הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

האמורי[עריכה]

האמורי הוא אחד מעממי כנען. פסוקים רבים מתארים את האמורי ואת תכונותיו:

מבחינה חומרית-צבאית[עריכה]

"ואנוכי השמדתי את האמרי מפניהם , אשר כגובה ארזים גובהו , וחסון הוא כאלונים; ואשמיד פריו ממעל, ושורשיו מתחת. ואנוכי העליתי אתכם, מארץ מצריים; ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה, לרשת את ארץ האמרי ." (עמוס ב ט-י; ראו שאלות ותשובות על עמוס ב )

מדברים אלה נראה שהאמורי היה העם החזק ביותר בארץ. גם ממקורות אחרים בתנ"ך נראה שהאמורי היה עם מאד מפחיד:

אחרי דברי-המרגלים אומרים בנ"י בפחד: "בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים, לתת אותנו ביד האמרי להשמידנו" (דברים א כז)
אחרי התבוסה בעי אומר יהושע בפחד: "אהה , ד ' ה ', למה העברת העבר את העם הזה את הירדן לתת אותנו ביד האמרי להאבידנו ?!" (יהושע ז ז)
הניצחון של בנ"י על "שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן" (דברים ג ח) היכה בתדהמה את כל העמים שמסביב, וגרם לכולם לפחד מישראל, למשל "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי , ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא , ויקץ מואב מפני בני ישראל" (במדבר כב ג-ב). (ראו גם בדברי רחב - יהושע ב י, ובדברי הגבעונים - יהושע ט י)
במלחמת גבעון קראו הגבעונים אל יהושע בפחד: "לאמר '... עלה אלינו מהרה והושיע לנו ועזרנו כי נקבצו אלינו כל מלכי האמרי יושבי ההר '" (יהושע י ו)

ממקורות אחרים בתנ"ך נראה שהאמורי היה פעיל ביותר במלחמות:

ארבעת המלכים המסופוטמיים שבאו לא"י בימי אברם היכו הרבה עמים שישבו מחוץ לארץ ("את רפאים בעשתרות קרניים , ואת הזוזים בהם , ואת האימים בשווה קריתיים , ואת החורי בהררם שעיר ... את כל שדה העמלקי" – בראשית יד ה) אבל מבין עממי-כנען שישבו בארץ הם היכו רק "את האמרי הישב בחצצן תמר". גם אברם, כשהוא יצא למלחמה נגדם, לקח את בעלי-בריתו הצבאיים – "ממרא האמרי , אחי אשכל ואחי ענר" (ראו בראשית יד יג ו 24)
יעקב מדבר על חבל ארץ שלקח או ייקח מיד האמורי במלחמה (בראשית מח כב): "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך , אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי" - לפירושים שונים ע' כאן .

אחרי חטא המרגלים: "ויצא האמרי היושב בהר ההוא לקראתכם , וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים , ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה" (דברים א מד) - ע"פ הפסוק המקביל (במדבר יד מה) הם היו עמלקים וכנענים, אבל בזמן משה, בני ישראל הכירו טוב יותר את העם האמורי, לאחר שנלחמו נגד שני מלכי האמורי בעבר הירדן; משה רצה להמחיש לבני ישראל את עוצמת המלחמה, ולכן השתמש בכינוי "אמורי".

בתיאור מלחמת יריחו (יהושע ו) לא כתוב בפירוש מאיזה עם היו אנשי יריחו. מדברי יהושע בנאומו בסוף הספר (יהושע כד יא): "ותעברו את הירדן, ותבאו אל יריחו, וילחמו בכם בעלי יריחו - האמרי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי, ואתן אותם בידכם" נראה שבעיר היו נציגים מכל שבעת עממי כנען, אבל מהמשך דבריו: "ואשלח לפניכם את הצרעה , ותגרש אותם מפניכם , שני מלכי האמרי , לא בחרבך ולא בקשתך" נראה ע"פ הפשט שמלכי יריחו היו אמוריים, וזו כנראה הסיבה שהאמורי נזכר ראשון ברשימה של 'בעלי יריחו' בפסוק זה (ראו גם הצרעה ).

במלחמת גבעון – המלכים הפעילים היו מלכי האמורי: "וייאספו ויעלו חמשת מלכי האמרי ... ויחנו על גבעון ויילחמו עליה ..." (יהושע י ה), "אז ידבר יהושע לה ' ביום תת ה ' את האמרי לפני בני ישראל ..." (שם 12)
בשופטים א' מסופר על עמי-הארץ שבנ"י לא הורישו, והעם היחיד שנאמר עליו שהוא 'לחץ' את השבטים שלידו הוא האמורי: "וילחצו האמרי את בני דן ההרה , כי לא נתנו לרדת לעמק" (שופטים א לד) [על שאר השבטים נאמר שהם לא הורישו את הכנעני , ולא כתוב שהכנעני לחץ אותם – אלא רק שהיה להם למס, או שישב בקרבם, או שהם ישבו בקרבו].
גם בשופטים י' מפורטים בדברי ה' שבעה עמים שלחצו את ישראל, ומתוכם -- שישה מחו"ל ורק אחד מהארץ: ".. הלא ממצרים , ומן האמרי , ומן בני עמון , ומן פלשתים , וצידונים , ועמלק , ומעון - לחצו אתכם ; ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם" (שופטים י יב-יא)
לאחר נצחונו של שמואל על הפלשתים המצב הבטחוני היה טוב במיוחד, וכדי להדגיש את זה אומר הכתוב "ויהי שלום בין ישראל ובין האמרי" (שמואל א ז יד), כלומר – אפילו האמוריים החזקים השלימו עם ישראל.

מבחינה רוחנית[עריכה]

נאמר על אחאב (מלכים א כא כו): "ויתעב מאד ללכת אחרי הגילולים , ככל אשר עשו האמרי אשר הוריש ה' מפני בני ישראל"
ונאמר על מנשה (מלכים ב כא יא): "יען אשר עשה מנשה מלך יהודה התועבות האלה , הרע מכל אשר עשו האמרי אשר לפניו ..."

מכאן נראה שהאמורי היה העם החוטא והנתעב ביותר, בעיקר בתחום העבודה-הזרה. זה נראה גם ממקורות אחרים:

בימי אברם, העם היחיד שאותו ה' מאשים בפירוש ב"עוון" הוא האמורי: "כי לא שלם עון האמרי עד הנה" (בראשית טו טז) (לא התייחסתי לחמשת ערי-הכיכר כי הכתוב לא מפרש לאיזה עם היו שייכים תושביה, ולכן נראה שהעוונות שלהם לא היו אפייניים לכל העם הזה אלא רק לאותם אנשים שישבו בערים האלו.)

כשיהושע מציע לעמ"י לעבוד עבודה-זרה הוא אומר להם: "ואם רע בעיניכם לעבוד את ה ' בחרו לכם היום את מי תעבדון ... ואם את אלהי האמרי אשר אתם יושבים בארצם ..." (יהושע כד טו)
התוכחה של הנביא בימי גדעון מדברת על "יראה" מפני "אלהי האמורי": "ואמרה לכם: 'אני ה' אלהיכם! לא תיראו את אלהי האמרי אשר אתם יושבים בארצם!' ולא שמעתם בקולי" (שופטים ו י) (למיטב ידיעתי זהו המקום היחיד שבו בנ"י נאשמים בכך ש"יראו" אלהים אחרים; ייתכן שזה קשור לפחד שבנ"י פחדו מפני האמורים עצמם, כפי שהוסבר למעלה בסעיף זה. ראו גם הפחד בימי גדעון )

ייתכן שניתן ללמוד על האופי של עממי-כנען גם מהרשימות של עממי-כנען שנזכרות בתורה. בכל רשימה כזאת העמים מופיעים בסדר שונה. בשני מקומות מופיע האמורי במקום ראשון:

"כי ילך מלאכי לפניך , והביאך אל האמרי והחתי והפרזי והכנעני החוי והיבוסי , והכחדתיו . לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם , ולא תעשה כמעשיהם : כי הרס תהרסם , ושבר תשבר מצבתיהם" (שמות כג כד-כג)
"... הנני גרש מפניך את האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי . השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה , פן יהיה למוקש בקרבך . כי את מזבחתם תתצון ואת מצבתם תשברון ואת אשריו תכרתון . כי לא תשתחוה לאל אחר , כי ה ' קנא שמו אל קנא הוא" (שמות לד יד-יא).

בשני המקרים מופיעה הרשימה בהקשר של האיסור ללמוד ממעשי העמים האלה, והמצווה להשמיד את העבודה-הזרה שלהם. לפי מה שהסברנו למעלה, קל להבין למה דווקא האמורי מופיע בהן במקום הראשון.

ראו גם:

(יחזקאל טז ג): "ואמרת כה אמר ד' ה' לירושלם: מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני, אביך האמרי ואמך חתית"( פירוט )

פסוקים נוספים[עריכה]

יהושע ה א: "ויהי כשמוע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה, וכל מלכי הכנעני אשר על הים, את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל, עד עוברם; ויימס לבבם, ולא היה בם עוד רוח, מפני, בני ישראל"
יהושע כד יח: "ויגרש ה' את כל העמים, ואת האמרי יושב הארץ, מפנינו; גם אנחנו נעבוד את ה', כי הוא אלוהינו."

שמואל ב כא ב: "ויקרא המלך לגבעונים, ויאמר אליהם: והגבעונים לא מבני ישראל המה, כי אם מיתר האמרי , ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכותם בקנאותו לבני ישראל ויהודה."
מלכים א ט כ-כא: "כל העם הנותר מן האמרי החיתי הפריזי, החיווי והיבוסי, אשר לא מבני ישראל, המה. בניהם, אשר נותרו אחריהם בארץ, אשר לא יכלו בני ישראל, להחרימם; ויעלם שלמה למס עובד, עד היום הזה."

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-30.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:האמורי

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/emori