באר היטב על יורה דעה קיד
סעיף א[עריכה]
(א) תבואה: כ' הטורי זהב ואין לאסור של תבואה משום בשולי עובדי כוכבי' דכי היכא דהתבואה בטלה לגבי המים לענין ברכה דשהכל ה"נ בטלה לענין איסור בשולי עובדי כוכבים.
(ב) לביתו: ובפת החמירו טפי מפני שהוא מעשה נשים אלים חתנות דידיה טפי הר"ן.
(ג) שלן: ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו שותה משום איבה כ"כ התוס'.
(ד) ותבואה: פי' כל מיני תבואה בין חטים בין שעורים.
סעיף ב[עריכה]
(ה) קולא: כ' רש"ל נ"ל דוקא במקום שמקילין קאמר אבל האידנא שנעשה בקצת מקומות בעו"ה היתר גמור מותר לשתות שם שכר מעובד כוכבים רק שלא ישתה בביתו עכ"ל וביאר הט"ז דבריו דדוקא במקום שיודעים שיש איסור ביין של עובדי כוכבים רק שנוהגין קולא בו שם עשו חכמים היכרא שלא ישתה שם שכר אטו חמרא שירגישו שלא יקילו עוד אבל במקומות שנוהגים היתר גמור והם סבורים שאין כאן איסור כלל נמצא שלא ידעו ממה להפריש כי היתר גמור הוא בעיניהם ע"כ אין שייך בזה גזירה ומותר לשתות שם שכר בין מישראל בין מעובד כוכבים עכ"ל.
סעיף ד[עריכה]
(ו) המשקים: הנזכרים אפי' יין תפוחים ורמונים.
(ז) ס': והט"ז חולק על דין זה ופסק דסגי בששה חלקים כמ"ש בסי' קל"ד ס"ה במים וה"ה בשאר משקים דינא הכי (ובנה"כ כתב דיש לחלק בין מים לשאר משקים ע"ש) וכתב הש"ך וה"ה אפי' היין ביוקר אלא שהוא משביח בהם ביותר משום היין שנתערב בו אסור כ"מ בש"ס וב"י ע"ש.
(ח) מתקלקל: אבל בחנות לא מתקלקל כיון שהוא זמן מועט. ט"ז.
סעיף ה[עריכה]
(ט) קפידא: אם נתערב בו חומץ וכה"ג. ש"ך.
סעיף ו[עריכה]
(י) ששים: וכבר כתבתי בס"ד דלדידן בששה סגי. ט"ז.
סעיף ז[עריכה]
(יא) בישולי או גיעולי: פי' פליטת הכלים והטעם דנאכלין כמות שהן חיין ובשר ושומן פוגם בשמן ודבש כדלעיל סי' ק"ג ס"ד א"נ סתם כליהם אינן ב"י וע"ל סי' קכ"ב וה"ה למים חמין שג"כ נאכלין חיין ועוד שאין משתנין מברייתן ע"י האור רש"י.
סעיף ח[עריכה]
(יב) יין: ואפי' במקום שהיין ביוקר מ"מ חיישינן שעשה כדי לעשות להם ריח טוב ביין מועט שמזלף עליהם. ט"ז.
(יג) חריפים: כתב האו"ה ודוקא שנחתכו לאחר שנכבשו שאז הם חריפים ע"ש והא דלא אמרי' דהטעם נתבטל בב' וג' הראשונים ובטלים ברוב נתבאר לעיל סי' צ"ו ס"ד.
(יד) מים: דוקא שהרוב מים אבל אם הזיתים רוב הרי הן בחריפתן ואסורים אפי' הכלים אינן ב"י דמשוי ליה לשבח. ש"ך.
סעיף י[עריכה]
(טו) חלתית: הוא מין פרי שקורין בלזר"א וחותכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנונית הסכין. רש"י.
(טז) דגים: שאין להם קשקשת ועתידין לגדל לאחר זמן וקי"ל דמותר ומשמע דשאר דגים קטנים שיש בהן קשקשת מותרים שהרי יכול להבחין ביניהם ובין הטמאים. ש"ך.
(יז) חוץ: פי' אומדין כמה היא דרכן לערב בכיוצא באלו וימכרו חוץ מדמי אותו יין ט"ז וכתב הש"ך דהיינו מדינא אבל לפי מה דקי"ל ריש סימן קכ"ג דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה במקום הפסד ה"ה הכא וק"ל.
(יח) שעירבו: כתב הט"ז ומיירי שאינו יודע איזה עובדי כוכבים אינו מערב דאז על כ"א וא' אני אומר זהו שלא עירב ואפילו הרוב דרכן לערב הא' שלא מערב מציל על כולן אבל אם ידוע איזה עובד כוכבים שאינו מערב אינו מציל על השאר שדרכן של רוב להתערב [גם אם יש בית א' שודאי מערבין בו יין אף אם יש בית דודאי אין מערבין לא מהני ליה דומיא דב' שבילין וכו' אלא אזלינן בתר רובא ע"ש].
(יט) בודאי: כתב הט"ז ע"כ מיירי כאן שיש ג' מינים א' ודאי מערב ב' ודאי אינו מערב ג' הם סתם ועל מי שקנה מהסתם קא מיירי אי ניזול בתר רובא ואין להקשות נגזור שמא יקח מן הקבוע כדאי' סי' ק"י ס"ו ואפשר דבסתם יינם הקילו חכמים ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע עכ"ל (ובנה"כ כתב דבפירש ממילא או לקחו עובד כוכבים שלא בפנינו לא גזרינן אפי' באיסורי תורה ע"ש).
סעיף יב[עריכה]
(כ) הרשב"א: כתב הש"ך דוקא הרשב"א שהיה יודע בודאי שבכל הארץ ההיא היו מזלפין עליו יין אבל אנן דלא ידעינן בודאי א"כ אמרינן דא"א שלא יהא א' שאינו מזלף ומציל על כולן ועיין עוד שם שמביא כמה ראיות להתיר אך מה שכתב אף אם היה בו חוטי בשר בטלין ברוב השיג הוא בעצמו ע"ז בספרו נה"כ דהא מין בשאינו מינו הוא ע"ש.