים באמצע כי לא היה מקום. אז כולם מודים שזה שכונת קברות. זה שהוסיפו עוד קברים באמצע לא גורע מזה שהיה פעם שכונת קברות. וזה אותו דבר הפוך - רצופין ורווחן אין להן שכונת קברות. כלומר אם הפוך, היה פעם בית קברות ופינו אותם, נשאר עכשיו בודדים, זה כלום, זה לא שכונת קברות.
ברם הכא מרווחים ורצפן במחלוקת - אם היה בהתחלה מרווח כמו שצריך, ארבע אמות, ואחרי זה הוסיף עוד וצופף אותם יותר, זה במחלוקת: חכמים אומרים שרואים את המציאות כאילו אינם, ורבי שמעון - הכל עומד לעקירה. רצופין ורווחן דברי הכל זה כרם, כי מה שאני דן זה כרגע. הרי כל המחלוקת היא האם אני אומר רואים כאילו עומדים לעקירה, ואת מי אני עוקר? אני לא יודע את מי יוצא לעקור, אבל אם הוא כבר עקר, אני כבר יודע מה הוא עקר - כרגע יש לי כרם.
ברם הכא - בשכונת קברות - מה פליגין? בשבא ומצאן רצופין. אז מה הם חולקים באמת בשכונת קברות? כשהוא בא ומצא רצופים, אין לו מושג מה היה קודם. כי אמרנו, אם הוא יודע מה היה קודם אז אין בעיה, הכל פשוט. מכיוון שהוא לא יודע מה היה קודם, רבי שמעון אומר: אני גל נפל עליהן ורצפן, לכן הם קבורים ככה, ורבנן אמרי: מרווחין היו ורצפן, ולכן זה יש בזה דין של שכונת קברות.
ואם היה סער כותש: אסור. ה_ט§גפן שהיא נטועה בגת או בנקע: נותנין לה עבודתה וזורע את המותר. °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר: אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם. והבית שבכרם: זורעין אותו.
חריץ_מפולשד_בכרם
גמ':תנן: חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורוחב ארבעה°רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב אומר: אם היה מפלש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני כרמים וזורעין בתוכו ל°רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב עד שיהא מבריק מפולש כדי הוא ועבודתו בעינן או הוא בלא עבודתו? מן מה דתני: מודין חכמים ל°רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב בחריץ מבריק מפולש כדי הוא ועבודתו, הוי כן ד°רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב סבר מימר אפילו אינו מבריק כדי הוא ועבודתו. מה פליגין? בשהיו שתי שורות מיכן ושתי שורות מכאן דרבנן סברי כיון שמשני צידיו יש כרם החריץ בטל. אבל אם היתה שורה אחת מיכן ושורה אחת מיכן, מכיון שהוא מגיע נגד שלש גפנים בטל הכרם. תנן: הגת שבכרם עמוקה עשרה ורוחבה ארבעה זורעין בתוכה דברי°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס וחכמים אוסרין. תני: פחות מיכן אסור. דל דאי לא כן מה אנן אמרין הרי אם עמוקה עשרה טפחים אסור, תשעה לא כל שכן? אלא מהו "פחות מיכן"? לרוחב דל — שאם הייתה פחות מארבעה טפחים אסור, דאי לא כן מה אנן אמרין אם ארבעה אסור פחות מכאן לא כל שכן שיהיה אסור? היתי אומר שיעשה כסתום ותהא מותר שהרי הוא כזורע מתחת לאדמה ולמה באמת לא יעשה כסתום ותהא מותר? ויעשה כסתום ותהא מותר לא כן תני: שרשי פיאה פואה נכנסין לתוך ארבע אמות שבכרם למטה משלשה טפחים הרי אילו מותרין ולמה פחות מארבעה טפחים לא יהיה מותר? שנייא היא שאויר הכרם מקיף. כדאמר להן °רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקבהרי אתם מודים בשומירה ולמה אין אתם מודים לי בגת? אין אתם מודין לי שעמוק כגבוה? אלאאמרו ליה שניא גת שאויר הכרם מקיף. מסתברא °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס שאמר שזורעים בגת שבכרם מודה ל°רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקבשמותר לזרוע בחריץ מפולש. °רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקבשאמר שזורעים בחריץ מפולש לא יודי ל°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס שמותר לזרוע בגת. °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס מודי ל°רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב שעמוק כגבוה. °רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב לא יודי ל°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס שרק בחריץ מפולש הוא מתיר לזרוע אבל לא בגת לפי שאויר הכרם מקיף. תנן: שומרה שבכרם גבוה עשרה ורחבה ארבעה זורעין בתוכה אמררבי חייארבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ה_י§צריך שיהא שם חלל ארבע בתוך השומירה כדי שיהיה מקום חשוב. אמר רבי שמואל בר רב יצחקרב שמואל בר יצחק אמורא א״י · דור ג׳רב שמואל בר יצחק°ה_יא§הדא דתימר בעגולה שאינו ניכר שנראה כגל אבנים אבל במרובעת אינו צריך שיהא שם חלל ארבעה שהוא ניכר לעצמו. רבי חלפתא בן שאולרבי חלפתא בן שאול אמורא א״י · דור א׳רבי חלפתא בן שאול° אמר ה_יב§צריך שיהא שם שלשה טפחים עפןעפר מלמעלן כדי שיהיה מקום חשוב ולא יתבטל. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: הדא דתימא בעגולה, אבל במרובעת אינו צריך שיהא שם שלשה טפחים עפר מלמעלה. תנן: גפן שהיא נטועה בגת או בנקע נותנין לה עבודתה וזורע את המותר°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם מחלוקת בנקע ארוך שרוחבוה_יג§משלשה ועד ארבעה. היא מתנתין ד°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא סובר דכיון שהוא חשוב למקום בפני עצמו, הגומא חובשת את הגפן, ולכן אסור לזרוע שם בכל הנקע פחות משלשה כסתום, משלשה ועד ארבעה אם בא לזרוע מחוץ לגומא משלים ארבעהלשש וזורע מיד. תנן: והבית שבכרם זורעין אותו אמררבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא כדכתיב(ישעיהו מ"ב, כ"ב) "ובבתי כלאים הוחבאו", בית שמחביאים בו את הכלאים שאפשר לזרוע בו בתוך הגפן דבר שאם היה נזרע בכרם היה כלאים:
📖 באר משה — דף כו עמוד א
הנוטע ירק בכרם או המקיים, הרי זה מקדש ארבעים וחמישה גפנים. פרקי הלכה ג'. אומרת המשנה: חריץ שהוא עובר בכרם, אם היה עמוק עשרה ורחב ארבעה טפחים, אז רבי אלעזר בן יעקב אומר: אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו, הרי זה נראה כבן שני כרמים וזורעים בתוכו, ואם לאו הרי הוא כגת. הגת שבכרם עמוקה עשרה ורחבה ארבעה זורעים בתוכה. דברי רבי אליעזר וחכמים אוסרים. שומרה שבכרם, אם היא גבוהה עשרה ורחב ארבע זורעים בתוכה. ואם היה סער כותש, כלומר אם הענפים של הגפן עולים על השומרה - אסור.
גפן שהיא נטועה בגת או בנקע, נותנין לה עבודתה וזורע את המותר. כלומר מוציאים שש טפחים מכל כיוון וזורע את השאר. רבי יוסי אומר: אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם, כי כל הגת כאילו חובשת אותה. והבית שבכרם - זורעין אותו.
אומרת הגמרא: למדנו במשנה, חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה. רבי אלעזר בן יעקב אומר אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו, הרי זה נראה כבין שני כרמים וזורעין בתוכו. שואלת הגמרא: האם לרבי אלעזר בן יעקב עד שמבריק, כלומר עד שהיה מפולש כדי הוא ועבודתו בעינן, או די בלא עבודתו? כן, אנחנו יודעים שנותנים לכרם עבודת הכרם, זה ארבע אמות מכל כיוון של הכרם - זה נקרא עבודת הכרם. אז האם מה שאמרנו שהחריץ מפולש הכוונה שהוא מפולש רק לאורך הכרם, או שרבי אלעזר בן יעקב דורש שיהיה גם מפולש לאורך הכרם, וגם את המרחק של עבודת הכרם שזה ארבע אמות מכל צד.
ואתה גמר מן מה דתני: מודין חכמים לרבי אליעזר בן יעקב בחריץ מבריק כדי הוא ועבודתו. מצינו ברייתא שאומרת שמה שמודים חכמים לרבי אלעזר בן יעקב בחריץ, שאם הוא מבריק כדי הוא ועבודתו, כלומר הם מודים לו שאם יש חריץ שהוא מפולש וגם עובר את כל הכרם וגם כדי עבודתו - אז הם מודים לו שמותר לזרוע בתוכו. הוי כן דרבי אליעזר בן יעקב סבר מימר אפילו אינו מבריק כדי הוא ועבודתו. כלומר, אם חכמים מודים לרבי אליעזר בן יעקב כשהוא מפולש גם כדי עבודתו, אז ברור שרבי אלעזר בן יעקב סובר שאפילו אם הוא לא עובר כדי עבודתו אלא רק כדי אורך כל הכרם, אז כבר מותר לזרוע בתוכו, וזו המחלוקת ביניהם.
שואלת הגמרא: מה פליגין? בשהיו שתי שורות מיכן ושתי שורות מכאן. כלומר, יש לנו בעצם כרם מכל צד של החריץ הזה, וחכמים סברו כיוון שבשדה הזה יש כרם אז החריץ בטל. אבל אם היתה שורה אחת מיכן ושורה אחת מיכן, מכיון שהוא מגיע נגד שלש גפנים בטל הכרם. כן, זה אומר - ניקח את הציור, הציור השמאלי. כלומר, אם אין לי כרם מכל צד, אלא יש לי נניח ארבעה גפנים מצד אחד וארבעה גפנים מצד שני, אז ברגע שהחריץ עובר כנגד שלושה מהם, הוא מבטל את הכרם. אז בעצם פה לחריץ יש משמעות. אין כרם שיבטל אותו, ודווקא הפוך - החריץ הוא זה שביטל את הכרם.
כן, למדנו במשנה: הגת שבכרם אם עמוקה עשרה ורחבה ארבעה טפחים זורעים בתוכה, דברי רבי אליעזר, וחכמים אוסרים. על זה יש ברייתא שאומרת: תני: פחות מיכן אסור. כן, הרי אמרנו שהגת מדובר שהיא עמוקה עשרה רחבה ארבע, ועל זה חכמים אוסרים. יש ברייתא שאומרת פחות מכאן אסור. שואלת הגמרא: מה זאת אומרת? מה זה פחות מכאן? יכול להיות או על העומק או על הרוחב. אז הגמרא בהתחלה חשבה שנגיד שמדובר על העומק, אז פחות מכאן כלומר תשעה טפחים אסור. דאי לא כן מה אנן אמרין עשרה אסור, תשעה לא כל שכן? הרי אם עמוק עשרה חכמים אוסרים, תשעה לא כל שכן שהם יאסרו, אלא כנראה פחות מכאן מהו "פחות מיכן"? לרוחב. כלומר אם הייתה פחות מארבעה טפחים יהיה אסור.
כן מה אנן אמרין יעשה כסתום ותהא מותר? זה ברור. הרי אמרנו שבארבעה טפחים חכמים אוסרים, אז לכן מה נאמר - אם בארבעה טפחים חכמים אוסרים, פחות מכאן לא כל שכן שיאסור. אומרת הגמרא: לא, הייתי חושב שפחות מכאן יהיה כסתום ויהיה מותר, כי כמו זורע מתחת האדמה. עכשיו למה באמת שואלת הגמרא, למה באמת לא יהיה כסתום ומותר? לא כן תני: שרשי פואה נכנסין לתוך ארבע אמות שבכרם למטה משלשה טפחים הרי אילו מותרין. אז גם כאן, למה החריץ הזה, אם הוא פחות משלושה טפחים, נגיד שיהיה לבוד, ואז זה כאילו קבור מתחת האדמה. וכיוון שפה עומק זה עשרה טפחים, זה יותר משלושה טפחים, אז צריך להיות מותר.
אתה גמר: שנייא היא שאויר הכרם מקיף. כלומר כיוון שהכרם מקיף אותו מכל הכיוונים והאוויר שולט, זה לא מכוסה, זה היה מכוסה משהו אחר. פה האוויר של הכרם שולט בו. כן, אז משהו אחר. כמו שאמרנו, אמר להן רבי אליעזר בן יעקב: אין אתם מודין לי... הרי אתם מודים לי בשומרה, אז למה אתם מודים לי בגת? שעמוק כגבוה? כלומר, שכמו שאם זה גבוה עשרה טפחים אתם מתירים לזרוע שמה, אז גם אם זה עמוק עשרה טפחים צריך להיות מותר. אמרו לו: לא, יש הבדל, שאויר הכרם מקיף. כלומר, כיוון שזה חשוף לאוויר והכרם מקיף אותו, אז זה נאסר. אז גם כאן החריץ, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד לבוד, אבל כיוון שאוויר הכרם מקיף אותו אז זה אסור.
ואתה גם - מסתברא רבי אליעזר מודה לרבי אליעזר בן יעקב. כן, שאמר שמותר לזרוע בגת, אז הוא מודה לרבי אלעזר בן יעקב שאמר שמותר לזרוע בחריץ. רבי אליעזר בן יעקב לא יודי לרבי אליעזר. למה? רבי אליעזר מודי לרבי אליעזר בן יעקב שעמוק כגבוה. הרי הוא סובר שעמוק כגבוה. אז כמו שאם יש לנו משהו גבוה עשרה טפחים מותר לזרוע בו, אז גם חריץ, אם הוא עמוק עשרה טפחים, יהיה מותר לזרוע בו. אבל רבי אליעזר בן יעקב לא יודי לרבי אליעזר. למה? כי הרי רבי אליעזר בן יעקב דיבר על חריץ מפולש, רק בזה הוא מתיר לזרוע, כי הוא לא מוקף מכל הכיוונים. אבל בגת הוא לא יודה, כי הרי הגת - האוויר של הכרם מקיף אותו מכל הכיוונים, אז לכן הוא לא יודה לו.
ואתה - למדנו במשנה, שומרה שבכרם, אם היא גבוהה עשרה ורחבה ארבע זורעים בתוכה. רבי חייא בשם רבי יוחנן: צריך שיהא שם חלל ארבע. כן, כמו שהשומרה הזאתי - תהיה בתוכה חלל של ארבע, שזה מקום חשוב כדי שייראה שאדם עשה את זה, ולא סתם גל אבנים. אמר רבי שמואל בר רב יצחק: הדא דתימר בעגולה אבל במרובעת אינו צריך שיהא שם חלל ארבעה. כלומר, כל מה שהצרכנו שיהיה חלל, זה אם זה עגול, כי אחרת נראה כמו גל אבנים. אבל מרובעת לא צריך שיהיה חלל ארבע, כי הוא ניכר לעצמו - רואים ארבע, ברור לכולם שאדם עשה את זה וזה לא סתם גל אבנים.
רבי חלפתא בן שאול אמר: צריך שיהא שם שלשה טפחים מלמעלן. שוב פעם, למה? כדי שיהיה מקום חשוב, לא יתבטל. גם על זה אמר רבי יוסי: הדא דתימא בעגולה, אבל במרובעת אינו צריך שיהא שם שלשה טפחים עפר מלמעלה. שוב פעם, עגולה - אם אתה לא עושה משהו מיוחד, זה נראה כמו סתם גל אבנים, זה נראה כמו חלק מהכרם. אבל מרובעת, רואים שאדם עשה את זה במיוחד, לא צריך שיהיה שם שלושה טפחים עפר מלמעלה.
למדנו במשנה: גפן שנטועה בגת או בנקע, נותנים לה עבודתה וזורע את המותר. כלומר, נותנים לעבודה שיש טפחים וזורע את המותר. רבי יוסי אומר: אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם. אומר, כאילו בעצם כל הגת מקיפה אותה, היא חובשת אותה, אז לכן לא יביא לשמה זרע אחר.
ואמרה הגמרא: רבי יוסי משלשה ועד ארבעה. כל המחלוקת בנקע ארוך שרוחבו משלושה ועד ארבעה. למה? דרבי יוסי סובר, כיוון שהוא חשוב למקום בפני עצמו, אז הגומה חובשת את הגפן, לכן אסור לזרוע שם בכל הנקע. אבל פחות משלושה זה כמו סתום. משלושה ועד ארבעה - פה, אם הוא רוצה לזרוע מחוץ לגומה - בתוך הגומה דיברנו, אמרנו זה מחלוקת. אבל אף אחד - כולם מסכימים שאם הוא רוצה לזרוע מחוץ לגומה, אז לא צריך להרחיק ארבע אמות, אלא רק מהגזע צריך להגיע לשש טפחים. הוא משלים את מה שחסר לשש טפחים וזורע מחוץ לגומה.
היא מתנתין דרבי יוסי: פחות משלשה כסתום, משלשה ועד ארבעה משלים וזורע מיד.
למדנו במשנה: והבית שבכרם זורעין אותו. אמר רבי אבין בשם שמואל, כי דכתיב ובבתי כלאים הוחבאו. כן, מה זה "ובבתי כלאים הוחבאו"? כאילו, בית שמחביאים בו את הכלאים. זאת אומרת, שוב פעם, אם זה בית, זה משהו שנראה לכולם שזה נבנה, זה לא חלק מהכרם, אז זה מותר.
ה_יד§הנוטע ירק בכרם או המקיים: הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים ברדיוס 16 אימתי? בזמן שהן נטועות על ארבע ארבע או על חמש חמש . היו נטועות על שש שש או על שבע שבע ה_טו§הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח עגולות לא מרובעות.
כמה_גפנים_מתקדשים
גמ':תנן: הנוטע ירק בכרם או המקיים הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים. אמררבי יוסי בן חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°: אמר והוא שזרע כנגד האמצעית. אמררבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא ה_טז§והוא שתהא הגפן האמצעית מוקפתעגולהמעגל ירק. היאך עבידא גפן שהואשובע שבע שורין מן שובע שורין? צא מהן ארבע גפנים לארבע זויות הכרם, נשתיירו שם ארבעים וחמש גפנים. הדא היא דתנינן: הרי הוא מקדש ארבעים וחמש גפנים אימתי? בזמן שהן נטועות ד' על ד' ציור ימין, או חמש על חמש ציור שלוש וארבע. הדא מסייע לרבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° דרבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° אמר ה_יז§שמונה חוץ ממקום כרתין הכא נמי בנטועות במרחק ארבע או חמש חוץ מהכרתים אבל אם היו ארבע אמות עם הכרתים בתוך מעגל של שש עשרה אמות נכנסים יותר מארבעים וחמש גפנים ציור שמאל תחתון. תנן: היו נטועות שש על שש או שבע על שבע ולא אמר אם היו נטועות שמונה על שמונה. הדא מסייע לרבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת דרבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת אמר: מד' אמות ועד שמונה אסור ומקדש, משמונה ועד שש עשרה אסור ואינו מקדש.
ה_יח§הרואה ירק בכרם ואמר: "כשאגיע לו אלקטנו" - מותר, "כשאחזור אלקנטו" אלקטנו" - אם הוסיף במאתים אסור.
📖 באר משה — דף כו עמוד ב
פרק א' הלכה ד'. אומרת המשנה, מתניתין: הנוטע ירק בכרם או המקיים, הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים. כי ירק בתוך כרם - הוא מקדש שש עשרה אמות ברדיוס. עכשיו, אימתי אנחנו אומרים שהוא מקדש ארבעים וחמש גפנים? בזמן שהן נטועות על ארבע ארבע, כלומר ארבע אמות בין אחד לשני, או על חמש חמש. אבל היו נטועות על שש שש או על שבע שבע הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח עגולות לא מרובעות.
אומרת הגמרא: למדנו במשנה, הנוטע ירק בכרם או המקיים, הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים. אמר רבי יוסי בן חנינא: והוא שזרע כנגד האמצעית. כלומר, מתי זה יהיה נכון? רק אם הוא זרע כנגד האמצעית. ואמר רבי אבין בשם שמואל: והוא שתהא האמצעי ירק. רק אז זה באמת יהיה ארבעים וחמש.
היאך עבידא שבע שורין מן שובע שורין? אם היה כרם שהוא שבע שורות מול שבע שורות - כמו שאנחנו רואים בציור צד ימין, שבע שורות על שבע שורות. זה מרחק - כמו שאמרנו במקרה צד ימין, אנחנו רואים פה שניים שהמרחק שלהם הוא ארבע אמות, ומשמאלם עוד שניים שהמרחק ביניהם הוא חמש אמות. אז צא מהן ארבע גפנים לארבע זויות הכרם, נשתיירו שם ארבעים וחמש גפנים. כלומר, יש לנו בעצם שבע על שבע - זה ארבעים ותשע. עכשיו, אם אנחנו מורידים את הארבעה גפנים שבפינות - כמו שנראה בציור השני מצד ימין, אנחנו נראה שרק ארבעה גפנים בפינות לא נכנסים לתוך המעגל הזה. אז אם אנחנו מתוך ארבעים ותשע נוריד ארבע, נקבל ארבעים וחמישה גפנים.
הדא היא דתנינן: הרי הוא מקדש ארבעים וחמשה גפנים אימתי? בזמן שהן נטועות ד' על ד' או חמש על חמש. עכשיו, מתי? בזמן שנטועות ארבע על ארבע, כמו שבצד ימין על השניים הימניים, או חמש על חמש, כמו הנטועות בשניים היותר שמאלה.
הדא מסייע לרבי זעירא דרבי זעירא אמר שמונה חוץ ממקום כרתין היו. כן, מה שאמרנו שהמשנה אמרה שזה מקדש ארבעים וחמישה גפנים, זה מסייע לרבי זעירא שאמר שהשיעור הוא חוץ ממקום הכרתים, חוץ מהגזעים. למה? כי אם הייתי לוקח גם את מקום הגזעים, היו נכנסים הרבה יותר מאשר ארבעים וחמש. אם אני אסתכל על הציור השמאלי ביותר, אנחנו נראה שאם אני לוקח את הארבע אמות כולל מקום הגזעים, השש עשרה אמות ייתן לנו עוד יותר. נוכל להכיל עוד כמה גפנים, וזה יותר מאשר ארבעים וחמש.
תנן: נטועות שש על שש או שבע על שבע. ואומרת הגמרא, מזה שלא נאמר שמונה על שמונה, תשע על תשע וכולי, אז זה מסייע לרבי אלעזר. הדא מסייע לרבי אלעזר דרבי אלעזר אמר: מד' אמות ועד שמונה אסור ומקדש, משמונה ועד שש עשרה אסור ואינו מקדש. אז לכן המשנה לא המשיכה להגיד מה קורה מעל שמונה אמות, כי מעל שמונה אמות זה באמת לא מקדש.
גמ':תנן: הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר. אמררבי יוסי בר חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°: אמר בפועל שנו שלא חייבוהו חכמים להפסיק ממלאכתו כדי לעקור את הכלאים אלא כשיגיע לשם יעקור, אבל בעל הבית צריך לעקור מיד ואם לא עקר הרי זה קידש. לא שנו אלא בעל הבית שאינו עסוק במלאכתו, אבל בעל הבית שהוא עסוק במלאכתו עשו אותו כפועל. בעל הבית שקיים ירקות שדה בכרם: אסורין בין לו בין לאחר. פועל שקיים ירקות שדה בכרם: אסור לו ומותר לכל אדם. וקשיא: אם אסור לו יהא אסור לכל אדם ולמה מותר? אם מותר לכל אדם יהא מותר לו ולמה אסור? אלא כ°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי דאמר ה_יט§אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. אף על גב ד°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, מודה הוא הכא שאסור לו. בעלהמה שאמרנו שמותר לכל אדם אף שהוסיפו במאתים דווקא אם בשעת האיסוף ליקטן בעל הבית אואחדאחר, אבל אם בשעת האיסוף אם ליקט הוא הפועל שראה את הכלאים ולא עקר אותם אסור בין לו בין לכל אדם כיוון שבזה שבעל הבית ידע שקיים כלאים ונתן לו לאסוף עבורו — גילה דעתו שרצונו שיהיה ידו של הפועל כידו, אבל כשעקרן אחר, או בעל הבית גילה דעתו שלא היה מעוניין בקיום הכלאים שעשה הראשון. תנן ואם הוסיף במאתים אסור. דברי דבי רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן משערין בהדין ירבוזהה_כ§כיצד הוא בודק? אמררב ביבירב ביבי אמורא בבל · דור ד׳רב ביבי° בשם רבי חנינארבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° בר חמא: לוקט אחד ומניח אחד, מה שזה פוחת זה מוסיף.
ה_כא§היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו עם הזבלים או עם המים: הזורע וסיערתו הרוח לאחריו מותר, סיערתו הרוח לפניו: °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתאה בן יוסף אומר: אם עשבים יופך, ואם אביב ינפץ, ואם הביאה דגן ידלק. גמ': אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: מתני' ה_כב§בעומד בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בעי: מה איתאמרת בעומד או אפילו עומד? אין תימר דווקא בעומד בשדהבלבן לבן והרוח פיזרה את הזרעים לפניו אסור לאחריו מותר הא בשדה כרם לא שאפילו לאחריו אסור כיוון שהוא פשע שהלך עם זרעים בתוך כרם. אין תימר שגורסים אפילו עומד, היא הדא היא הדא. נישמענה מן הדא דתנן°רבי שמעון בן יהודהרבי שמעון בן יהודה תנא · דור ה׳רבי שמעון בן יהודה אומר: משום °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי: הזורע וסיערתו הרוח לאחוריו מותר מפני שהוא אונס. מה אנן קיימין? אם בעומד בשדה כרם עובד עבודה עובר עבירה הוא שמכניס זרעים לכרם, ואת אמרת אנוס הוא ומותר? אלא כי אנן קיימין בעומד בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם. תנן°רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף אומר אם עשבים יופך ואם אביב ינפץ ואם הביאה דגן ידלק. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° ורבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°
📖 באר משה — דף כז עמוד א
אנחנו בטובות ירושלמי מסכת כלאים, דף כז. נתחיל עם המשנה פרקי הלכה ה'. אומרת המשנה רואה ירק בכרם ואמר כשיגיע לו ללקטנו מותר. אם הוא אמר כשיחזור ללקטנו, אז אם הוסיף מאתיים אסור.
אומרת הגמרא אמר רבי יוסי בר חנינא בפועל שנו. כלומר כל הדין הזה שאמרנו שאם הוא רואה ירק בכרם ואמר כשיגיע לו ללקטנו מותר זה רק בפועל. כי חכמים לא חייבו אותו להפסיק את המלאכה שלו וללכת לעקור את הכלאים, אלא כשיגיע הוא יעקור. אבל בעל הבית חייב לעקור מייד, אם הוא לא עקר אז אם הוסיף מאתיים הרי זה קידש. וגם זה לא שנו שבעל הבית חייב לעקור מייד אלא בעל הבית שאינו עסוק במלאכתו. כלומר בעל בית שבטל, אבל בעל הבית שעוסק במלאכתו - עשו אותו כפועל. וגם הוא כן, אם הוא אמר כשיגיע אז זה בסדר, לא קידש.
בעל הבית שקיים ירקות שדה בכרם אסורין בין לו בין לאחר. אבל פועל שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לכל אדם. וקשיא אם אסור לו יהא אסור לכל אדם, אם מותר לכל אדם יהא מותר לו. כן, למה נאסר? ואומרת הגמרא זה כי כרבי שמעון דאמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. אם אדם לא יכול לאסור דבר שלא שלו, לכן הפועל לא יכול לאסור את הכרם ואת התבואה של בעל הבית. ואף על גב דרבי שמעון אמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, כי אדם לא יכול לשלוט בדבר שלא שלו, מודה הוא הכא שאסור לו, שקנסו אותו שלא זה יהא אסור.
עכשיו מה שאמרנו שמותר לכל אדם למרות שהוסיפו מאתיים, אם הפועל הזה קיים כלאים - זה דווקא אם ליקטן בעל הבית או אחר. כלומר אם כשהגיע הזמן ללקט אז בעל הבית בעצמו ליקט את זה או שהוא מינה אדם אחר, אבל אם הוא נתן לפועל הזה ללקט אז אסור בין לו בין לכל אדם, כיוון שבעל הבית ידע שהפועל הזה קיים כלאים ולכן נתן לו לאסוף את הגידולים האלה. אז בעצם הוא גילה דעתו שהוא רוצה שיד הפועל הזה יהיה כיד בעל הבית, אבל אם הוא ממנה אדם אחר או שהוא בעצמו אוסף את זה, אז הוא גילה דעתו שהוא לא מעוניין בקיום של הכלאים שעשה הראשון. למדנו במשנה שאם הוסיף מאתיים אסור.
דבי רבי ינאי משערין בהדין ירבוזה. כלומר הם לוקחים צמח שנקרא ירבוז ועל פיו היו בודקים כיצד הוא בודק. אמר רב ביבי בשם רבי חנינא לוקט אחד ומניח אחד, מה שזה פוחת זה מוסיף. כלומר בעצם הוא משאיר את הירבוזים האלה חתוכים על אשפתם, ואז הוא בודק כמה הם פחתו מהנפח שלהם. עם הזמן, כשהם מגיעים לאחד ממאתיים, הוא יודע שהגידולים בכרם הוסיפו גם אחד ממאתיים - אם זה היה מספיק זמן. הדבר הראשון הוא קודם כל קוטף את הצמח שגדל בכרם, אבל הוא רוצה לבדוק - הוא יודע כמה זמן עבר מאז שהוא ראה את זה עד שהוא ליקט את זה, ואז בירבוז הוא בודק האם זה הגיע לאחד ממאתיים. ודאי הוא לא יכול להשאיר את הכלאים באותו זמן, כי אחרת זה יהיה יותר מאחד ממאתיים, אלא פשוט הוא קודם כל קוטף את מה שהיה בכרם, את הכלאים. אבל הוא יודע, נניח הוא יודע שהוא השאיר את זה שעה, אז הוא הולך עם הירבוז ובודק האם הוא הגיע לאחד ממאתיים בשעה כזאת או לא.
פרק הלכה ו'. אומרת המשנה היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו עם הזבלים או עם המים, או הזורע וסיערתו הרוח לאחריו מותר. כלומר כל המקרים האלה בעצם הוא לא אשם, הוא לא ראה שזה נזרע בכרם, זה קרוב לאונס. אז בכל המקרים האלה הוא מותר. מה זאת אומרת הוא מותר? ברגע שהוא יזהה שפתאום יש כלאים - זה כבר כלאים, הוא חייב לעקור את זה. אבל רק כשהוא יגלה שיש כלאים, עד אז מותר, והצמח יהיה מותר.
אבל סיערתו הרוח לפניו, כלומר אם הוא זרק את החיטים והרוח העיפה אותם, והוא רואה איך החיטים הולכים לתוך הכרם, אז החיטים האלה כבר הוא חייב ללקט אותם. אם הוא לא ליקט - החיטים האלה כבר אסורים, כשהם יגדלו הם יהיו אסורים. ברגע שהוא יראה, רבי עקיבא אומר אם עשבים יופך, הוא חייב להפוך את האדמה, ואם אביב ינפץ, צריך לנפץ את זה, ואם הביאה דגן ידלק, כלומר זה כבר בשל, צריך לשרוף הכל. הגמרא תסביר מה כל שלב ומה הדרך שעושים את זה.
אומרת הגמרא אמר רבי אלעזר מתניתין בעומד בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם. כלומר מה שאמרנו שהרוח סיערתו לאחריו מותר, לפניו כל הדין שאסור, אבל אם זה עשבים יופך, אביב ינפץ ודגן ידלק - אז הוא אמר שמדובר בעומד בשדה לבן. שואלת הגמרא מה איתאמרת בעומד או אפילו עומד? מה ההבדל? אם אני אומר בעומד בשדה לבן דווקא - אז במקרה כזה המשנה אמרה שלפניו אסור, לאחריו מותר, מה שמשמע שאם זה היה בשדה כרם אפילו לאחריו יהא אסור, כי הרי הוא פושע - למה הוא נכנס עם זרעים לתוך הכרם? כל מה שהתירו זה שהוא עובד בשדה לבן ועם זרעים והזרעים עפו לו. אז פה אתה יכול לחלק, בין לפניו שזה הוא ראה וזה קרוב לפשיעה, לאחריו שזה קרוב לאונס. אבל אם הוא כבר בתוך הכרם עם הזרעים אז אסור לגמרי. אבל אם אתה אומר אפילו עומד בשדה לבן, משמע שאותו דין גם קיים בשדה כרם - אין תימר בעומד לבן הא בשדה כרם לא, אין תימר אפילו עומד היא הדא היא הדא.
נוכל לשאול את השאלה הזאת ממה שלמדנו רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון הזורע וסיערתו הרוח לאחריו מותר מפני שהוא אונס. כלומר כל הסיבה שהתירו לאחריו מפני שהוא אונס - אם האדם הזה היה בתוך כרם עם תבואה, אז הוא עובר עבירה, הוא פושע, אז אתה אומר אנוס מותר? מה פתאום! אלא כן, אין לך אלא להגיד שמדובר בעומד בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם.
תנן, למדנו במשנה רבי עקיבא אומר אם עשבים יופך ואם אביב ינפץ ואם הביאה דגן ידלק. ואומרת הגמרא רבי זעירא ורבי שמעון בן לקיש משום רבי הושעיא אם עשבים יופך הכל מותר, ואם אביב ינפץ הקשין מותרין והדגן אסור, ואם הביאה דגן תדלק הכל אסור. גם ככה מסבירים למה המשנה חילקה לשלושה שלבים - היא הייתה יכולה להגיד הכל אסור ונגמר הסיפור. אם המשנה חילקה כנראה הדין שונה בכל מצב.
^[דף כז עמוד ב]ויקיטקסטצורת הדףמפרשיםהרב פולדא•תולדות יצחק תבונות•רבי אברהם משה לונץ•קול הלשון🎧 אמרו משום רבי הושעיארבי אושעיא רבה אמורא א״י · דור א׳רבי אושעיא רבהבר קפרארבי חייא רבהרבי יוחנןרבי אמי° אם עשבים יופך והכל מותר, אם אביב ינפץ והקשין מותרין והדגן אסור, אם הביאה דגן תדלק שהכל אסור. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר בין בעשבים בין באביב הכל אסור. אי הכי מהו הדא דתנינן למה חילקו אם עשבים יופך, אם אביב ינפץ ואם הביאה דגן תדלק? כההיא דתנינן תמן: הערלה וכלאי הכרם הכל אסור בהנאה את שדרכו לשרף ישרף, את שדרכו ליקבר יקבר הכא נמי הכל אסור בהנאה, אלא שהדרך להשמיד את העשבים על ידי ניפוץ, והדרך להשמיד את האביב על ידי הפיכתו אמררבי יעקב בר אידירבי יעקב בר אידי אמורא א״י · דור ג׳רבי יעקב בר אידירבי יוחנן° בשם רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: פעמים שהקשין מותרין והדגן אסור, פעמים שהקשין אסורין והדגן מותר. היאך עבידא? ה_כג§זרע בהיתר וסיכך על גבן וצימח הדגן הקשין מותרין שגדלו בהיתר והדגן אסור. זרע באיסור והעביר את הסכףהסכך הקשין אסורין שגדלו באיסור והדגן מותר שגדל בהיתר. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בעי: ניחא הקשין מותרין והדגן אסור אבל איך יתכן שהקשין אסורין והדגן מותר הרי הוא גדל מתוך איסור שהרי הקשין האסורים הם שגידלוהו ואת אמרת הדגן מותר? רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°שהקשה כדעתיה דאמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בשם רבי יונתןרבי יונתן אמורא א״י · דור א׳רבי יונתןרבי שמואל בר נחמני°ה_כד§בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו: אפילו מוסיף כמה אסור, שאין גידולי איסור שגדלו מהאיסור מעלין את האיסור.
רבי יוחנן אמר הכל אסור - בכל מקרה. אז אם כן, מה עוד אני נשמע מהלשון "אם עשבים יופך ואם אביב ינפץ ואם הביאה דגן תדלק", תגידו פשוט הכל אסור? ואתה אומר כההיא דתנינן תמן, הערלה וכלאי הכרם, את שדרכו לשרף ישרף, את שדרכו ליקבר יקבר. גם פה אותו סגנון בדיוק - הכל אסור באמת, אבל הדרך להשמיד עשבים זה על ידי הפיכה, הדרך להשמיד אביב זה על ידי ניפוץ, והדרך להשמיד את התבואה אחרי שהיא כבר בשלה זה על ידי שריפה.
אמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן לקיש פעמים שהקשין מותרין והדגן אסור, פעמים שהקשין אסורין והדגן מותר. איך יכול דבר כזה? ואומרת הגמרא, מאוד פשוט: זרע בהיתר וסיכך על גבן - הוא שם גפן מעליהם והמשיך לצמוח הדגן, אז הקש גדל בהיתר והוא מותר, אבל הדגן גדל באיסור, לכן הוא אסור. עכשיו זרע באיסור והעביר את הקשין - הוא התחיל זרע בהתחלה, צמחו כל הגבעולים, ואז הוא העביר את הסיכוך, עכשיו כבר אין כלאיים והמשיך וגדל עכשיו הדגן עצמו - אז פה הקשים אסורים כי הם גדלו באיסור, אבל הדגן מותר כי הוא גדל בהיתר.
רבי זעירא בעי, ניחא הקשין מותרין והדגן אסור - מוכן לקבל, כמו שאמרנו, בהתחלה זה גדל בהיתר ואחרי זה הוא שם סיכוך עם גפן, זה נאסר, כל מה שגדל אחרי זה. אבל איך ייתכן הפוך, הקשין אסורין והדגן מותר? הרי גם אם הוא הסיר את הסיכוך של הגפן, הרי זה גדל, התבואה גדלה מתוך קשים של איסור, גדל מתוך איסור ואת אמרת הדגן מותר? איך אתה יכול להגיד שהדגן מותר? ואומרת הגמרא רבי זעירא כדעתיה - זו השיטה שלו תמיד, לא כולם מסכימים איתו, אבל זו שיטת רבי זעירא. דאמר רבי זעירא בשם רבי יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו - כלומר הוא עקר אותו מהכרם, שתל אותו בשדה רגילה, אפילו מוסיף כמה אסור, אפילו זה יגדל בהרבה יותר בהיתר מאשר היה באיסור, אף על פי כן הכל אסור, שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. כיוון שזה גדל מתוך בצל שהוא עצמו אסור, אז מעכשיו הכל אסור. גם כאן הוא רוצה להגיד שכיוון שהקשים היו אסורים, אז גם כל מה שיצא מהם גם כן אסור.
פרק הלכה ז'. אומרת המשנה המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קידש, וחכמים אומרים לא קידש אלא דבר שכמוהו מקיימין. הכוונה מקיימים בכל מקום או באותו מקום - מה הצדדים לזה? כלומר, האם רק אותו מקום נאסר או כל מקום? זה דיון בגמרא, נראה את זה בהמשך.
האירוס והקיסוס ושושנת המלך וכל מין זרעים כלאים בכרם. הקנבס רבי טרפון אומר אינו כלאים וחכמים אומרים כלאים. והקינרס כלאים בכרם.
אומרת הגמרא, למדנו במשנה המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קידש. אמר רבי אבהו - למה רבי אליעזר סובר שזה כלאיים? הרי קוצים זה לא מאכל אדם וגם לא מאכל בהמה בדרך כלל. ואומרת הגמרא טעמא דרבי אליעזר שכן מקיימין אותן לגמלים בערביא. כיוון שבערביא, כנראה זה הערבה בגליל, מגדלים את הקוצים, משאירים אותם בשדה כי רוצים אותם לגמלים שלהם. אז לכן מי שיקיים קוצים בכרם זה נחשב מאכל בהמה ויהיה אסור. הגמרא אומרת שחכמים סוברים שרק באותו מקום זה יהיה אסור, כי בשאר המקומות לא מגדלים את זה. זה דיון שראינו בתחילת המסכת.
האירוס אירסיה, הקיסוס קיסוסא, ושושנת המלך קרינטון. הקנים והאגין והוורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם. כלומר, מה אכפת לי שזה מין אילן? אנחנו יודעים שרק ירק וכדומה, רק מיני זרעים, הם כלאיים בכרם, אבל עצים זה לא כלאיים בכרם. אז כיוון שאני אומר שקנים ואגין וורד ואטדין זה מין אילן, אז הם לא כלאיים.
השיפה והאיטן והגמי ושאר כל הגדלים באפר מין דשאים בכרם, כלומר כל מה שגדל במרעה באחו, זה מיני דשאים והם כלאיים בכרם.
שואלת הגמרא, והתנן רבי יהודה - שעל הירקות מברך בורא מיני דשאים - רבי הושעיה, אילו הן מיני דשאים הקינרס והחלמה והדמוע והאטד. איך אתה אמרת מקודם שהאטד מין אילן? הרי אתה רואה שהאטד מברכים עליו בורא מיני דשאים לפי רבי יהודה, אמר שזה ירק. אומרת הגמרא, תמן לברכה וכאן לכלאים - זה קל, לכלאיים יש הבדל. בברכה אני מברך על העיקר את הברכה הראויה לו, אבל כל מה שהוא טפל אני לא מברך עליו את הברכה העיקרית, אני מוריד ברכה. כלומר אם אני אוכל את הפירות של העץ הזה אני מברך בורא פרי העץ, אבל אם אני אוכל את העלים או את הקנים, דברים שהם בעצם נלווים, אז הברכה יורדת דרגה אחת ומברכים על זה בורא פרי האדמה. זו הסיבה שבברכה יורדים למרות שזה עץ.
אמר רבי יוסי הדא אמרה - מפה אני יכול להבין אתרוג אף על פי שאתה אומר עליו בורא פרי העץ, את אמר על שלו בורא מיני דשאים. כלומר האתרוג מברכים עליו בורא פרי העץ, אבל אם אתה אוכל את העלים שלו, אתה מברך בורא מיני דשאים.
הצלף בית שמאי אומרים כלאים בכרם בזרעים. כלומר, לפי בית שמאי הם מסתפקים האם זה ירק או אילן, אז לכן לחומרא הם הולכים לשני הכיוונים - מצד אחד זה יהיה כלאיים בכרם, מצד שני זה יהיה כלאיים בזרעים, הרי אמרנו שבאילן אין כלאיים בזרעים. ובית הלל אומרים אינו כלאים לא בכרם ולא בזרעים, כי הם טוענים שזה ודאי אילן, אז כיוון שזה אילן זה לא כלאיים בכרם ולא כלאיים בזרעים.
אומרת הגמרא, הכל מודין שהוא חייב בערלה. כמובן לבית הלל זה פשוט, כי הם סבורים שזה אילן לכל דבר, אבל לבית שמאי זה חייב בערלה מספק.
תני רבי חיננא בר פפא, עץ שהוא עולה מגזעו מין אילן, משורשיו מין ירק. כלומר, אם אתה רואה שהגזע קבוע ולא מתחלף כל שנה - זה מין אילן, ואם הוא מתחלף - זה מין ירק. התיבון הרי הכרוב הרי הוא עולה מגזעו? אתה רואה שהכרוב נשאר כמה שנים, הרי הוא עולה מגזעו, אבל בכל זאת מברכים עליו בורא פרי האדמה. אומרת הגמרא, הכלל שאמרנו זה לא כלל שתמיד הוא נכון, אלא כאן בודאי, כאן בספק. כלומר, מה שאמרנו שכל מי שעולה מן הגזע זה מין אילן, ואם עולה מהשורשים זה מין ירק - זה אתה תפסוק ככה במקרה שאין לך ספק, אתה לא יודע מה לברך על זה, אתה לא יודע מה ההלכה. אבל אם ברור לך, כמו בכרוב, שכולם יודעים שמברכים על זה בורא פרי האדמה כי זה מסורת, ככה נהוג לברך - אז זה בסדר, כי הכלל הזה הוא לא כלל מוחלט. ברור שיש מינים כאלה שעולים מהגזע, אבל בכל זאת זה מין ירק כמו הכרוב.
או על חמש חמש 
. היו נטועות על שש שש 
או על שבע שבע 
ה_טו§הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח עגולות לא מרובעות.