ביאור:דברים כב יא
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים כב יא.
טעמי איסור לבישת שעטנז
[עריכה](דברים כב יא): "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו"
איסור שעטנז נזכר כבר ב (ויקרא יט יט): "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ: בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ"( פירוט ), במסגרת איסורי כלאיים בחי בצומח ובדומם. גם כאן בספר דברים הוא נזכר בקבוצה של שלושה פסוקים העוסקים באיסורי כלאיים, בחי בצומח ובדומם (פסוקים 9-11) . הפסוק שלנו מסביר מה הם הכלאיים האסורים בעולם הדומם - האיסור הוא ללבוש בגד העשוי צמר ופשתים יחדיו.
טעם האיסור
[עריכה]איסור שעטנז שונה משאר איסורי כלאיים: בשאר האיסורים, בעולם החי או הצומח, נוצר מין חדש של חיה או של צמח. ניתן להבין איסורים אלה כאיסורים על התערבות במעשה הבריאה - מעין המגבלות המוטלות בימינו על הנדסה גנטית. אולם, בשעטנז יש רק ערבוב של חוטים שונים בבגד אחד, לא נוצר שום מין חדש, הרי הבגד הוא דומם. אם כך, מה הסיבה לאיסור? ומדוע האיסור הוא דווקא על צמר ופשתים ולא על סוגים אחרים של חוטים?
המפרשים הציעו כמה הסברים.
1. אסור לחקות את בגדי הכהונה. בגדי הכהונה היו עשויים מצירוף של חוטים שונים, למשל (שמות כח ו): "וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב, תְּכֵלֶת, וְאַרְגָּמָן, תּוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב". תכלת, ארגמן ותולעת-שני הם חוטי צמר צבועים בצבעים שונים; שש הוא פשתן. כדי להבדיל בין קודש לחול, נאסר עלינו להשתמש בצירוף זה של צמר ופשתן בבגדים של חולין ( חזקוני , ודומה לזה Zkenim דעת זקנים ) . וכן נאמר על שמן המשחה, (שמות ל לב): "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם", ועל הקטורת, (שמות ל לח): "אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו". וכן אמרו בתלמוד: "לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר תבנית עזרה, שולחן תבנית שולחן, מנורה תבנית מנורה" (בבלי עבודה זרה מג.) .
- לפי זה יש לשאול, מדוע לא מצאנו במקדש כלאיים מסוגים אחרים, כגון כלאי בהמה או כלאי זרעים?
2. אסור לחקות את קין והבל . הצמר בא מהצאן והפשתן בא מהאדמה. הערבוב ביניהם מזכיר את המריבה בין קין והבל, (בראשית ד ג): "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לה', וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן..."( פירוט ). איסור שעטנז רומז לנו שכדי לשמור על השלום יש לשמור על "הפרדת כוחות" - להפריד בין קין להבל כדי שלא יריבו ( חזקוני , Zkenim דעת זקנים , David פני דוד ) . יש רק מקום אחד שבו מותר לחבר ביניהם, והוא במשכן - בבגדי הכהנים. רק הכהן, המקדיש את חייו לעבודת ה', יכול לעשות שלום בין ההפכים. (מלאכי ב ו): "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו; בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי; וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעֲוֹן. כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת, וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ, כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא"( פירוט ). וראו עוד במאמרנו: קין והבל נלחמו על הר הבית .
- אולם, קין והבל לא הקריבו בגדים אלא מאכלים. קין לא הקריב פשתן אלא מנחה מפרי האדמה (כנראה חיטה, כמו המנחות בויקרא ב). הבל לא הקריב צמר אלא מבכורות צאנו ומחלבהן (כבשים שלמות, כמו העולות בויקרא א). כדי להתרחק מחטא קין והבל, היה ראוי לאסור על אכילת לחם עם בשר, אולם איסור כזה לא קיים.
פירוש המילה שעטנז
[עריכה]המילה שעטנז נזכרת רק פעמיים, ובשתיהן היא קשורה לאיסור כלאיים בבגדים - כאן ובפסוק המקביל בויקרא יט.
1. מתוך ההקשר, היה אפשר לפרש שמשמעה היא פשוט "עירוב" ( רש"י ) , ערבוב של צמר ופשתים בבגדים. גם בלשון ימינו משתמשים במילה שעטנז כדי לציין ערבוב מינים שונים - לא דווקא בבגדים.
2. אולם, חז"ל פירשו שהמילה שעטנז רומזת לשלוש מלאכות הקשורות להכנת בדים - שוע, טווי, ונוז:
- שוע - מציין סירוק והחלקה של חומר-הגלם ליצירת סיבים;
- טווי - מציין צירוף של סיבים ליצירת חוטים;
- נוז - מציין שזירה, צירוף של חוטים ליצירת אריג.
אין איסור ללבוש ביחד בגד של צמר ובגד של פשתים, אלא רק בגד שבו הצמר והפשתים מעורבבים באחת משלוש המלאכות הללו: " "יכול לא ילבש אדם גיזי צמר ואניצי פשתן? תלמוד לומר שעטנז, דבר שהוא שוע טוי ונוז..." "הלבדים אסורים משום כלאים. אף על פי שאין בהם משום ארוג, יש בהם משום שוע" " ( ספרי ) ; "אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג, שנאמר לא תלבש שעטנז, דבר שהוא שוע טווי ונוז" ( משנה כלאיים ט ח ) . עולמות - לימוד בעיון] )(והפוסקים נחלקו האם האיסור הוא רק בכל שלוש המלאכות יחד, או גם בכל אחת בנפרד; ראו [http://olamot.net/shiur/%D7%A9%D7%A2%D7%98%D7%A0%D7%96 שעטנז .
לפי זה אפשר להסביר את ההבדל בין הפסוק הזה לבין הפסוק המקביל בויקרא יט. בפסוק שלנו נאמר קודם שעטנז ואחר-כך יחדיו: "מתחלה היה כל מין מהם שעטנז בפני עצמו, ואחר-כך חיברם בתפירה או בקשר"; אבל בויקרא יט נאמר להיפך - קודם כלאיים ואחר-כך שעטנז: "משמע דמתחלה היה כלאים שעירבם, ואחר-כך עשאן שעטנז" ( Davar העמק דבר על דברים . וראו גם Davar העמק דבר על ויקרא יט ) . והפסוקים משלימים זה את זה וקובעים שבשני המקרים אסור לערבב.
3. ויש מפרשים חדשים שפירשו שהמילה היא מצרית: "לדעת Jablonskius et Forsterus, מלת שעטנז היא מצרית ועיקרה Sciontnes, וענינה בגד צמר ופשתים מהרבה גוונים - כל מיני כלאים היו חקי ע"ז אצל הקדמונים" ( שד"ל ) .
תגובות
[עריכה]איסור שעטנז
אם לבשת בגד צמר --- אז הגירוי הגופני יגיב בהתאם לצמר
ואם לבשת בגד פשתן --- אז הגירוי הגופני יגיב בהתאם לפשתן
אך שים לב כי אם לבשת בֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו אז הגוף יקבל מסרים סותרים ולא יגיב נכון
- -- DAIAN SHEM, 2018-06-26 22:07:38
הדר זקנים
[עריכה]בהדר זקנים על התורה (בראשית ד ד) מבואר שקין הקריב זרע פשתן, והבל צמר. וז"ל: "ואל קין ואל מנחתו לא שעה. פ"ה משום שהביא מן הגרוע, ויש מפרשים שזרע פשתן היה (תנחומא ט). והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו. צמר. ולפי שע"י צמר ופשתים בא פורענות לעולם, דמתוך שלא שעה הקב"ה למנחת קין קם על הכל והרגו, ולפיכך נאסרו בלבישה צמר ופשתים יחדיו".
והערנו עליו (בספר שעומד לצאת לאור בעזרת ה'): וז"ל המדרש תנחומא (בראשית ט): "ויבא קין מפרי האדמה, מהו? מן מותר מאכלו. ורבנן אמרי, זרע פשתן היה". וצ"ב הרי דרך להקריב קרבן רק אוכל, ובשלמא מותר מאכלו, שהוא מה שנשאר לו מהאוכל, מובן שהקריב כיון שזה אוכל, אבל זרע פשתן הוא לא אוכל, וי"ל שהיו נוהגים לאכול זרע פשתן, או להפיק ממנו שמן, וממילא הוא נחשב לאוכל. וצ"ב מה המיוחד בזרע פשתן שהביא, למה הוא לא הביא זרע של משהו אחר. ונראה שכל אחד רצה להודות לה' על מה שיש לו, הבל הודה לה' על האוכל שיש לו מהצאן, ועל הצמר שיש לו ללבוש, אבל להקריב צמר א"א, לכן הוא הביא רק את בכורות צאנו. וקין טען שהוא רוצה להודות על האוכל שיש לו מהאדמה, ועל הבגדים שיש לו שהיו עושים בזמנו מפשתן. ולהקריב את הפשתן עצמו א"א, שהוא לא אוכל, לכן הוא מצא עצה להקריב את זרעי הפשתן, שהם גם אוכל, וגם עושים מהפשתן בגדים, כך הוא ירויח שהוא יודה לה', גם על האוכל שיש לו, וגם על הבגדים שהוא לובש. והחטא של קין היה שהסיבה האמתית שלו היתה שהוא לא רצה לבזבז את הפירות הטובים שיש לו, לכן הוא מצא עצה, אני יביא זרע פשתן שהוא אוכל גרוע, בטענה שכוונתי כדי להודות גם על הבגדים.
ועוד הערנו: וז"ל התנחומא (בראשית ט): "ויבא קין מפרי האדמה, מהו מן מותר מאכלו. ורבנן אמרי, זרע פשתן היה, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן לפיכך נאסר צמר ופשתים, שנאמר: לא תלבש שעטנז וגו' (דברים כב, יא). ואמר הקדוש ברוך הוא, אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת הזכאי לפיכך נאסר". וכיון שהמדרש כותב "לפיכך נאסר צמר ופשתים", משמע שהבל הקריב צמר ושייך לומר "שע"י צמר ופשתים בא פורענות לעולם". וצ"ע הרי כתוב בפסוק וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, לא משמע שמדובר בצמר. ועוד: הרי אין דרך להקריב צמר. אבל בפרקי דרבי אליעזר (פרק כא) כתוב: "והיה קין אוהב לעבוד אדמה לזרוע והבל היה אוהב לרעות צאן. זה נותן ממלאכתו, מאכיל לזה וזה נותן ממלאכתו מאכיל לזה. הגיע יום טוב של פסח. אמר להם אדם לבניו: בליל זה עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחים הקריבו גם אתם לפני בוראכם. הביא קין מותר מאכלו - קליות זרע פשתן. והביא הבל מבכורות צאנו ומחלביהן כבשים שלא נגזזו לצמר. ונתעב מנחת קין ונרצית מנחת הבל שנאמר 'וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו'. רבי יהושע בן קרחה אומר: אמר הקב"ה: אל יתערבו מנחת קין והבל לעולם, (שמא חס ושלום) אפילו בארג בגד, שנאמר: לא תלבש שעטנז וגו'. [ו]אפילו (היא מרוקבת) לא יעלה עליך, שנאמר: ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך". והטעם שלא יתערבו מנחת קין והבל לעולם מבואר יותר במדרש אגדה בראשית: "ולכך אמרו חכמים שהכלאים צמר ופשתים (אסור) שאסר הקב"ה ללבוש, [טעמו הוא] כשם לא נתערב קרבן קין שהיה מזרע פשתן, עם קרבן הבל שהיה מבכורות צאנו שלא נגזז לצמר, כך שלא יתערבו ב' מינים הללו לא בלבושם ולא בפעולה לשום הנאה שבעולם". מפרקי דר"א והמדרש אגדה משמע שהבל הקריב את הבכורות עם צמרם, ומטרתו היתה גם להקריב את הצמר הראשון לה'. [ועיין פענח רזא] מפורש שהבל לא הקריב את הצמר, אלא כיון שע"י קרבן שמטרתו היתה שרק אחרי שיקריבו אותו יהנו מהצמר, וקרבן של פשתן באה פורענות לעולם, לכן הקב"ה אסר אותם. ופשטות הפסוקים הוא, שהבל הקריב קרבן לה' כמו שמקריבם כל קרבן, והוא גם הביא את הטוב ביותר שהיה לו וזהו שכתוב וּמֵחֶלְבֵהֶן. ועיין רמב"ם (הלכות איסורי מזבח פ"ז הי"א): "הרוצה לזכות עצמו וכו' יביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו, הרי נאמר בתורה 'והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו וחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו'.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:טעמי איסור לבישת שעטנז
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2018-06-29.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-22-11