ביאור:משלי כב יב
משלי כב יב: "עֵינֵי ה' נָצְרוּ דָעַת, וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד."
תרגום מצודות: המקום ישגיח בשמירת אנשי הדעת, ויסלף (יעקם ויעוות) לקלקל דברי עצת הבוגד אשר ידבר ללכוד אנשי הדעת - שלא יוכל להם.
תרגום ויקיטקסט: כשהשופט עושה את הישר בעיני ה' ואינו לוקח שוחד, ה' נוצר (משגיח) על דעתו שלא יטעה; וכדי להציל אותו מטעות, ה' מסלף ומבלבל את דבריו של הבוגד המנסה להטעות אותו.
/ עיני ה' נוצרות (משגיחות) על הדעת הנמצאת בלב האדם, וכשה' מזהה שהאדם מתכנן לבגוד, הוא מסלף וגורם לו להיכשל בדבריו ולחשוף את בגידתו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כב יב.
דקויות[עריכה]
נצרו = שמרו. ומה זה בדיוק נצרו דעת? כמה פירושים:
1. נצרו את איש הדעת: ה' שומר על האדם היודע אותו, שלא ייפול בפח שטומן לו הבוגד (מצודות ועוד).
2. נצרו את דעתו של האדם: ה' שומר על האדם המוצא חן בעיניו, שלא יטעה בדעתו (ראו "הקבלות").
3. נצרו את שפיות דעתו של האדם, "השגחתו ית' היא השומרת דעתו של אדם, שלא תיטרף ולא תתבלבל מתוך צרותיו, ובלבד שיהיה שומר תורתו ומצוותיו, אבל אם הוא בוגד בהם ועוזב את שמירתם, אדרבא, דעתו מיטרפת עליו, כעניין שנאמר", (ישעיהו מד כה): "מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְשַׂכֵּל", "ואז הוא מופקר לכל הצרות, לפי שאין בו הנהגה של ממשות, וכל ענייניו מתקלקלים בטירוף דעתו" (רמ"ד וואלי פירוש אחרון).
הקבלות[עריכה]
כשהשופט לוקח שוחד, גם אם הוא חכם, השוחד מעוור את עיניו, הוא לא שם לב לסימנים מחשידים ולסתירות בדבריו של נותן השוחד, וכך הוא יכול לרמות אותו בקלות; בנוסף, השוחד מסלף את דבריו של הצדיק, של הצד השני במשפט (זה שלא נתן שוחד), וגורם לשופט למצוא פגמים ובעיות שאינם קיימים, דווקא אצל האיש הישר, (דברים טז יט): "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".
אך מה אם השופט אינו לוקח שוחד - האם הוא מוגן מטעויות? האם בעלי-הדין הרשעים לא יצליחו "לעוור את עיניו" ו"לסלף את דברי הצדיקים" בדרכים אחרות? - הפסוק שלנו משלים את דברי התורה, ומלמד שבמצב זה ה' יתערב כדי לעזור לשופט, (משלי כב יב): "עֵינֵי ה' נָצְרוּ דָעַת, וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד": עיני ה' הן שינצרו וישמרו על דעתו של השופט; הרשעים בוודאי לא יצליחו לעוור את עיניו של ה', (שמואל א טז ז): "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"*. בנוסף לכך, ה' יסלף ויבלבל את דבריהם של בעלי-הדין הבוגדים הרשעים, ולא של הצדיקים. אם השופט יחקור אותם מספיק זמן, בסופו של דבר הם יתבלבלו בדבריהם ויפלילו את עצמם; כל עוד השופט אינו לוקח שוחד, עיניו יהיו פקוחות ויזהו את הטעות.
ההקבלות בין שני הפסוקים מלמדות ששניהם מדברים על אותו נושא - על משפט שבו צריך להכריע מי הצדיק ומי הבוגד (ע"פ הגאון מווילנה על משלי כב12).
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/22-12