באר היטב על יורה דעה רסו
סעיף ב[עריכה]
(א) ומותר: והט"ז חולק על הג"ה זו ומביא ראיות מהש"ס דאסור לטלטל האיזמל בשבת וגם מצינו בשופר של ר"ה נהגו ג"כ איסור לטלטלו אחר התקיעה אם לא לצורך וכ"ש האיזמל אחר המילה אם לא להציעו באותו חדר שמל שם ותו לא ואפילו לפני המילה אין לטלטלו בחנם כל שאינו לצורך המילה וע"ש (ובנה"כ השיג עליו ודחה ראיותיו ודעתו מסכמת עם הרמ"א אך סיים וכתב ומ"מ משמע דלא התיר אלא כדי להצניעו בחצר המעורבת אבל לטלטלו בחנם לא ע"ש).
(ב) ערבו: פי' כל בית ערב עם חצר שלו ולא אמרינן הואיל ואז שכיחי כלי הבית בחצר אם נתיר לטלטל מחצר לחצר כלי ששבת בא' מהם יטלטל ג"כ כלים ששבתו בבית מחצר לחצר קמ"ל דלא גזרינן עכ"ל הט"ז.
סעיף ג[עריכה]
(ג) בשיניו: דכמה דאפשר לשנויי משנינן.
(ד) חלוק: פי' כעין כיס דחוק היו עושין ומלבישין ראש הגיד עם העטרה וקושרין שם כדי שלא יחזור העור לכסות העטרה.
(ה) מחצר: אבל לא מר"ה משום שאין זה מלבוש ממש. ט"ז.
סעיף ד[עריכה]
(ו) נתפזרו: וכתב הר"ן דאם נתפזרו אותן הסמנים שהכינו לצורך אחר המילה קודם המילה דעת הרמב"ן שאין למצוה אלא שעתה ומלין אותו ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לדחות את השבת דבתר הכי פיקוח נפש הוא דדחי לה ולא מכשירי מילה ודעת הרז"ה והרשב"א דתדחה המילה וכתב ב"י שכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם ואינו מוכרח מיהו בלבוש כתב דתדחה המילה וכ"פ הב"ח עכ"ל הש"ך.
סעיף ז[עריכה]
(ז) אביו: ולא אמרינן דלגבי אביו הוי פסיק רישי' דניחא ליה שהרי מתקן אח בנו. ש"ך. וכתב הט"ז ול"ד למוחזק דשחיטה דבעינן ג"פ דהתם איכא למיחש לעילוף כל דהו וע"י כך ישהה או ידרוס אבל כאן אין חשש אלא משום שמא לא יוכל לאמן את ידיו לכך סגי בפעם א'.
סעיף ח[עריכה]
(ח) גליות: והש"ך כתב דנראה עיקר דדוחה י"ט שני של גליות וכ"נ דעת הברטנורה שפי' ב' י"ט של ר"ה דקדושה א' הן וכתב הרמב"ם וסייעתו שם דה"ה כל שאר הדברים שאינם דוחים שבת דוחים את י"ט שני דגליות עכ"ל.
(ט) ראשו: וכתב הסמ"ק וצריך לשאול לנשים אם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור בע"ש אז אין מלין אותו בשבת ואם אינן יודעים יש לילך אחר המנהג עכ"ל.
סעיף ט[עריכה]
(י) דרבי יוסי: דהיינו כהרף עין סמוך ללילה ממש וכבר נתבאר בסימן רס"ב ס"ו דמשנראו ג' כוכבים לילה הוא ובתשו' מהר"מ אלשקר שאלה תינוק שנולד ע"ש אחר שקיעת החמה קודם שנראו ג' כוכבים בינונים וכו' ומסיק כללא דמילתא דהאי ינוקא אין מלין אותו עד יום א' עכ"ל הש"ך.
(יא) כדרבה: דס"ל דמהלך ג' חלקי מילין קודם הלילה הוא בין השמשות והלכך נימול לט' ולא בשבת. ש"ך.
סעיף יא[עריכה]
(יב) דמהלינן: והט"ז מאריך בדין זה ומסקנתו דבודאי אין ראוי להקל כלל למול בשבת אם לא גמרו סימניו וכן הכריע הב"ח עכ"ל וע"ש.
סעיף יב[עריכה]
(יג) שהמיר: וכתב בבדק הבית ונראה דאפילו נשוי מומרת נמי מלין בשבת בן הנולד מהם שהרי הם חייבים בכל המצות עכ"ל ולי לא משמע הכי מדסיימו כיון שאמו ישראלית משמע אבל כשאמו מומרת אסור וצ"ע עכ"ל הש"ך וכ"פ הט"ז כשאמו ג"כ מומרת אין מלין אותו בשבת וכתב עוד בבד"ה בשם הרמב"ם הקראים כל זמן שלא ידברו תועה על הרבנים ולא יתלוצצו בדברי רבותינו הקדושים חכמי המשנה והש"ס נכון לנו למול בניהם ואפילו בשבת דדלמא נפק מינייהו זרעא מעליא והדרי בתיובתא ובתשו' מהר"ר בצלאל אשכנזי כתב שהקראים הדרים אצלינו בזה"ז לא נמצא בהם א' מכל המדות שהזכיר הגאון ולפיכך אסור למול בניהם בשבת כיון שאינם מודים בפריעה ואם ימול בלא פריעה נמצא מחלל שבת ואינו עושה מצוה עכ"ל וע"ל סימן רס"ב ס"ק ב' מ"ש בדין מילה שלא בזמנה אם מותר למול ביום ה' או ביום ו' ע"ש.