ביאור:במדבר כב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:במדבר כב יב.


מדוע היה אכפת לה' אם בלעם מקלל או מברך?[עריכה]

(במדבר כב יב): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם: 'לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם! לֹא תָאֹר אֶת הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא!'"

מה אכפת לה' שבלעם יקלל את ישראל? שיקלל כמה שהוא רוצה, וכי לקללה יש כוח לפעול בלי רצון ה'?!

ומדוע שינוי הקללה לברכה נחשב ל"הצלה", (יהושע כד ט): "וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם; וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם, וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ"?!  כמה תשובות.

1. היה אפשר לחשוב שלקללת בלעם אכן היה כוח. הוא היה קוסם והקללה שלו פעלה כמו כישוף , מעין "נשק לא קונבנציונלי", וה' הציל את ישראל מנשק זה.   אולם, מחשבה זו אינה מתאימה לפרשה עצמה (ע"פ רבנו בחיי) :

  • אילו לבלעם היה כוח מאגי, מדוע בלק לא ביקש ממנו, אחרי שראה שאינו מצליח לקלל את ישראל, פשוט לברך את מואב שיינצלו מישראל?
  • ועוד, אילו לבלעם היה כוח מאגי, מדוע היה צריך לטרוח וללכת עם בלק? הוא יכל פשוט לברך את עצמו שיהיה עשיר גדול ולא לעבוד יותר כל החיים...
  • ועוד, נראה שבלעם לא הצליח לברך אפילו את עצמו - הוא בירך את עצמו,  (במדבר כג י): "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ", ובסוף מת במלחמה!
  • ועוד, נאמר ב משלי כו ב: "כַּצִּפּוֹר לָנוּד, כַּדְּרוֹר לָעוּף, כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא[לוֹ] תָבֹא" ( פירוט ), קללת-חינם אינה מתקיימת ופוגעת רק במקלל (הפסוק אף רומז לציפור אביו של בלק) !
  • ועוד, עם ישראל הרי בורך מפי ה' עוד מימי האבות, (בראשית יב ג): "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"( פירוט ), ואיך ייתכן שקללת בשר ודם תפגע בברכת ה'?!


2. לקללה של בלעם לא היה כוח ממשי, אבל, העמים שמסביב האמינו שיש לו כוח, כמו שבימינו הרבה אנשים מאמינים בקוסמים ומכשפים למיניהם. כמו שבלק אומר, (במדבר כב ו): "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר", כך כל העמים מסביב "ידעו" שלדבריו של בלעם יש כוח.   כשהעמים שמעו שאפילו בלעם מברך את ישראל - הם הבינו שה' איתם ואיבדו את הרצון להילחם בישראל.  אם כך, לדבריו של בלעם היתה השפעה על המוראל   (ע"פ אברבנאל) .  

ראיה-לכאורה לפירוש זה נמצאת בדברי רחב למרגלי יהושע ביריחו,  (יהושע ב ט): "וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם".  מניין ידעה? ומדוע נפלה אימתם על כל העמים? כנראה מדברי בלעם.   וכן נאמר גם ב (מיכה ו ה): "עַמִּי, זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'"( פירוט ): דברי בלעם נשמעו מן השיטים (שם חנו ישראל) עד הגלגל (ליד יריחו בארץ כנען), ועוררו פחד בקרב עמי כנען.

3. ובימינו אפשר להציע הסבר חדש.   אנחנו רואים שאויבינו הערבים, שלא הצליחו לנצחנו בשדה-הקרב, מנסים לפעול נגדנו בדיבורים - להסית את העולם נגדנו כדי שיחרים אותנו (BDS).   הם מנסים בכל דרך אפשרית לעשות לנו דה-לגיטימציה; הם מוכנים אפילו להתאבד על הגדר, רק כדי שיהיו להם תמונות עקובות מדם שיוכלו להשתמש בהן במאבק התקשורתית. 

ייתכן שגם המטרה של בלק היתה דומה. הוא ראה שלא יצליח לנצח את ישראל בשדה-הקרב, ורצה לעשות להם דה-לגיטימציה - לפרסם בכל עמי הסביבה שהעם הזה מקולל וחוטא, כך שכולם יחרימו אותו וישתפו פעולה נגדו (ואכן כבר בתחילת הפרשה אנו רואים שהמואבים פנו לשכניהם המדיינים לשיתוף פעולה, (במדבר כב ד): "וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה"). מתוך ברכותיו של בלעם אנחנו למדים במה הוא רצה לקללם:

  • הוא רצה לומר שה' שונא ומקלל אותם, אבל נאלץ להגיד,   (במדבר כג ח): "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל , וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'"( פירוט ).
  • הוא רצה להגיד שהם מלאי אוון ועמל (רשע ומרמה), אבל נאלץ להגיד,  (במדבר כג כא): "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל , ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ".
  • הוא רצה להגיד שהם מלאים רוע, ונאלץ להגיד,  (במדבר כד ה): "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב , מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".

אם כך, לדבריו של בלעם היתה השפעה על דעת הקהל ועל התדמית של עם ישראל בין העמים האחרים.

פירושים נוספים[עריכה]

4.  "מה ראה הקב"ה להפוך הקללה לברכה? ולמה לא הניח לבלעם שיקלל, והוא יברך?  - מפני שלא הותר לישראל להתגרות במואב, ואם היה בלעם מקלל, היו בלעם ובלק מתפארים שהועילה קללתו להציל את המלך ואת העם אשר שכרוהו, כי לא ידעו, כי ה' ציוה (דברים ב ט): " אל תצר את מואב ", ויאמרו כי הקללה הביאה בהם מורך לבב וחיתתה גבורתם, ואולי גם-כן היו המואבים יוצאים לקראתם בעם כבד וביד חזקה כמו שעשה אדום (במדבר כ כ), והיו ישראל מתרחקים מפניהם מפני מצוות ה' כמו שעשו לאדום, והיה שם שמים מתחלל" ( שד"ל על במדבר כב ) .

5. "ובכאן יש לשאול אם היה כח בדבר בלעם להזיק ולהועיל אם לא. אם תאמר היה, היאך אפשר שיהיה כח בבשר ודם לשנות גזרת הבורא, ואם הבורא גזר על ישראל שנאמר כי ברוך הוא היאך יש כח בקללתו לשנות מה שגזר כבר, ואם תאמר לא היה ממש בקללה א"כ למה מנעו הקב"ה ואמר לו לא תאור את העם, יקלל בלעם כל היום ובלבד שיברך הקב"ה, כענין שכתוב (תהלים קט) " יקללו המה ואתה תברך! ". והתשובה בזה כי בלעם לא היה כח בדברו כלל שתחול ברכתו או קללתו, וראיה שאין בקללה כח בדבורו מה שמצינו מבואר שאין בברכה כח בדבורו, כי אילו היה כח בדבורו בענין הברכה כשהוברר לו הדבר שאין רצונו של הקב"ה לקלל את ישראל כמו שהיה בלק מצוה עליו למה לא ברך לבלק ועמו, והנה תשלם בזה כוונתו של בלק שלא ישלוט בו ישראל, או למה ידחוק עצמו בשכירות כסף וזהב של בלק, יברך את עצמו שיהיה מלך גדול על כל המלכים כלן ולא יצטרך לכספו ולזהבו, וכבר מצינו מפורש שברך את עצמו באמרו (במדבר כג) תמות נפשי מות ישרים, ולא נתקיימה ברכתו אלא שהיתה אחריתו רעה ותקותו מפח נפש שהרי מת מיתה משונה דכתיב (יהושע יג) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב, נמצאת למד שלא היה כח בדבורו לקללם זהו מצד דבורו, אבל מצד חכמתו שהיה יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה היה בודאי כח בדבורו לקלל. ומכל מקום עדיין הקושיא במקומה עומדת, כי מאחר שהקב"ה לא כעס באותן הימים נמצא שכל דבריו וחכמתו בטל וכשל כחו מצד דבורו וחכמתו, שהרי אין כח בקללתו אלא בשעת הכעס וכיון שאין שעת הכעס רפו ידי חכמתו, וא"כ למה לא הניחו לקלל ואמר לא תאור את העם. התשובה בזה כי גלוי וידוע לפניו יתברך דבר המגפה העתיד להיות, וכדי שלא יאמרו בשביל קללתו של בלעם באה המגפה על כן מנעו מלקלל . אבל ודאי לא היה לבלעם שום כח מצד דבורו לא בברכה ולא בקללה רק מצד חכמתו בכוון השעה שהקב"ה כועס בה:" (רבנו בחיי על במדבר כב כ) .



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:מדוע היה אכפת לה' אם בלעם מקלל או מברך?


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2018-06-29.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/bmdbr/akpt