ביאור:בראשית י י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הגדרת ארץ בתורה[עריכה]

"וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר".

למלה "ארץ" המופיע בתור יש כמה משמעויות: א. יבשה, אדמה, קרקע, עפר האדמה. ב. חלקת שדה. ג. מדינה, חבל ארץ, מקום מושבו של עם או של שבט.

ארץ שנער משמעותו חבל ארץ שהוא מקום מושב של הערים בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה. כמו שהיינו אומרים בשפתינו מדינה שיש בה ערים אלו ואלו.

העיר בבל חוץ ממה שהיתה עיר היתה גם מדינה. כמו שהיה נהוג בזמנם שהיו ממליכים מלך לערים בצורות, והיו להם כפרים בטרטוריה שלהם שהיו מספקים אוכל לעיר, ולפעמים היה תמורת הגנת המלך עליהם מפלשים זרים.

לפי זה פירש הפסוק הוא שארץ שנער היתה חבל ארץ שהיו בה כמה מדינות שהם 'בבל' 'ארך' 'אכד' 'כלנה'. (בהנחה שגם שאר הערים ולא רק בבל היו מדינות).

כמו שהיו בארץ ישראל שלשים ואחד מלכים (יהושע יב) שכל אחד מלך על עיר בצורה וכפרים מסביב.