ביאור:חריש
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
חרש = חפר והעלה חומרים נסתרים מהאדמה או מהלב כהכנה לזריעה[עריכה]
זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
חרישה היא פעולה חקלאית שמהותה חפירת חריצים באדמה, ריכוך האדמה והשוואת פניה, כהכנה לזריעה:
יש חרישה באדמה ויש חרישה בלב: "חפירה" בעמקי הלב, העלאת מחשבות ורעיונות נסתרים, השוואה וחיבור ביניהם עד שהם הופכים לתוכנית-פעולה. החרישה היא הכנה לזריעה - שהיא היוזמה, התחלת ביצוע הפרוייקט .
אדם שמלאכתו דורשת מחשבה ותכנון רב נקרא חָרָשׁ, למשל:
- (שמות לה לה): "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם, בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת"
יש קשר בין חרישה באדמה, חרישה במחשבות, התואר חֶרֶשׁ = בשקט, בסתר; והשם חֵרֵש = שאינו שומע: כל המילים הללו קשורות לדברים נסתרים מן העין:
- החרישה באדמה מעלה חומרים הנסתרים מתחת לפני הקרקע;
- החרישה בלב מעלה מחשבות הנסתרות מעיני הזולת;
- מעשה חֶרֶש הוא מעשה נסתר, למשל שליחת מרגלים (יהושע ב א): "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר 'לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ'..."
- ואדם חֵרֵש הוא אדם שקל להסתיר ממנו דיבורים ותוכניות, ולכן חשוב במיוחד להזהיר שלא לקללו (ויקרא יט יד): "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'".
ולכן, בדרך-כלל, כשמדברים על "חרישה" במחשבות, מתכוונים לתוכניות שנעשות בסתר:
- (שופטים טז ב): "לַעַזָּתִים לֵאמֹר 'בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה', וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר; וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר 'עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרְגְנֻהוּ'"= זממו בסתר לפגוע בו.
- (משלי ג כט): "אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה, וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ"( פירוט )
- (משלי יב כ): "מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע, וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה"( פירוט )
- (משלי יד כב): "הלא יִתְעוּ חֹרְשֵׁי רָע, וְחֶסֶד וֶאֱמֶת חֹרְשֵׁי טוֹב"( פירוט ).
בחלק מהפסוקים ניתן למצוא יותר ממשמעות אחת:
- (דברים כז טו): "'אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה' מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר '..."- גם חרש שהוא אומן העושה מלאכת מחשבת, וגם חרש העושה מעשיו בסתר.
- (ישעיהו ג ג): "שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ "- גם חרש העושה מלאכה בחכמה, וגם אדם המדבר חרש, בלחש.
שלבי החרישה[עריכה]
פסוקים רבים בתנ"ך אוסרים לחרוש רע וממליצים לחרוש טוב (ראו חורשי רע וחורשי טוב ). כדי להבין את המשמעות המעשית של הנחיות אלו יש להבין טוב יותר את פעולת החרישה. מי שלא זכה להיות חקלאי וללמוד את הפעולה מניסיון, יכול ללמוד מדבריו של הנביא ישעיהו, (ישעיהו כח כד): "הֲכֹל הַיּוֹם יַחֲרֹשׁ הַחֹרֵשׁ לִזְרֹעַ, יְפַתַּח וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ?! הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ , וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק, וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ. וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט, אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ". הנביא מחלק את פעולת החרישה לשלושה חלקים:
- יפתח = פתיחת הקרקע ע"י חפירה החושפת את האדמה הנמצאת בעומק;
- ישדד = ריכוך הקרקע ע"י כתישת הרגבים הקשים לעפר רך ( פירוט );
- שוה פניה = יישור הקרקע, הבאת פני הקרקע לגובה אחיד (ראו פירושים שונים על הקטע ).
גם חז"ל, בדבריהם על מלאכת החרישה האסורה בשבת, הזכירו שלושה חלקים אלה:
- יפתח - "החורש והחופר והחורץ - כולן מלאכה אחת הן" ( תלמוד בבלי, שבת עג: ) ,
- ישדד - "מה דרכו של חורש - לרפויי [לרכך] ארעא" ( תלמוד בבלי, מועד קטן ב: ) ,
- שוה פניה - "היתה לו גבשושית ונטלה... בשדה חייב משום חורש... היתה לו גומא וטממה... בשדה משום חורש..." ( תלמוד בבלי, שבת עג: , ראו בפירוש רבינו חננאל) ,
- ולפי חלק מהדעות, גם ניכוש עשבים והשקיה נחשבים חרישה ( רבה, תלמוד בבלי, מועד קטן ב: ; ולדעת רב יוסף הם נחשבים זריעה) .
אדם שרוצה להיות חורש טוב, כגון לתכנן ולבצע פרוייקט של מצוה, צריך לעשות את כל הפעולות האלו בליבו:
- יפתח = לפתוח את מחשבותיו לרעיונות חדשים, וכן "לחפור" בליבו כדי לגלות את כל הכישרונות החבויים שלו ואת הנקודות הטובות שיש בו;
- ישדד = לרכך את מחשבותיו, להתגבר על פחדים והתנגדויות שיש לו, וכן להיות יותר רך ורגיש למחשבותיהם של אחרים;
- שוה פניה = ליישר את מחשבותיו, לוודא שאין סתירות פנימיות וחוסר-עקביות במחשבותיו.
- לפי חלק מהדעות, פעולת החרישה כוללת גם ניכוש = הוצאת המחשבות הרעות מהראש, והשקיה = הוספת מים, שהם משל לתורה; פעולות אלו מרככות את מחשבותיו ומקלות עליו לתכנן ולבצע פרוייקטים של מצוה.
זריעה או חרישה - מה קודם?[עריכה]
הסדר הטבעי הוא שהחרישה קודמת לזריעה, אך במשנה (תלמוד בבלי, שבת עג:) נזכרת החרישה לפני הזריעה. חכמי התלמוד הסבירו: "התנא נמצא בארץ ישראל, ושם הזריעה קודמת לחרישה", ורש"י פירש, שאדמתה של ארץ ישראל קשה, ולכן יש לחרוש גם אחרי הזריעה, כדי לפורר את האדמה ולאפשר לזרע להיקלט.
החריש הוא משל לתכנון והזריעה היא משל לביצוע ; הסדר הטבעי הוא שהתכנון קודם לתחילת הביצוע, אבל ארץ ישראל היא ארץ קשה, בארץ ישראל חייבים לפעמים להתחיל בביצוע לפני שמסיימים את התיכנון, וללמוד תוך כדי תנועה.
לעיון נוסף[עריכה]
- מלבי"ם על ישעיהו כח כד הסביר את שלושת חלקי החרישה באופן אחר, ופירש אותם כמשל לייסורים הבאים על אדם או על עם, שמתקנים את כוחות הנפש שלו ומכינים אותם לקליטת חכמה ומידות טובות.
- חריש - שדיד - גדד - תלם - מענה - כרב .
חרש רע[עריכה]
- (הושע י יג): "חֲרַשְׁתֶּם רֶשַׁע, עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם, אֲכַלְתֶּם פְּרִי כָחַשׁ; כִּי בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ, בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ"
- (איוב ד ח): "כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ"
- משלי ו יד: "תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע, בְּכָל עֵת מדנים[מִדְיָנִים] יְשַׁלֵּחַ"
- (משלי ו יח): "לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה"
חרש = בעל מלאכה[עריכה]
- שמואל א יג יט: " " וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אמר פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית" "
- (ישעיהו מא ז): "וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף, מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם..."
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:חרש - חפר והעלה חומרים נסתרים מהאדמה או מהלב כהכנה לזריעה
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-06.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/kxrij