ביאור:חנוכת המשכן - באיזה תאריך?

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

שיטת הבחינות - בעד ונגד[עריכה]

אחת השיטות בפרשנות המקרא בימינו היא "שיטת הבחינות", שלפיה סיפורים מסוימים, הנראים במבט ראשון כסיפורים שונים, הם למעשה שתי גרסאות של אותו סיפור, והם נכתבו פעמיים משתי נקודות מבט שונות ("שתי מגמות").

מאמרים שנכתבים בשיטה זו בנויים, במקרים רבים, במבנה דומה:

  • לוקחים נושא שיש לו לפחות שני פירושים שונים (לא קשה למצוא...);
  • מחלקים את הפסוקים לשתי קבוצות - פסוקים התומכים בפירוש אחד, ופסוקים התומכים בפירוש שני;
  • מסיקים מכאן, שכל קבוצה שייכת ל"בחינה/מגמה" אחרת.

היופי בשיטה זו הוא, שבגישה זו אין צורך להכריע בין הפירושים, ואפשר לומר ששניהם נכונים, "אלו ואלו דברי אלהים חיים";

הקושי בשיטה זו הוא להסביר מדוע שתי ה"בחינות" נכתבו יחד, בצורה מעורבבת ומבולבלת.

דעתי האישית היא, שעדיף לא להשתמש בשיטה זו, ולנסות תמיד - במידת האפשר - להכריע בין שני הפירושים. זה דורש מאמץ מחשבתי, אך לדעתי המאמץ משתלם.

(מאמרים נוספים הקשורים לשיטה זו: [מבוא ל]שיטת הבחינות, הסימפוניה של אברהם והמלאכים, בראשית א-ב, הברכות בספר דברים, הבדלים2).

באיזה תאריך נחנך המשכן? (ולמה זה מעניין?)[עריכה]

מאמר אחד מבין רבים שנכתבו בשיטה זו הוא המאמר - "שתי מגמות בחנוכת המשכן, והשתקפותן בתורת הקרבנות" / הרב אברהם שמאע -> מגדים ב (ניתן לקרוא את המאמר בנספח בתחתית דף זה)

השאלה העיקרית שהמאמר עוסק בה היא - באיזה תאריך הייתה חנוכת המשכן?

שאלה זו היא הרבה יותר משאלה טכנית; חנוכת המשכן הייתה אחד האירועים המרכזיים בתולדות עם ישראל, וביום השמיני לחנוכת המשכן קרו אירועים מסעירים ואף מזעזעים (בין השאר - מות שני בני אהרן, ויכוח סוער בין אהרן למשה). כדי להבין אירועים אלה, יש לדעת, בין השאר, באיזה תאריך הם קרו.

הרב אברהם שמאע מביא שתי דעות:

  • א. [דעת ר' עקיבא, ודעת ר' אברהם אבן עזרא] - המשכן הוקם לראשונה ב-1 בניסן, וחנוכת המשכן נמשכה עד 8 בניסן;
  • ב. [דעת שאר חכמי ישראל] - המשכן הוקם לראשונה ב-23 באדר, וחנוכת המשכן נמשכה עד 1 בניסן.

לאחר שהוא מביא את הנימוקים בעד ונגד כל דעה, הוא מגיע למסקנה שיש כאן שתי בחינות.

לדעתי, ניתן להכריע לטובת הדעה הראשונה, ואין צורך להציג כאן שתי בחינות.

חנוכת המשכן - בין 1 בניסן ל-8 בניסן[עריכה]

נקרא, לפי הסדר, את הפסוקים הקשורים לתאריכי חנוכת המשכן:

  • כשעלה משה להר סיני, ה' ציווה עליו לבנות את המשכן ואת כליו (שמות כה-כז19), להבדיל את שבט הכהונה ולהכין את בגדי הכהונה (כח), ואז להקדיש את אהרן ובניו לכהונתם במשכן במשך שבעת ימי מילואים (שמות כט 1-35, בדילוגים): "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי: לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם, וְלֶחֶם מַצּוֹת... וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד ; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם . וְלָקַחְתָּ אֶת-הַבְּגָדִים, וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת-אַהֲרֹן ... וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ; וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ . וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב, וְהִלְבַּשְׁתָּם... וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם ; וּמִלֵּאתָ יַד-אַהֲרֹן וְיַד-בָּנָיו. וְהִקְרַבְתָּ אֶת-הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד... חַטָּאת הוּא. וְאֶת-הָאַיִל הָאֶחָד תִּקָּח... עֹלָה הוּא לַיהוָה... וְלָקַחְתָּ, אֵת הָאַיִל הַשֵּׁנִי... אֵיל מִלֻּאִים הוּא... וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן, יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו, לְמָשְׁחָה בָהֶם, וּלְמַלֵּא-בָם אֶת-יָדָם. שִׁבְעַת יָמִים, יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו--מִבָּנָיו: אֲשֶׁר יָבֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ... וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוִּיתִי אֹתָכָה; שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם". תהליך הקדשת הכהנים כולל שני חלקים: הקדשת גופם של הכהנים (רחיצה, הלבשה, משיחה) והקרבת קרבנות מילואים (פר חטאת, איל עולה, איל מילואים). כאן עדיין לא כתובים תאריכים, אבל כתוב שאהרן ובניו צריכים לעבור "תקופת מילואים" של שבעה ימים, לפני שיוכלו להתחיל לעבוד (נשמע מוזר, אבל בימי התורה, המילואים היו לפני השירות הסדיר...).
  • כמה חודשים מאוחר יותר, החלו משה ובני ישראל לבנות את המשכן וליצור את בגדי הכהונה. המבצע נמשך מספר חודשים ומספר פרקים בספר שמות (שמות לה-לט). לאחר שכל המלאכות הסתיימו, דיבר ה' אל משה לאמור (שמות מ א-טו): "בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד... וְשַׂמְתָּ אֶת הֶחָצֵר סָבִיב; וְנָתַתָּ אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר. וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ; וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וְהָיָה קֹדֶשׁ... וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד ; וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֵת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ; וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ, וְכִהֵן לִי. וְאֶת בָּנָיו, תַּקְרִיב; וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם כֻּתֳּנֹת. וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם, כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם, וְכִהֲנוּ לִי; וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם". זוהי הפעם הראשונה שנזכר תאריך כלשהו שקשור להקמת המשכן, ומכאן ניתן להסיק שתאריך זה - 1 בניסן - הוא התאריך הראשון שבו הוקם המשכן, ובתאריך זה הוקדשו הכהנים לתפקידם בפעם הראשונה. בנוסף לכך, שימו לב להקבלות בין הציווי בפסוקים אלה לבין הציווי שקראנו קודם בשמות כט (מסומנות בקו); הקבלות אלו מוכיחות בבירור שמדובר כאן בחזרה על אותו ציווי - הציווי על היום הראשון, של תחילת ימי המילואים (בפרק זה נכתבו רק הציווים על הקדשת גופם של הכהנים; הציווים על קרבנות המילואים כתובים בהמשך - ויקרא ח). סיכום ביניים: לפי דברי ה' אל משה, המשכן הוקם ב-1 בניסן, באותו יום התחילו ימי המילואים, ונמשכו 7 ימים - עד 7 בניסן. עד עכשיו קראנו רק ציוויים שה' ציווה את משה; עכשיו נקרא איך משה ביצע ציוויים אלה:
  • מיד לאחר ציווי ה', נאמר (שמות מ 16-33): "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ - כֵּן עָשָׂה. וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, הוּקַם הַמִּשְׁכָּן... וַיָּקֶם אֶת-הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ, וַיִּתֵּן אֶת-מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר; וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת-הַמְּלָאכָה": כלומר, בתאריך 1 בניסן הקים משה את המשכן, לפי מצוות ה'. בשלב זה, לפי ציווי ה' שקראנו קודם, היה משה אמור להקדיש את אהרן ובניו לכהונה; אך הוא עדיין לא הספיק להקדיש את אהרן ובניו לכהונה, כי מיד אחרי הקמת המשכן -
  • (שמות מ 34-38): "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן; וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל מַסְעֵיהֶם. וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן, וְלֹא יִסְעוּ, עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ. כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם, וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מַסְעֵיהֶם". כבוד ה' מלא את המשכן מיד לאחר שנבנה, ומשה לא יכל להמשיך במלאכת הקדשת המשכן והכהנים עד ש -
  • (ויקרא א א): "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר..." - ה' הזמין את משה להיכנס לאוהל מועד, ולימד אותו את דיני הקרבת הקרבנות (ויקרא א-ז), ואז -
  • לאחר סיום השיעור הארוך בדיני הקרבנות, אמר ה' למשה שהגיע הזמן לקדש את אהרן ואת בניו, ודיבר אליו שוב לאמור (ויקרא ח ב): "קַח אֶת אַהֲרֹן, וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ, וְאֵת הַבְּגָדִים, וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה; וְאֵת פַּר הַחַטָּאת, וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים, וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת"; שוב, שימו לב להקבלות בין הציווי הזה לבין הציווי שקראנו למעלה בשמות כט; הקבלות אלו מוכיחות שמדובר כאן באותו ציווי - הציווי על היום הראשון בימי המילואים (הציווי על הקדשת גופם של הכהנים כבר נזכר למעלה בשמות מ; הציווי על קרבנות המילואים נזכר רק בשלב זה, לאחר פירוט דיני הקרבנות בויקרא א-ז).
  • לאחר מכן ביצע משה את שני הציוויים הקשורים להקדשת הכוהנים - הקדשת גופם (ח 6-13: "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה, אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו; וַיִּרְחַץ אֹתָם בַּמָּיִם. וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת-הַכֻּתֹּנֶת... וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם. וַיַּז מִמֶּנּוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁבַע פְּעָמִים; וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ לְקַדְּשָׁם. וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן ; וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ..."), והקרבת קרבנות המילואים (ח 14: "וַיַּגֵּשׁ אֵת פַּר הַחַטָּאת..."").
  • ולאחר מכן, ציוה עליהם משה שיישארו באוהל מועד במשך שבעת ימי המילואים, וכך עשו (ח 31-36): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו 'בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְשָׁם תֹּאכְלוּ אֹתוֹ, וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בְּסַל הַמִּלֻּאִים; כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי לֵאמֹר, אַהֲרֹן וּבָנָיו יֹאכְלֻהוּ. וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם - בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים - עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם; כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה, שִׁבְעַת יָמִים, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה', וְלֹא תָמוּתוּ; כִּי כֵן צֻוֵּיתִי. וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה ה' בְּיַד-מֹשֶׁה" סיכום ביניים: משה קיים את ציווי ה' - בנה את המשכן ב-1 בניסן (שמות מ), והקדיש את הכוהנים לתפקידם ב-7 הימים הבאים - 1 עד 7 בניסן (ויקרא ח).
  • אך הרגע המרגש ביותר בחנוכת המשכן היה לאחר שבעת ימי המילואים - ביום השמיני (ויקרא ט 1-4): "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן "קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם; וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה'". וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר "קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת, וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה. וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים, לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה', וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן; כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם"". כאמור, ביום השמיני הוקרבו קרבנות מיוחדים , וקרו אירועים מסעירים; לפי חשבוננו, ברור שיום זה היה היום שלאחר שבעת ימי המילואים - 8 בניסן.

כעת נענה לטענות שהציג הרב שמאע כנגד דעה זו:

טענה 1 - בבמדבר ז מסופר, שביום הקמת המשכן, הקריבו הנשיאים קרבנות מיוחדים לחנוכת המזבח; בשבעת ימי המילואים, המזבח היה "תפוס" בקרבנות המילואים של אהרן ובניו, ולכן יש לפרש, שהנשיאים התחילו להקריב את קרבנותיהם לאחר ימי המילואים, כלומר מהיום ה-8 בניסן. כך פירש אבן עזרא. על כך כתב הרב שמאע: "מן הכתובים משמע, שקיימת זיקה בין הכתוב בשמות ליום פתיחת חנוכת המזבח על ידי הנשיאים. בשמות מ ב, כתוב: '"ביום החדש" הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד', ובביצוע הצו: '"בחדש הראשון... באחד לחדש הוקם המשכן, ויקם משה את המשכן"' (יז-יח). ובבמדבר, ז', א-ב: '"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן... ויקריבו נשיאי ישראל..."', עולה אם כן, שחנוכת הנשיאים נפתחה באחד בניסן, ולא בשמונה בו (כדעת אבן עזרא)"}}

תשובה: בבמדבר ז כתוב שהנשיאים הקריבו את קרבנותיהם לפני המזבח, כלומר שהם הביאו אותם והקדישו אותם לכבוד המזבח, ביום הקמת המשכן; אך לא כתוב שהם זבחו אותם על המזבח ביום הקמת המשכן. ייתכן שהנשיאים זבחו את קרבנותיהם מאוחר יותר, כאשר המזבח לא היה תפוס. למשל, ייתכן שהם זבחו ב-8 בניסן כדברי ראב"ע, או שהם הקריבו ב-1 באייר כדברי אברבנאל, כפי שהסברתי כאן


טענה 2 - לדעת אבן עזרא היו שני מוקדי שיא בחנוכת המשכן: האחד - ביום האחד בניסן, ע"פ העולה מחתימת ספר שמות (מ', לג-לד): "ויכל משה את המלאכה. ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן"; והשני - ביום שמונה בניסן, ע"פ העולה מויקרא ט', כג-כד "וירא כבוד ה' אל כל העם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח... וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם". ומה ראתה התורה על ככה שיהיו שני גילויי שכינה?

תשובה: כפי שכתבתי למעלה, שמות מ מתאר את בניית המשכן הדומם, וויקרא ח-י מתאר בהקדשת האנשים - הכהנים. לכל שלב יש חשיבות, וכל שלב ראוי לגילוי שכינה בפני עצמו.

המשך טענה 2 - אמנם, מציאותית ניתן היה להסביר, שכבוד ה' (שמראהו כאש - כאמור בשמות כד יז: 'ומראה כבוד ה' כאש אכלת' עיין גם ביחזקאל א', כז-כח) היה מלא את המשכן, והיה הענן חופה עליו ומכסהו מיום האחד בניסן עד השבעה בו. וביום השמיני יצאה האש (שהיא מראה כבוד ה', כאמור לעיל) מלפני ה' אל מזבח העולה שבחצר המשכן, ועל כן אפשר להיאמר: "כי היום ה' נראה אליכם" (ויקרא ט ד), כלומר: דווקא ביום השמיני ייראה כבוד ה', שמראהו כאש אוכלת, אל כל העם, כאש האוכלת על המזבח. ואילו עד היום השמיני לא נראה כבוד ה', שהרי הענן היה חופה עליו. אלא שאין משמע כן מן הכתובים, שהרי בסיום ספר שמות נאמר: '"כי ענן ה' על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל..."' (שמות מ לח). נראה אם כן, שהאש במשכן הייתה נגלית ונראית בלילה לעיני העם, ורק ביום היה הענן שעל המשכן מסתירה (ואילו נאמר כדברי ראב"ע, אלא שנפרש את סיום ספר שמות (מ', לד-לה), כמתרחש רק ביום השמיני, ואם כן רק שיא אחד לפנינו - ביום השמיני - יקשה הפסוק בבמדבר ט טו: "וביום הקים את המשכן כסה הענן..." (וראה שם בהמשך הפסוקים, שזיקתם לסוף ספר שמות ברורה), וכן היא לשון הספרא לשמיני, פרשה א' ממכילתא דמילואים, יד: 'יכול הוקם בראש חודש ושרתה שכינה בשמיני בחודש? ת'ל: 'וביום הקים את המשכן כסה הענן'. מלמד שביום הוקם המשכן בו ביום שרתה שכינה...'. ובכלל, סגנון הכתוב בסוף שמות מורה על סוף, סיום ושיא (ראה רמב"ן, ביאורו לשמות מ ב, שהבין שם שכיסוי הענן וגילוי האש צריכים להתרחש באותו יום, במסגרת גילוי שכינה אחד). וחזרה אם כן קושייתנו למקומה.

תשובה: בשמות מ, כבוד ה' שוכן בתוך המשכן, ובני ישראל רואים אותו מרחוק; בויקרא ט, כבוד ה' יוצא אל המזבח שנמצא בחצר המשכן, ונראה אל בני-ישראל מקרוב.

ויש קשר בין שתי התשובות:

  • בני ישראל עבדו קשה כדי לבנות את המשכן, וה' הביע את הערכתו על כך בגילוי שכינה בתוך המשכן;
  • אך כדי לזכות לגילוי שכינה מחוץ למשכן, לא מספיקה עבודתם של בני ישראל, ויש צורך בהקדשת אנשים מיוחדים שיקריבו קרבנות על המזבח - אהרן ובניו הכהנים.