באר היטב על יורה דעה רסה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך יורה דעה רסה |

סעיף א[עריכה]


(א) ואבי:    כתב הט"ז ונ"ל דאם האב מל את בנו יברך תחלה ב' הברכות דהיינו על המילה ולהכניסו ואח"כ יחתוך הערלה (דאילו בין חיתוך לפריעה א"א לו כיון שהוא טרוד באמצע עשיית המצוה ואיך יפסוק בברכה להכניסו) וכן נהגתי כשמלתי את בני והוא אליבא דכ"ע ואח"כ מצאתי שגם מהרי"ל פסק כן עכ"ל (ונראה לי דדוקא ביש לו שניהם חיתוך ופריעה אבל אם הוא בחיתוך ואחר בפריעה יברך להכניסו אחר החיתוך קודם הפריעה כמו שאר אנשים) וכתב בבד"ה בשם הרשב"ץ כשהאנוסים מוהלין עצמן מברך אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.


(ב) שהכנסתו:    כתב הט"ז ונראה דאותן שרואין האב יאמרו לשון שהכנסתו כן תכניסהו וכו' ואותן שעומדים מרחוק או שאין האב בבהכ"נ יאמר כשם שנכנס וכו' (וש"ך כתב דלעולם יאמרו כשם שנכנס וכו' ע"ש).


(ג) מבטן:    וכ' הש"ך שצ"ל צוה נקוד בפת"ח הצד"י ובציר"ה הוי"ו דלשון תפלה הוא להבא גם מנהגנו כשאין להילד אב מדלגין בנוסח הברכה תיבת לאביו ואמר קיים את הילד הזה לאמו וכו' וכשאין לו גם כן אם מדלגין גם אמו ואומר קיים את הילד הזה ויקרא שמו וכו' עכ"ל וכתב הט"ז כשיש ב' מוהלים א' מל וא' פורע אומר הברכה אותו שפרע וראיה לזה ממ"ש באורח חיים סימן קע"ד דאותו שמברך על היין שלאחר המזון הוא אומר על המוגמר ה"נ מי שפורע יגמור עכ"ל.

סעיף ג[עריכה]


(ד) ברכה:    משמע דא"צ ברכה כלל אפילו ברכת להכניסו בבריתו שא"א ג"כ א"צ לברך. ש"ך.


(ה) אבל:    וכ"פ מהרי"ל לענין מל ולא פרע ואח"כ פרע שא"צ לומר פעם שנית קיים את הילד וכו'. ט"ז.

סעיף ד[עריכה]


(ו) מבקשים:    כלומר אין אומרים קיים את הילד וכו' מטעם דלא ניחא להו לישראל קדושים לקיים ממזרים ביניהם וגם העומדים שם לא יאמרו אחר שנימול כשם שנכנס וכו' ויש לקרות שמו כידור ע"ש הפסוק כי דור תהפוכות המה גם ימולו אותו במקום אחר כגון בפתח בהכ"נ ולא במקום שמלין הכשרים עכ"ל מהרי"ל.


(ז) וט' באב:    כ' הט"ז אע"ג דבאורח חיים סי' תקנ"ד כתב דכל ל' יום א"צ אומד ויכולת לאכול בט"ב מ"מ הא כ' שם רמ"א דמ"מ נהגו להתענות כל שאין להם צער גדול.


(ח) מטעמא:    והש"ך כתב דאין זה ראיה מוכרחת דהתם היינו טעמא משום שהנשמה יתרה הלכה במ"ש ונתקן ברכת הבשמים לתענוג להשיב נפשו אבל שיהא אסור בכל ט"ב להריח בבשמים זה לא שמענו עכ"ל.


(ט) לתינוק:    כ' הט"ז משמע דאין צריך כאן שיעור כוס של ברכה דהיינו מלא לוגמיו קשה דהא איתא באורח חיים סימן ק"ץ דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות מלא לוגמיו וי"ל דהיינו מה שצריך כוס מדברי הש"ס משא"כ כאן שאינו אלא מצד שאין אומרים שירה אלא על היין עכ"ל.


(י) הסנדק:    וכ' הש"ך ובכל המקומות שהייתי אין נוהגים כן אלא נותנים לשתות לנערים קטנים.

סעיף ה[עריכה]


(יא) דעתו:    כתב הש"ך צ"ע דבסימן י"ט ס"ז כתב הרב די"א דאפילו לא היה דעתו על השני א"צ לחזור ולברך כשהן ממין א' וכאן התינוקות מין א' הן ולענין דינא העליתי בסימן י"ט דאפילו במין א' צריך לחזור ולברך א"כ ה"ה הכא מיהו היכא שאין מנהג כתב הב"ח שיש לנהוג ולברך אכל חדא וחדא ויהיו נזהרים שלא יביאו ב' תינוקות ביחד לבהכ"נ אלא בזה אחר זה דלאחר שנימול האחד יביאו הב' ע"כ וכן נכון לעשות משום דעל הרוב מפסיקין בינתיים בשיחה בטלה שאינה מצרכי המילה והוי הפסק לכ"ע וכ"כ מהרש"ל עכ"ל וכ' הט"ז יש להקשות למה כתב רמ"א באבן העזר סימן ס"א ס"ג שמשום עין הרע נוהגין בב' חתנים לברך לכל א' בפ"ע ומאי שנא מב' תינוקות דלא הצריך להנהיג כן ונ"ל דודאי לכתחלה צריך החתן הב' להיות גם כן אצל הברכה כיון שבר חיובא הוא ואז שייך חשש עין הרע כיון ששניהם ביחד מה שאין כן בתינוק שנימול אין צריך להיות אצל הברכה דלאו בר חיובא הוא עכ"ל.


(יב) ובירך:    והש"ך כתב בשם רבינו ירוחם דאם הם ב' מוהלים הא' יברך על המילה והב' לא יברך על המילה אלא אשר קדש וכו' ויצאו שניהם לב' תינוקות ע"כ משמע דהראשון לא יברך אשר קדש כלל וכן יש לנהוג דלא כמהרש"ל עכ"ל.

סעיף ז[עריכה]


(יג) הבכור:    והש"ך כתב ואין נוהגין כן מעולם אלא אין מברכין שהחיינו אפילו ישראל שמל בנו הבכור וכן בדין כי הרב הוציא כן ממהרי"ל ושם משמע להיפך דאין חילוק אלא בכל ענין יש לברך בשעת פדיון וכן נוהגין שוב מצאתי כן בהגהת דרישה וכן עיקר עכ"ל.

סעיף י[עריכה]


(יד) מוכנים:    ובאמת נראה מדברי העיטור דאפילו מוכנים אסור גזירה שמא יביא עפר בשבת מבחוץ שאינו מוכן וכ"כ הב"ח וסיים ומיהו העולם נהגו היתר בעפר מוכן מע"ש עכ"ל הש"ך.

סעיף יא[עריכה]


(טו) בפיו:    כתב הט"ז בשם הזוהר דאבי הבן יאמר פסוק אשרי תבחר וגו' עד חצריך והעומדים שם יאמרו סוף הפסוק נשבעה וגו' עד היכלך.


(טז) להתפלל:    ובתשובת מהר"מ מינץ כתב דמ"מ אין לדחות משום כך האבל וכל המוחה באבל כאלו מוחה באדם לעשות מצוה וכאלו גוזל את המת אם לא במקום שיש מנהג קבוע על פי חכמים עכ"ל.

סעיף יב[עריכה]


(יז) שבת:    בדרישה הביא מתשו' מהר"ר מנחם מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק הנולד שהוא אבל על תורתו ששכח כדאיתא פ' המפלת עכ"ל.

סעיף יג[עריכה]


(יח) נפילת:    כתב בהגהות מנהגים אבל למנצח אומר משום צערא דינוקא ואין אומר יהי רצון אחר קריאת התורה ואם היו ב' בתי כנסיות בעיר באותו שאין מלין אומרים תחנון והכי נהוג וכן אין אומרים פיוטים של מילה באותו בהכ"נ שאין מלין בו והמנהג למול קודם עלינו לשבח עוד נהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה משום שהתפילין הם אות והמילה גם כן אות.