ביאור:קהלת ז כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:קהלת ז כז.


אמרה קהלת[עריכה]

" t3107 " קהלת ז כז: " "ראה זה מצאתי, אמרה קהלת; אחת לאחת למצא חשבון" "

אמרה קהלת[עריכה]

קהלת הוא שלמה בן דוד מלך ישראל; מדוע הוא מכנה את עצמו בלשון נקבה?

1. ייתכן שחסרה מילה "נפש", ויש לקרוא " אמרה נפש קהלת "; גם הפסוק הבא כתוב בלשון נקבה, ושם ברור שהכוונה היא לנפשו של קהלת: "אשר עוד ביקשה נפשי ולא מצאתי...". (כך פירש למשל רשב"ם ) .

  • אולם, גם לפי פירוש זה, עדיין לא ברור הביטוי המוזר "
אמרה קהלת
"; לפי ההקבלה לפסוק הבא, היה ראוי לכתוב "אמרה נפשי".

2.  ייתכן שהאות ה שייכת למילה הבאה (כמו  פסוקים רבים נוספים , שבהם אות שנמצאת בסוף המילה, למעשה שייכת גם לתחילת המילה הבאה). לפי זה יש לקרוא " אמר הקהלת "; שלמה מכונה  "הקוהלת", ב-ה הידיעה, גם בסוף הספר: קהלת יב ח: " "הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל" ".

3. ייתכן שהכינוי "קהלת" הוא כינוי בלשון נקבה (ומשמעו "הקהלת דברי חכמה" או "הקהלת אנשים כדי ללמוד חכמה"); לפי זה, הביטוי "אמרה קהלת" הוא הגיוני - "אמרה קהילת החכמה שהקהלתי בראשי" או "אמרה קהילת החכמים שהקהלתי בארמוני". כך פירשו למשל רש"י: " אמרה קוהלת - אמרה קבוצת החכמה, ואמרה נפשו המשכלת המקבצת החכמהוכן ר' ישעיהו מטראני ; דווקא הביטויים בתחילת הספר (קהלת א ב) - " אמר קהלת ", ובסוף הספר (קהלת יב ח) - " אמר הקוהלת " - הם הביטויים המוזרים; בפרק יב אפשר לפרש שהאות "ה" שייכת למילה הקודמת ויש לקרוא "אמרה קוהלת", אבל בפרק א ברור שהפסוק כתוב בלשון זכר, וייתכן ששם הכוונה לשלמה, שקיבץ את החכמה, כדברי רש"י בהמשך: " קהלת - לשון נקבה הוא, וכשהוא אמרו בלשון זכר מוסב על הקובצה, והוא שלמה ". ראו גם:  רוח הקודש מדברת בלשון זכר ובלשון נקבה , מי היה קהלת? .

4. וייתכן שהשימוש בלשון נקבה בא להמחיש את השפעתן של הנשים הנכריות על שלמה, אשר " הטו את לבבו " עד שהתחיל לחשוב כמו אחת מנשיו; הדבר מתאים לקטע שבו נמצא הפסוק, העוסק (לפי אחד הפירושים) בסכנה שב ריבוי נשים .

אחת לאחת למצוא חשבון[עריכה]

גם המשפט העיקרי " ראה זה מצאתי... אחת לאחת למצוא חשבון " לא לגמרי ברור: מהי ה"אחת"? מהו ה"חשבון"?

1. ייתכן שהכוונה לחשבון של מצוות ועבירות; כך פירש ר' יהודה הנשיא ( תלמוד בבלי סוטה ח: ) : " " היה רבי אומר: מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו? - שנאמר ( ישעיהו כז ח ) בסאסאה בשלחה תריבנה ( בתוך אותה סאה עצמה, כשאתה משלחה לאבדון, תריבנה )."

" אין לי אלא סאה ( עבירה גדולה ); מנין לרבות תרקב ( חצי סאה: תרי וקב, דהיינו שלשה קבין ) וחצי תרקב, קב וחצי קב, רובע וחצי רובע, תומן ועוכלא ( משקלות קטנים הן... )? מנין? תלמוד לומר ( ישעיהו ט ד ) כי כל סאון סואן ברעש... "

ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ( ואע"פ שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושניה - לא ויתרו לו עליהם, אלא מצטרפין לו אותן לחשבון )? תלמוד לומר ( קוהלת ז27 ) אחת לאחת למצוא חשבון.

וכן מצינו בסוטה: שבמדה שמדדה בה - מדדו לה...".

בכיוון דומה פירשו חז"ל (ילקוט שמעוני ו תתקעז, ומדרש קהלת רבה): " אחת לאחת למצוא חשבון . בנוהג שבעולם, אדם נכשל בדבר עבירה ומתחייב עליה מיתה, כיצד מתכפר לו? - מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו, נשברה ביצתו, נכשל באצבעו, יצאת ממנו טפת דם, מקצת נפש ככל הנפש; הדא מן הכא והדא מן הכא, והחשבון מתמצה".

וכך פירש גם רש"י על הפסוק.

פירוש זה מתאים לדברים הכתובים שני פסוקים לפני כן, קהלת ז כה: " "סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון, ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות" "; קהלת מספר על ניסיונותיו לעשות חשבונות של עבירות - רשע, כסל, סכלות והוללות.

  • אולם, לפי פירוש זה קשה להסביר את הפסוק שביניהם - "ומוצא אני מר ממוות את האישה..." (ראו קהלת מוצא חשבון ).

2. ייתכן שהכתוב מתאר את ניסיונותיו של שלמה להתחכם לתורה שציוותה " " לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו " ". הביטוי "לא ירבה" לא מוגדר עד הסוף. אמנם, ע"פ ההלכה, לאיסור זה יש שיעור מדוייק - אסור לקחת יותר מ-18 נשים; אבל ייתכן שבימי שלמה השיעור הזה עדיין לא היה ידוע, ולא היה ברור מה הגבול בין "מעט" לבין "הרבה". לפי זה, חשב שלמה:

ראה זה מצאתי - חשבתי שמצאתי דרך לקחת את כל הנשים שאני רוצה, בלי לעבור על התורה:

אחת לאחת למצוא חשבון  - אקח בכל פעם אישה אחת - שזה בוודאי לא הרבה; ואז אוסיף עוד אחת - והרי לא ייתכן שאישה אחת היא כל ההבדל בין "מעט נשים" לבין "הרבה נשים", ולכן עדיין לא עברתי על "לא ירבה"; וכך אמשיך אחת לאחת, עד שיימצאו לי הרבה נשים - כל הנשים שהיו במחשבתי .

פירוש זה מתאים לקטע שבו נמצא הפסוק, העוסק (לפי אחד הפירושים) בסכנה שב ריבוי נשים .

ראו גם  דיון בעצור כאן חושבים .

3. ייתכן שהפסוק מתאר את ניסיונו הכושל של שלמה למצוא את האישה המושלמת:

ראה זה מצאתי - בהתחלה חשבתי שמצאתי דרך למצוא את האישה המושלמת:

אחת לאחת למצוא חשבון  - אקח בכל פעם אישה אחת ואבדוק אותה, ואז עוד אחת, וכך " אחת לאחת למצוא חשבון " - אבדוק את כל הנשים אחת אחת, עד שאמצא את האישה המושלמת על-פי מחשבתי;

אבל הניסיון נכשל, כפי שהוא אומר בפסוק הבא:

"אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי: אדם אחד מאלף מצאתי, ואשה בכל אלה לא מצאתי"

גם לאחר שבדקתי אלף נשים, אחת לאחת, עד שמצאתי את עצמי " אדם אחד מאלף " בארמון (הגבר היחיד בין 1000 נשים), לא הצלחתי למצוא, בכל אלה  אלף הנשים, את האישה המושלמת.

 

מקורות נוספים

הפסוק נזכר גם  בספר החשק  של ר' אברהם אבולעפיה, אבל לא הצלחתי להבין משם איך הוא מפרש אותו.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:אמרה קהלת


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-12.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/qh-07-27