לדלג לתוכן

ביאור:אכל = השתמש

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

הפועל " אכל " מציין הכנסת מזון לגוף, אבל יש לו גם משמעות כללית יותר - שימוש כלשהו בחפץ, ובלשון חז"ל, הנאה. כך אמר רבי אבהו בשם ר' אלעזר ( תלמוד בבלי בבא קמא מא. ועוד) : "כל מקום שנאמר 'לא יאכל' 'לא תאכל' 'לא תאכלו' - אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, עד שיפרט לך הכתוב, כדרך שפרט לך בנבילה": (דברים יד כא): "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי; כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ": לגבי נבלה, נאמר בפירוש שמותר להשתמש בה ע"י מכירתה לגוי; אבל לגבי איסורי אכילה אחרים (כגון בשר וחלב, ערלה, שור הנסקל ) לא נאמר דבר דומה, ולפי ר' אלעזר זה אכן אסור - האיסור "לא ייאכל" מציין כל שימוש וכל הנאה שיש לאדם ממאכל זה.

השחתת עצים

[עריכה]

מסקנה אפשרית מפירוש זה נוגעת לאיסור להשחית עצי מאכל (דברים כ כ): "רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא, אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ". הפירוש המילולי הוא, שאסור להשחית עצי פרי, ומותר להשחית עצי סרק; אולם, אם משמעותו של השורש "אכל" היא "השתמש שימוש כלשהו", הרי שאסור להשחית כל עץ שיש בו שימוש והנאה כלשהי לאדם; בימינו אנחנו יודעים שכל העצים מועילים לאדם בכך שהם מייצרים חמצן (ריאות ירוקות), ולכן, לכאורה, אסור להשחית עצים כלל ( פירושים נוספים ).

וייתכן שזו גם המשמעות ב (משלי ל כ): "כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת, אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן"( פירוט ).

מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-10-26.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/akl2