ביאור:דניאל ט כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




יכרת משיח ואין לו

(דניאל ט כו): "ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו , והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות"

"שָבֻעִים ששים ושנים" = טווח-זמן; ע"פ רוב המפרשים הכוונה ל-62 שבועות של שנים, כלומר, 434 שנים (ע"פ רש"י הכוונה לזמן שעבר מנבואה זו ועד חורבן בית המקדש השני; ע"פ ראב"ע הכוונה למשך הזמן שבית שני עמד על תלו; ויש פירושים נוספים).

משיח = אדם שנמשח לתפקיד חשוב - מלך או כהן גדול.

"יכרת" = ייהרג, יגורש או יאבד את תפקידו.

"ואין לו" = ואין לו מחליף, לא יבוא מלך או כהן גדול אחר במקומו.

"יכרת משיח ואין לו" = המלך או הכהן הגדול שיהיה באותו זמן ייהרג, יגורש או יאבד את תפקידו, ולא יהיה לו מחליף.

"ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו" = אחרי תקופה של 62 שבועות שנים, יגורש המנהיג מתפקידו ולא יהיה לו מחליף, כלומר, השלטון היהודי העצמאי ייפסק.

ע"פ רוב המפרשים, נבואה זו התקיימה עם חורבן בית שני, כאשר המלך האחרון ביהודה - אגריפס השני - נהרג או הגלה לרומי, או כאשר הכהן הגדול האחרון נהרג ע"י הרומאים.

בכל מקרה, מדובר על נבואה ממוקדת, המתייחסת לתקופה ממוקדת שבה נכרת ונפסק השלטון במדינת יהודה. אי אפשר להסיק מכאן שהנבואות על משיח בן דוד בטלו לגמרי, ושלא יתקיימו בעתיד.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-04-22.

מי הוא המשיח

  • (פסוק כו) וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ יתבטלו המלכים מעם ישראל וְאֵין לוֹ לישראל עוד מלך.

הנוצרים מביאים ראיה מפסוק זה שבסוף תקופת בית שני יופיע המשיח שהרי כתוב כאן יִכָּרֵת מָשִׁיחַ. וממי מצאנו בסוף בית שני שהאמינו בו שהוא משיח הוא ישו.

ולטענה זו יש כמה פירכות:

א. הלשון משיח לא מוכח שמדבר על המשיח שיתגלה לעתיד לבא. בישעיהו מה א הפסוק קורא למלך כורש משיח "כה אמר ה' למשיחו לכורש". ועיין במצודת ציון "הוא עניין גדולה ורוממות וכן "נתתיה למשחה" במדבר יח. ומדוע הפסוק מזכיר את ביטול המלכות מישראל? כיון שהפסוק בא לאמר שבחורבן בית המקדש עם ישראל לקה בכפליים: א. מהבחינה הדתית, שמרכזו היה בית המקדש. ב. מהבחינה הלאומית, ע"י ביטול המלוכה שהיתה מאחדת את העם.

ב. לפי חשבון הפסוק מיתת המשיח תתרחש אַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם. הכוונה שישים ושתים שמיטות, דהיינו 62 פעמים 7 שווה 434. ממתי מחשבים שנים אלו? לרש"י מחשבים אותם משעה שהמלאך דבר עם דניאל, דהיינו 18 שנה לפני בנין בית שני, ונוסיף עוד 434 יצא 4 שנים לפני חורבן בית שני (אלא שרש"י אומר שאת ה-4 שנים לא כתבו כיון שהם מקצת שמיטה). הריגת ישו היתה 40 שנה בערך לפני החורבן (עיין ישו) וכיון שהפסוק מדגיש אַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לא יכול להיות שזה ישו שנהרג 40 שנה קודם. וזה מתאים לאגריפס השני שנפטר 20 שנה אחרי חורבן הבית. ולפי מה שכתוב בויקיפדיה מיד אחרי החורבן לא היה לאגריפס קשר לארץ ישראל.

ולכאורה היה אפשר לומר שהחשבון אַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם מחושב 434 מחורבן בית ראשון שיוצא 364 שנים לבנית בית שני, ואחרי 15 שנה לערך מת ישו. זה אי אפשר לומר משני סיבות: א. כמו שבפסוק הקודם וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה (ירושלים) מדובר משעה שהמלאך דיבר עם דניאל כך כאן שמוזכר אותו מספר הוא באותו חשבון. ב. בשלמא אם ה-434 שנה נגמרים בסוף חורבן בית שני הפסוק אומר דע לך שאחרי החורבן יתבטל המלוכה. אבל אם מדובר ב-364 שנים לבניין הבית שהוא 66 שנה לפני החורבן מה המיוחד בתאריך הזה שכתוב שאחריו דהיינו 15 שנה אחריו ימות משיח. היו צריכים לכתוב את התאריך המדויק.

ואם הנוצרים מחשבים את חשבון בית שני כמו ההיסטורנים, שבית שני עמד 585 שנה (עיין בית המקדש השני), חוץ מהשאלות ששאלנו לעיל, קשה: לפי איך שנחשב את ה-434 שנים יצא לא פחות מ-170 שנה לפני החורבן ועל תאריך שקרא 130 שנה אחר כך לא שייך לומר אַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם ימות משיח.

ואם יש אפשרות לטעות, היא שמדובר על בר כוכבא שהיה 65 שנה בערך אחרי החורבן, וכמו שסבר רבי עקיבא, עיין בר כוכבא. וכוונת הפסוק, ש-65 שנה אחרי החורבן המשיח ימות. אחרי לא חייב להיות שנים אחדות אחר כך, גם 65 שנה אחר כך נקראים אחרי החורבן.

כמה בתי מקדש יהיו שלש או ארבע

בפסוק כ"ו כתוב שיחרב בית המקדש השני: וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם אחרי חורבן הבית השני יִכָּרֵת מָשִׁיחַ יתבטלו המלכים מעם ישראל וְאֵין לו לישראל עוד מלך, וְהָעִיר ירושלים וְהַקֹּדֶשׁ והמקדש יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא העם המולך שבא על ישראל. הוא רומי וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף וסופו שישטף ע"י משיח וְעַד קֵץ מִלְחָמָה ועד שתהיה המלחמה האחרונה, מלחמת גוג נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת ירושלים כרותה ושממה.

ובפסוק כ"ז חוזרים עוד הפעם על זה שיחרב בית המקדש: וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים יבא איזה צורר שיעשה ברית עם שרי ישראל שָׁבוּעַ אֶחָד למשך שבע שנים וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ ואחרי חצי שבוע, ג' שנים יפר את הברית ויעלה על ירושלים יַשְׁבִּית ויבטל הקרבת זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַ ובמקום גבוה ישים שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם עבודה זרה שנאלמת דום כאבן וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה ממשלתו תתקיים עד שכליה וכריתה תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם תשפך על העבודה זרה.

ולמה חוזרים עוד הפעם על חורבן בית המקדש? בהכרח מדובר על בית המקדש השלישי וכוונת הפסוק היא כך: שיבוא איזה צורר ויכרות ברית שלום עם עם ישראל ויאפשר את בניית בית המקדש השלישי. אך לאחר שלוש וחצי שנים של שלום כאשר בית המקדש השלישי כבר ייבנה בירושלים, אותו המלך יפר את הברית שלו עם עם ישראל ויתחיל לרדוף את עם ישראל על מנת להשמידם. הוא יפסיק את עבודת הקורבנות בבית המקדש ויחלל את המקדש. ומה שיחזקאל דבר על בית המקדש שיהיה קיים לעולם הוא בית המקדש רביעי.

ראיה זו מובא באחד האתרים של המשיחיסטים הנוצרים.

על מביא ראיה זו נאמר אם לא קרא לא שנה ואם לא שנה לא למד ואם לא למד לא שימש תלמדי חכמים. מביא ראיה זו יוצא מתוך הנחה שהפסוקים בנבואות ובתנ"ך נאמרים בסדר כורונולוגי, והפסוקים לא מבארים או מוסיפים על הפסוקים הקודמים, ממילא אם כתוב בפסוק כ"ו שבית המקדש יחרב, ממילא פסוק כ"ז שבא אחריו שכתוב עוד הפעם שבית המקדש יחרב מדבר על תקופה אחרת.

ולפי הנחתו למה הוא אומר שיש רק ארבעה בתי מקדש, מהפסוקים יש ראיה שיש חמישה בתי מקדש. בפסוק כ"ד כתוב שיבנה בית המקדש השני ויחרב ויבנה בית המקדש השלישי: שָׁבֻעִים שִׁבְעִים אחרי שבעים שנות שמיטה (שבוע הוא כנוי למחזור שנת שמיטה) מחורבן בית ראשון. דהיינו 490 שנה. 70 שנה גלות בבל ו-420 שנה בית שני נֶחְתַּךְ נגזר עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ שיחרב פעם שניה על ידי טיטוס ויצאו בגלות כדי לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם [וּלְהָתֵם] חטאות [חַטָּאת] לגמור את החטאים ע"י עונש הגלות וּלְכַפֵּר עָו‍ֹן וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים ואחרי שיתכפר חטאתם בגלות יבא משיח משיח ויהיה צדק עולמים וְלַחְתֹּם להיות נגמר ומתקיים חָזוֹן וְנָבִיא חזיונות הנביאים שניבאו בשורות טובות לישראל, וְלִמְשֹׁחַ ולהיות בגדולה שלא היתה אף פעם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים בית המקדש השלישי.

בפסוק כ"ה כתוב עוד הפעם שיבנו את בית המקדש: וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם עַד מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים. והרי כבר כתוב קודם שיבנו אותו בהכרח מדובר בבית המקדש השלישי.

בפסוק כ"ו שהבאנו לעיל כתוב שבית המקדש יחרב. דהיינו שבית המקדש השלישי יחרב.

בפסוק כ"ז כתוב עוד הפעם שבית המקדש יחרב, בהכרח מדובר על בית המקדש הרביעי.

ונבואת יחזקאל מדוברת על בית המקדש החמישי.

ולמעשה דרך התנ"ך והבנואות שהפסוקים שאחר כך מבארים ומוסיפים על הפסוקים הקודמים, וכמו שמבארים המפרשים כן שפסוק כ"ז הוא ביאור והשלמה לפסוק כ"ו, ולפעמים גם מקדימים אותם בזמן, אין מוקדם ומאוחר בתורה.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:יכרת משיח ואין לו

קיצור דרך: tnk1/ktuv/dniel/dn-09-26