ביאור:הכתב העברי הקדום - אנתולוגיה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ספרות העת העתיקה[עריכה]

אבות הכנסייה[עריכה]

Eusebius of Caesarea.jpg
הכרוניקון שחובר יוונית לא השתמר בשפת המקור, הכרך השני השתמר בתרגום ללטינית שנעשה על ידי הירונימוס, והכרך הראשון השתמר בתרגום לארמנית.
אוסביוס מתייחס לשינוי הכתב על ידי עזרא בכרך הראשון שלו (Χρονογραφία, "אנלים") אגב אזכורו את עזרא.
  • הנוסח הארמני יצא לאור בספר: Eusebii ... Chronicon bipartitum, ex Arm. textu in Lat. conversum, adnotationibus auctum, Gr. fragmentis exornatum, opera J.B. Aucher, עורך: Mkrtič Augerean, בשנת 1818. עמ' 190 (עם תרגום ללטינית):
  • "Hujus tempore Esdras, sacrae Scripturae Hebraeorum scriba litteratus agnoscebatur: quem ajunt, omites Divinas criptures recoluisse, Judaeisquc de integro tradidisse, novis characteribus Hebraicis, ob bellorum incursionem supra regionem"
תרגומים לאנגלית:
  • "In his reign lived Ezra, the sacred scribe of the Hebrews, who is said to have memorised the whole of Holy Scripture, and who transmitted it to the Jews in the new Hebrew script, because they were living in enemy lands" (Chronicon, Book 1; the Hebrews, [p125], [Translated by Andrew Smith (2008)])
  • " During his time Ezra lived, who, it is said, knew all the sacred Hebrew texts by heart including the entire Holy Bible, and transmitted it to the Jews in the new Hebrew script, because the world was riven by warfare" (Chronicle, Book 1; the Hebrews, [41], [Translated by Robert Bedrosian (2008)])
Domenico Ghirlandaio - St Jerome in his study.jpg
רבי עזריה מן האדומים, בספרו מאור עיניים, פרק ט', עמ' 144, ושד"ל במכתבו המודפס בספרו של רפאל קירכהיים, כרמי שומרון עמ' 110-111 מצטטים בשם העיבוד של הירונימוס לכרוניקה של אובסיוס כי "עזרא שינה את הכתב כדי שלא יתערבו היהודים עם השומרונים" או כדי שלא יתערבו כתביהם. [אולם במהדורה האנגלית והלטינית שבאתר The Tertullian Project לא נמצא כל אזכור שכזה].
  • נוסח המקור בלטינית המצוטט במכתבו של שד"ל [1]: "assirmaturque diuinas scripturas memoriter condidisse, at ut samaritanis non miscerentur, litteras judaicas conunutasse"
הירונימוס בהקדמתו לתרגומו ללטינית של ספרי שמואל-מלכים (בלטינית: galeatum principium, באנגלית: "helmeted introduction") תוך כדי שהוא מתאר את 22 אותיות האלפבית העברי - הוא מזכיר את הכתב הקדום, וציין כי עזרא ייסד את הכתב הנוכחי.
  • Preface translated by K.P. Edgecomb:
  • " The Samaritans still write the Pentateuch of Moses in the same number of letters, only they differ in shapes and points (or "endings" apicibus). And Ezra, the scribe and doctor of the Law, after the capture of Jerusalem and the rebuilding of the Temple under Zerubbabel, is certain to have found (or "invented" repperisse) other letters, which we now use, when up to that time the characters of the Samaritans and the Hebrews were the same." ([2])
  • Preface translated in W.H. Fremantle, “Preface to the Books of Samuel and Kings” in NPNF2, vol. 6 (New York, 1893), pp. 489-90.
  • " The Samaritans also employ just the same number of letters in their copies of the Pentateuch of Moses, and differ only in the shape and outline of the letters. And it is certain that Esdras, the scribe and teacher of the law, after the capture of Jerusalem and the restoration of the temple by Zerubbabel, invented other letters which we now use, although up to that time the Samaritan and Hebrew characters were the same." ([3])

ספרות התנאים והאמוראים[עריכה]

בספרות התנאים והאמוראים ישנם מספר התייחסויות לכתב האלפבית העתיק.

מקבץ אחד מופיע בשלושה מקומות, והוא מוצג כאן בצורה סינופטית. 3 המקורות הם:

סקירה של שלושה מקורות חז"ליים
תוספתא תלמוד בבלי תלמוד ירושלמי
1

א"ר יונתן דבית גוברין: ד' לשונות נאים שישתמש בהן העולם, ואלו הן: לעז - לזמר, רומי - לקרב, סורסיי - לאילייא, עברי - לדיבור. ויש אומרים: אף אשורי - לכתב.

2

אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי, ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי.

מאן הדיוטות? אמר רב חסדא: כותאי.

מאי כתב עברית? אמר רב חסדא: כתב ליבונאה.

אשורי יש לו כתב ואין לו לשון, עברי יש לו לשון ואין לו כתב.

בחרו להם כתב אשורי ולשון עברי.

3

ולמה נקרא שמו אשורי? שהוא מאושר בכתבו. אמר רבי לוי: על שם שעלה בידם מאשור.

4

רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלמלא קדמו משה.

תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא (לא) קדמו משה.

תני, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו, אלא שקדמו דור משה.

5

נאמרה במשה עליה ונאמרה בעזרא עליה, נאמרה במשה עליה (שמות יט) "ומשה עלה אל האלהים", נאמרה בעזרא עליה (עזרא ז) "הוא עזרא עלה מבבל", מה עליה האמורה במשה למד תורה לישראל, שנאמר (דברים ד) "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם", אף העליה האמורה בעזרא לימד תורה לישראל, שנאמר (עזרא ז) "כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט".

במשה הוא אומר (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלהים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, ו) הוא עזרא עלה מבבל מה עלייה האמור כאן תורה אף עלייה האמור להלן תורה במשה הוא אומר (דברים ד, יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים, בעזרא הוא אומר (עזרא ז, י) כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' (אלהיו) ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט.

6

ואף הוא נתון על ידו כתב ולשון, שנאמר: "וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית" מה תרגומו ארמית אף כתוב ארמית, ואומר: "וְלָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא - וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעָה לְמַלְכָּא", מלמד שבאותו היום ניתן, ואומר: "וכתב לו את משנה התורה הזאת" - תורה העתידה לשתנות.

ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב שנאמר (עזרא ד, ז) וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית וכתיב (דניאל ה, ח) לא כהלין כתבא למיקרא ופשרא להודעא למלכא וכתיב (דברים יז, יח) וכתב את משנה התורה הזאת כתב הראוי להשתנות.

אע"פ שלא ניתנה התורה על ידיו אף הוא ניתן כתב ולשון על ידו, (עזרא ד) וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית (דנייאל ה) ולא כהלין כתבא למיקרי, מלמד שבו ביום ניתן.

7

למה נקרא שמו אשורי? על שום שעלה עמהן מאשור.

למה נקרא אשורית? שעלה עמהם מאשור.

ר"נ אומר ברעץ ניתנה התורה. ואתייא כר' יוסה.

8

רבי אומר: בכתב אשורי נתנה תורה לישראל, וכשחטאו נהפכה להן לשון, וכששבו בימי עזרא חזרה להן אשורית, שנאמר: "שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה, גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ".

תניא, רבי אומר: בתחלה בכתב זה ניתנה תורה לישראל, כיון שחטאו נהפך להן לרועץ, כיון שחזרו בהן החזירו להם, שנאמר (זכריה ט, יב) שובו לביצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך.

רבי אומר: אשורית ניתנה התורה, וכשחטאו נהפך להן לרעץ, וכשזכו בימי עזרא נהפך להן אשורית, (זכריה ט) גם היום מגיד משנה אשיב לך (דברים יז) וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר כתב שהוא עשוי להשתנות.

9

למה נקרא שמה אשורית? שמאושרת בכתב.

10

ר"ש בן אלעזר אומר משם ר"א בן פרטא, שאמר משם ר"א המודעי: בכתב זה ניתנה תורה לישראל, שנאמר (שמות כז) "ווי העמודים", - ווין שהן דומים לעמודים, ואומר (אסתר ח) "ואל היהודים ככתבם וכלשונם", מה לשונם בלשון הזה אף כתבם בלשון הזה.

רשב"א אומר משום ר' אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי: כתב זה לא נשתנה כל עיקר, שנאמר (שמות כז, י) ווי העמודים מה עמודים לא נשתנו אף ווים לא נשתנו, ואומר (אסתר ח, ט) ואל היהודים ככתבם וכלשונם מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה,

תני, רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אלעזר בן פרטא, שאמר משום רבי לעזר המודעי: כתב אשורי ניתנה התורה, ומה טעמא? - (שמות כז) ווי העמודים, שיהו ווים של תורה דומים לעמודים.

11

למה נקרא שמו אשורי? ע"ש שהוא מאושר בכתבו.

12

אם כן למה נאמר (דברים יז) "וכתב לו את משנה התורה הזאת"? מלמד ששתי תורות כותב לו, אחת שנכנסת ויוצאה עמו, ואחת שמונחת לו בתוך הבית. זו שנכנסת ויוצאה עמו לא תכנס עמו לא למרחץ ולא לבית המים, שנאמר (דברים יז) "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו וגו'", במקום הראוי לקרות בו. והלא דברים ק"ו, ומה אם מלך ישראל שלא עסק אלא בצרכי צבור - נאמר בו }"והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו", שאר בני אדם - על אחת כמה וכמה ! וכיוצא בו (דברים לד) "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו וגו'", וכן הוא אומר (שמות לג,) "ויהושע בן נון נער", וכן הוא אומר (יהושע א,) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה", והרי דברים קל וחומר, ומה יהושע בן נון שעסק בכיבוש הארץ ועומד לחלקה לישראל נאמר בו: "לא ימוש וגו'", - שאר בני אדם על אחת כמה וכמה !

אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת? לשתי תורות אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד.

ואידך האי שויתי מאי דריש ביה ההוא מיבעי ליה כדרב חנה בר ביזנא דאמר רב חנה בר ביזנא אר"ש חסידא המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד.

לר"ש דאמר כתב זה לא נשתנה מאי לא כהלין כתבא למיקרא? אמר רב בגימטריא איכתיב להון, יטת יטת אידך פוגחמט מאי פריש להו (דניאל ה, כה) מנא מנא תקל ופרסין מנא מנא אלהא מלכותך (והשלמת לך) תקיל תקילתא במאזניא והשתכחת חסיר (פרסין) פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס ושמואל אמר ממתוס ננקפי אאלרן ור' יוחנן אמר אנם אנם לקת ניסרפו רב אשי אמר נמא נמא קתל פורסין.

אמר רבי לוי מאן דאמר לרעץ ניתנה התורה עי"ן מעשה ניסים מאן דאמר אשורי ניתנה התורה סמ"ך מעשה ניסים.

רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא ורבי סימון תריהון אמרין תורת הראשונים לא היה לא ה"א שלהם ולא מ"ם שלהן סתום הא סמ"ך סתום.

במחברי ימי הביניים[עריכה]

W:הכתב העברי הקדום#בימי הביניים
בפירושו למשנה במסכת ידים הדנה על טומאת ידים שבכתב אשורי:
כתב אשורי, פירוש: כדגרסינן בכהן גדול, בתוס' ובגמרא, (סנהדרין דף כ"ב ע"א) "רבי אומר בכתב אשורית ניתנה תורה לישראל וכשחטאו נהפכה לרעץ". וזו שבידנו עתה זה הוא אשורי, ושביד כותים ושכתוב על שקלי ישראל הוא רעץ. [...]
בפירושו למשנה על מסכת ידים ד,ו
  • רש"י (?)
רבי W:עזריה מן האדומים מצטט מרש"י [סנהדרין כא,ב?] "אותיות גדולות כעין אותן שכותבים בקמיעות ובמזוזות הנהוג אצל שומרונים". (מאור עיניים, אמרי בינה, פרק נ"ו מהדורת וילנה תרכ"ו 1866, עמ' 449) המילים המודגשות לא מופיעות בדפוסים [5]
בפירושו לתלמוד בבלי, מסכת שבת, קטו,ב - לא ברור למה התכוון. "כתב עברית - אותיות גדולות הן ואין דומות לכתב אשורית אף ע"פ שכתובין בלשון הקדש אלא שכתב האותיות משונות:"
Maimonides-2.jpg
  • הרמב"ם (ר' משה בן מימון, 1138-1204)
כתב עברי: כ'ט עבר והו הד'א אלכ'ט אלד'י יכתב בה אלסמרה אלתורה. [...]
– פירוש המשנה, מסכת ידים ד,ו
[תרגום קפאח: כתב עבר הנהר והוא הכתב הזה שכותבין בו השומרונים את התורה.]
וממה שחייבים אתם לדעתו, שזה הכתב ר"ל כתב אשורי, הואיל ובו ניתנה תורה כמו שנתברר, ובו נכתבו לוחות הברית, מגונה להשתמש בו חוץ מאשר בכתבי הקודש. ולא פסקו ישראל מלהישמר בזה, והיו אגרותיהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לבד, ולכן תמצא חרות תמיד על שקלי הקודש דברים של חול בכתב עברי, ולא תמצא כלל אות אחת מזה בכתב אשורי בדבר משאריות ישראל, לא בחריתת מטבע ולא בחריתת אבן, אלא כל זה בכתב עברי.
תשובות הרמב"ם, מהדורת יהושע בלאו, חלק ב', סימן רסח, עמ' 513, ירושלים תש"כ 1960. (תעתיק הנוסח הערבי עם תרגום לעברית). תשובה ז' במהדורת ליפסיה, 1861.
Ramban's Torah commentary - on an ancient Hebrew coin.png
  • הרמב"ן (ר' משה בן נחמן, 1194-1270)
בסוף פירושו למקרא, (בתוספת לפירושו שחיבר עם בואו לארץ ישראל. נשלח לספרד וצורף לכתבי היד בסופם, וכך גם בדפוסים)
ברכני השם עד כה שבאתי לעכו ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד, ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדין סביב כתב מפותח באר היטב, והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד וכו' מן הצד האחד "שקל השקלים" ומן הצד האחר "ירושלים הקדשה". ואומרים כי הצורות הם מקלו של אהרן שקדים ופרחים, והצורה השנית צנצנת המן. ושקלנו אותו בשלחנות ומשקלו עשרה כסף, והם חצי אונקיא שזכר רש"י. וכן ראיתי מן המטבע ההיא חצי השקל שהיו שוקלין לקרבנות".
וכאשר עלו מבבל ראו לעשות זכר לגאולה השנית ועשו זה בשני דברים: האחד שהניחו כתב עברי ובחרו להם כתב אשורי זכר שגלו אל אשור ונגאלו משם. [...]

ולפי הנראה מסוגיית הגמרא ריש פרק כל כתבי (שבת קכ"א), הכתב שבידינו היום, שהספרים נכתבים בו, אינו כתב עברי בלי ספק. ואם כן יש לומר כי רבי אינו חולק אלא [...] אבל יודה שהכתב הנהוג באומה מקדם, שהיה כתב עברי, נשתנה. ואף אם תאמר שהוא חולק בזה, ידוע הוא שאין דברי רבי שהוא יחיד במקום דברי חכמים כלום. ועוד דבגמרא סנהדרין [...] כלומר, לכותים שהיו דרין אז בא"י קודם שעלו הם, הניחו להם כתב עברי ולשון ארמי. הרי שהאמוראים מסכימים שהכתב שבידינו היום אינו כתב עברי.

וכן העיד הרמב"ן ז"ל, כי כשעלה לא"י מצא שם בעכו מטבע קדום של כסף, שהיה רשום בו צנצנת המן ומטה אהרן, שהיה כתוב סביבו כתב שלא ידעו לקרותו, עד שהראו אותה לכותים, לפי שהוא כתב עברי הקדום שנשאר אצל הכותים, וקראו הכתב ההוא, והיה כתוב בו שקל השקלים. ואלו הם הדברים שהגיה בסוף פירושו ששלח מא"י. ויתבאר מהם שהכתב שבידינו היום אינו כתב עברי.

ומה שאמרו רבותינו ז"ל מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים (שבת ק"ד), אפשר שאמרו כן לפי דעת רבי [...] אף על פי שהכתב הנהוג באומה אז היה עברי. ואולי לא אמרו כן על מ"ם וסמ"ך שבידינו היום. אבל לפי שכתב עברי שהלוחות היו כתובות בו היו המ"ם והסמ"ך סתומות, או אותיות אחרות דומות למ"ם וסמ"ך כמו שהן בכתב אשורית שבידינו היום, אמרו כן. [...] ואולי כי מה שאמרו "ובררו להם כתב אשורי", לא על הכתב אמרו כן, אלא על קצתו, שלקחו ממנו והשאירו ממנו, ונשארו מ"ם וסמ"ך סתומות כאשר היו בלוחות, ולקחו קצת כתב אשורית זכר לגאולה השנית, ואף על פי שאין זה נראה. ומכל מקום יתבאר ממה שכתבנו ששינו כל הכתב או קצתו זכר לגאולה השנית.

במחברי העת החדשה המוקדמת[עריכה]

תשובה לשאלת "מוכתר בנימוס במשנה ובגמרא, איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא, כמהר"ר אליהו קפראל"י נר"ו (אליהו קפשאלי? נפ' 1555) (פתיחה לסימן ע', עמ' 224)
גם עמדתי על מה שכתבת בענין השקל, שבא ליד כבוד תורתו כתוב בכתב עברי [...] מיהו, אי קשיא הא ודאי קשיא; למאן דאמר "בכתב עברי ניתנה תורה", היכי קאמר רב חסדא: (פרק הבונה) "מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדין"? ועל כרחין דלא נמצא זה אלא בכתב אשורי, אבל בכתב עברי אינם כך. ואפילו בשאר האותיות של אותו כתב אין בהן אות שדומה לאלו כלל. ואע"פ שקושיא זו קושיא ישנה היא, נראה לי [...]

ויודע אני שנתעורר כבוד תורתו לדברים אלו ממה שראית לבעל ספר העקרים (רבי יוסף אלבו) שכתב במאמר שלישי פרק י"ו. וכל דבריו שם בזה אין בהם לא מלח ולא תבלין לא ריח ולא טעם כעקר. [...]

ואתה דע לך שבאו לידי מאותן המטבעות מכמה מינים משונים; שקל ומחצית השקל, יש מהן שכתוב בהן: "שנת כך וכך לנחמת ציון", "שנת כך וכך למלך פלוני", וראיתי באחת מהן צורת לולב אגוד כעין שלגו ואתרוג בצדו סמוך לאגודתו. ואמר לי יהודי אשכנזי, שהיה בקי באותו כתב של השקל, שראה אחד שהיה כתוב מהצד האחד בכתב יונים והארמ"ש שלהם חקוקים בו, ומן הצד האחר כתוב כתב עברי. ונראה שהיה זה בזמן שהיו משועבדים ליונים. ואמרו לי יהודים בכאן שראו ביד הנגיד ז"ל ג׳ או ד׳ דינרין של זהב מזוקק על צורת השקל עצמו וכתובים באותו כתב, והיה משקלם ו׳ דוקטי. ויש עוד היום בידינו פרוטות של נחשת כתובים באותו כתב עצמו.

ומה שהעולם אומרים בכאן הוא: כי התורה וספרי הקדש היו כותבים באשורי, ודברים של חול ושטרי הדיוטות והמטבעות היו כותבין בכתב עברי. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בתשובה, הובאה באורחות חיים בהלכות ת"ת, ז"ל: "ואסור לכתוב בכתב אשורי שבו נתנה תורה באמת, אלא כתבי הקדש בלבד. ומעולם לא זזו ישראל להיותם נשמרים מזה. ואמנם אגרותיהם וספרי חכמותיהם וספרי חול שלהם הכל בכתב עברי וכל מה שחוקקים על המטבעות ועל שקלי הקודש, הכל בכתב עברי. ובעבור זה נהגו הספרדיים וציירו צורות אחרות באותיות עד שחזר כלו כתב אחר, כדי שיהיה מותר להשתמש בו". ע"כ.

ואמנם הכותיים ספר תורה שלהם וכל ספריהם כתובים באותו כתב עברי. ועוד היום מתעצמים ואומרים שבאותו כתב ניתנה תורה, ושיש להם ספר תורה בשכם כתוב מימות פנחס בן אלעזר, וכאלה רבות עמם עד יבא מורה צדק.

– סימן ע"ד, עמ' 229-231
[...] ויצא הדבר הזה [...] מבואר היטב, לבד נראה לכאורה שיקשה נגד הפירוש הזה מה שמצאנו בירושלמי (במגילה פ״ד): "א"ר לוי: מאן דאמר ברעץ ניתנה תורה - ע' מעשה נסים, ומאן דאמר "אשורית ניתנה תורה" - ם' מעשה נסים". דנראה דאיכא מאן דאמר דבכתב רעץ ניתנה תורה, דהיינו: כתב עברי, [...] והוא ממש נגד שאמרנו דליכא מאן דאמר דנתינת התורה מסיני הייתה בכתב עברי.

[...] ותוך אותיות אלו שאין להם על מה שיסמכו - בנס היו עומדים, וכן העי״ן בכתב עברי הוא כעין סמ״ך שלנו, כנראה מבעל מאור עינים (רבי עזריה מן האדומים) בספר אמרי בינה פרק נ"ו. אולם להבנת כוונתו צריך לשאול אם הכוונה בדבריו למה שמנו ז"ל בתלמוד: "מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים", למה לא אמרו: "למאן דאמר ברעץ ניתנה הורה, זי"ן חי״ת עי״ן רי״ש מעשה נסים", שכלם הם אותיות שאין תוכן תלוי בדבר אחר. ועוד היה להם לומר: "למאן דאמר אשורית ניתנה תורה, מ"ם וסמ"ך מעשה נסים", ולמה לא הזכיר אלא הסמ"ך לבדה? [...] ועוד שלא היה לו לקראו כתב רעץ, שהוא לשון מגונה, [...] ו"רעץ" עניינו "צער" בהפך, או מלשון "תרעץ אויב" כאשר אמרו המפרשים. ואם על נתינת התורה נאמר, לא היה לו לקראו "כתב רעץ", הואיל וניתנה בו תורה.

[...] והוא כי צריך לידע, כי אין בכל אותיות העבריות והאשורית אותיות דומות זו לזו אלא ע' וס'. כי ב׳ אותיות אלו בשני הכתבים צורה אחת להם. [...]רצה לומר: נס נדול היה שידעו לקרות ישראל את העי״ן עי״ן, הואיל וצורתה כסמ"ך, ולא יקראוה פעמים סמ"ך ויתחלף הענין, אולם תמיד קראוה בעי"ן, שלא נזדייפה התורה, אלא נשמרה בטהרה.

במחברי העת החדשה המאוחרת[עריכה]

Their (=the Phoenicians) language: Their language was a dialect of the Hebrew; the same with that of the ancient Canaanites. Their letters or characters were either the same with or very like to those of the Samaritans.
– The history of the Phoenicians עמ' 20
  • בויקיפדיה האנגליתcitation needed נאמר כי האלפבית הפיניקי פוענח לראשונה על ידי W:en:Jean-Jacques Barthélemy (1716-1795) זאת בזכות גילוי הכתובת הדו-לשונית (יוונית ופיניקית) W:en:Cippi of Melqart (טבלה אפיגרפית התפרסמה על ידו בשנת 1764. הכתובת עצמה התגלתה בשנת 1694). אולם: א. הדמיון לכתב השומרוני כבר היה אמור לסייע בפיענוח. ב. הספר לעיל משנת 1709 מציג כבר תרשים מפוענח של הא"ב הפיניקי...
  • Jean-Jacques Barthélemy פרסם מספר חיבורים על נומניסטיקהW:נומיסמטיקה? עברית עתיקה, ועל הכתב העברי השומרוני והפניקי. (קטלוג ספרית הקונגרס)
רבת צררוני הכותים באמרם (בדברי הימים לאבי-לפתח, העתקת הרב רפאל קירכהיים ז"ל, כרמי שמרון, עמ' 83 בהערה): "וקמו עזרא וזרובבל ושינו את הכתב העברי ועשו להם כ"ז אותיות וכתבו התורה בכתב שחידשו מליבם וגרעו דברים רבים מן התורה הקדושה והזכרת הר גריזים והוסיפו וגרעו וחלפו ושנו".
– בספר לא דבים ולא יער (ברדיטשוב תר"נ 1890, מחבר: אברהם דוב דובזעוויץ) בעמ' 53 (מאמר המתחיל בכותרת: "עמק האלה)
לרגלי הר ציון נמצא עמק רחב ואצלו יתנשא הר אחר שם נמצא בנין נחצב בחלמיש הסלעים. ממעל לפתח הבנין נמצא כתבת אחת אשר לא תוכל עוד להיקרא, כי אוכלה משן הזמן. אמנם היהודים משם אומרים היות תוכן המכתב כזה: "הבנין הזה הוסד תחת ממשלת מלכנו שלמה בן דוד".
– מסעי ישראל (בנימין השני), 1859, עמ' 4 [6]
  • שמואל רפאלי, מטבעות היהודים, תרע"ג 1913. [מתייחס לכל אזכורי הנומיסמטיקה בחז"ל. מצטט את האי גאון, רמב"ם, משה שאקר, עזרי מן האדומים וכו' ומציע פירוש לדבריהם]
  • מנחם מנדל כשר, ספר כתב התורה ואותיותיה, בתוך: תורה שלמה, כרך 29, חלק ראשון - "ספר התורה בכתב עברי ואשורי". הוצאת "בית תורה שלמה", ירושלים תשלח 1927. עמ' א-עד.

מאמרים נוספים[עריכה]

תנא ר"א בן יעקב אומר שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית
– תלמוד בבלי, זבחים סב א
  • שלושה נביאים - חגי זכריה ומלאכי, על פי רש"י שם. ובפשטות נראה שהכוונה להיתר כתיבת ספרי התורה בכתב שחודש זה עתה ולא קודש בעבר.
שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש אמרתי לו זו מניין לך אמר לי לחיילות של רומי נשכרתי ובין גינזי רומי מצאתיה וכתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם העולם יתום מהן מלחמות תנינים מהן מלחמות גוג ומגוג ושאר ימות המשיח ואין הקב"ה מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה
– תלמוד בבלי, סנהדרין צז ב
  • האם מהציטוט הנ"ל ומההקשר ניתן להבין שכתב זה הוא קדום ועתיק?
ובלשון ארמית אמרן ולא ידעו מה אמר.
ירושלמי, סוטה ט יג
  • איך יתכן שבתקופת שמואל הקטן לא ידעו השומעים ארמית?
והתניא אמר רבי: בארץ ישראל - לשון סורסי למה? או לשון הקדש או לשון יונית! וא"ר יוסי: בבל - לשון ארמי למה? או לשון הקדש או לשון פרסי!
– תלמוד בבלי, בבא קמא פג א וגם בסוטה מט ב
לשון סורסי. נראה דלשון סורסי הוא לשון ארמי כדאמר (בראשית רבה פ' עה) אל יהי לשון סורסי קל בעיניך שהרי בתורה ובנביאים ובכתובים חלק לו הכתוב כבוד תורה דכתיב יגר שהדותא בנביאים דכתיב כדנן תימרון להון בכתובים דניאל ועזרא ולבן היה מארם נהרים ודניאל נמי קורהו לשון סורסי אף על גב דכתיב ביה וידברו הכשדים למלך ארמית והא דנקט הכא בארץ ישראל לשון סורסי ובבבל נקט לשון ארמי אור"ת לפי שמעט משתנה כעין לשון לעז שמדברים אותו לשון צח במדינה אחת יותר מבאחרת כי אונקלוס הגר תירגם עד הגל הזה סהיד דגורא הדין ולבן קרא ליה יגר שהדותא ונ"ל לשון שדיבר לבן הוא לשון סורסי ועל שם סוריא נקרא סורסי דסוריא היא ארם נהרים וארם צובה שכבש דוד ועל שם שקרובה לארץ ישראל אין לשון ארמי שלה צח כל כך:
– תוס' ב"ק שם
  • קרוב הוא ללשון ארמי ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי ואומות העולם קורין אותו לינג"א שוריי"א (שפה סורית) :רש"י, סוטה מט ב
  • יש ירושלמי בסוטה ז ה"ב. חלק קטן מהירושלמי שבטבלה, ובשניהם מובא לשון סורסי לצד ובנפרד מלשון ארמי... וצ"ע
  • בהקשר למובא בירושלמי למעלה (בטבלה) לגבי ה"א חסומה, עיין מנחות כט ב.
  • סקירה של מנחם מנדל כשר, ראו כאן. ובדפים שלאחר מכן.