באר היטב על יורה דעה קיג
סעיף א[עריכה]
(א) עולה: כתב הש"ך דמדברי המחבר והרב בד"מ משמע דאפי' לא נשתנה מברייתו ע"י האור אסורה אבל באמת נראה עיקר בש"ס דאין אסור משום בשולי עובדי כוכבים אלא כשנשתנה מברייתו ע"י האור וכתב או"ה דקרביים וקורקבן ובני מעיים אע"ג דאמרינן לעיל ריש סימן ע"ה אוכליהון לאו בר אינש ולא הוי חה"ל מ"מ אסורים משום בשולי עובדי כוכבי' וכמהין ופטריות עולה עש"מ משום פרפראות ויש בו משום בשולי עובדי כוכבי' עכ"ל.
סעיף ב[עריכה]
(ב) היתר: כ' בת"ח שנוהגים היתר בק"ק קראקא לקנות האגוזים שלמים שקורין שטעכ"ל נוס"ן שמבשלים העובדי כוכבים דמותר מטעם שאין עולין עש"מ.
סעיף ג[עריכה]
(ג) אסורה: דוקא של דגים או שומן חי של בשר אבל שומן של בשר או של אווזא שכבר מהותך אין בו משום בשולי עובדי כוכבים דאין בישול אחר בישול. ש"ך.
(ד) בפת: כ' הט"ז ולא דמי לפת שנילוש בביצים בסי' קי"ב משום דהתם הקמח עיקר והביצים טפלים משא"כ כאן כיון שהשומן בעין לא בטיל.
סעיף ד[עריכה]
(ה) בשפחות: פי' הט"ז וש"ך דהיינו אותן שקנויות לנו וישראל מוזהר עליו בשבת מן התורה והלכך ליתיה בכלל גזירות חתנות אבל לא בשפחות שלנו שבארצות אלו שאין קנויות לנו רק שנשכרו לשנה ואין אנו מוזהרין עליהן בשבת כמ"ש באורח חיים סי' ש"ד ומ"ש הר"ב דבדיעבד יש לסמוך וכו' טעמו דא"א שלא יחתה א' מבני הבית וכתב בד"מ שמעינן מכאן אפילו לא כוון להתיר ע"י חיתוי זו אלא עשאו בלא כונה דמותר וכ"כ בכל בו עכ"ל ובאו"ה כתב אך יזהר שאותו החיתוי יועיל לתקן האש ויועיל למהר בישולו ע"י ישראל.
סעיף ה[עריכה]
(ו) ידע: בטור כתב לפיכך אם ידוע שיש בשר בתנור אפילו חממו לייבש בו כלי אסור דחיישינן שמא כוון גם לבישול וכתב הט"ז ע"ז וקשה לי הא כתב הטור אח"כ בסי' זה באם היפך בו עובד כוכבים ואין ידע אם סלקו וכו' לא חיישינן שמא סלקו א"כ ק"ו כאן וצריך לדחוק ולחלק דשאני גבי סילוק דהא אינו דבר מצוי כ"כ לעשותו כמו כאן שמצוי הוא לכוין גם לבישול עכ"ל.
סעיף ו[עריכה]
(ז) סיוע: הנה הט"ז וש"ך הקשו על רמ"א דדין זה הוא נגד הש"ס עיין שם וצ"ל דכאן מיירי דבישול גמור לא היה יכול להתבשל אם לא ע"י עובדי כוכבים אבל כמאכל בן דרוסאי היה יכול להתבשל ע"י ישראל לבד ובט"ז כ' דבלא"ה קי"ל כיש חולקין שהביא רמ"א בסמוך דהדלקת אש או חיתוי מהני.
סעיף ז[עריכה]
(ח) כוונה: (ואו"ה חולק) כתב בד"מ דה"ה דניפוח באש בפה מהני וע"ל סעיף ד' בהג"ה.
סעיף ח[עריכה]
(ט) וסלקה: כתב הש"ך לאו דוקא סלקה ישראל אלא ה"ה סלקה עובד כוכבים והחזירה אסור. (וכ"ד הט"ז).
סעיף ט[עריכה]
(י) ענין: דדוקא לקולא אמרינן דכמב"ד הוי בישול שלא יאסרו אח"כ עובד כוכבים אבל לחומרא לא ועדיין מהני אם יגמור ישראל אח"כ ט"ז (וכן הסכמת רוב הפוסקים).
סעיף יא[עריכה]
(יא) לשמרו: והוא בענין שאין לחוש בו שהחליפו העובד כוכבים וע"ל סי' קי"ח ס"י.
סעיף יב[עריכה]
(יב) צלאן: דכיון שנאכלים כמות שהן חיין ע"י מליחה אין בהם משום בשולי עובדי כוכבים ועל המליחה תחלה לא גזרו שלא גזרו רק בבישול שע"י האש וכתב הב"ח דהא דדגים קטנים אינם עולים עש"מ היינו בדגים קטנים שגידול שלהן גדול ואותן דגים בקטנותן אינם חשובים ואינם עש"מ אבל דגים קטנים שגידול שלהם לעולם קטן הם חשובים ועעש"מ ומהרש"ל כתב דמיירי דאינן קטנים לגמרי (וכ"כ של"ה דף ע"ז).
(יג) הדחק: כתב או"ה דחבושים וערמונים הנקראים בל"א קעסטי"ן אינן נאכלין חיין אלא ע"י הדחק ויש בהן משום בשולי עובדי כוכבים ות"ח כתב שאין נראה בערמונים דהא בכל מדינות אלו רוב אכילתן חיין עכ"ל. (וכן ראיתי במדינות האלאנ"ד).
(יד) מלוח: כתב הט"ז דאם מלחו הרבה ונשתהה זמן רב במלחו עד שראוי לאכילה כך בלא בישול דינו כמו דגים קטנים.
סעיף יג[עריכה]
(טו) והמעושן: כתב ב"י וד"מ דאע"פ שעשנן ישראל אם בישל עובד כוכבים אסור וכתב הש"ך דלדעת המתירין בסי"ב דגים גדולים מלוחים שבשלן העובד כוכבים ה"ה דגים גדולים מעושנין שבשל עובד כוכבים מותרין.
סעיף יד[עריכה]
(טז) חיה: משום דאין נאכלין אלא ע"י הדחק וגרע מדגים גדולים בסעיף י"ב. ט"ז.
סעיף טו[עריכה]
(יז) תמרים: כתב או"ה ומיהו הני אגסים ותפוחין אע"פ שרוב אכילתן ע"י צליה ובישול אם צלאן ובישלן עובד כוכבים מותרין דמ"מ נאכלין ג"כ חיין ועוד שרוב עיקר אכילתן חיין ע"כ וכתב בט"ז ואותן אגוזים גדולים שמרקחין עם קליפתן המרה וגרעינן שלהם אסורים משום בשולי עובדי כוכבים דאין נאכלין חיין ועולין עש"מ עכ"ל.
סעיף טז[עריכה]
(יח) הכשר: כ' הת"ח לכן צריך ליזהר בשפחות עובדי כוכבים המבשלות לעצמן בבית רבן שלא יניחו ע"ג האור ואם קדמו והניחו כו' צריך הגעלה עכ"ל ואע"ג דמתירין לעיל מטעם דא"א שלא יחתה א' מבני הבית י"ל דאם מבשלה לעצמה אין רגילות כלל שאחד מבני הבית יחתה ש"ך וכ' עוד ומיהו אם נתבשל בהן בדיעבד ויש רוב בתבשיל שרי דבש"ע בטלים ברוב כדלעיל סי' קי"ב סי"ד ובסי' קט"ו ס"א בהג"ה.
(יט) לבריא: והט"ז חולק על דין זה ואוסר לבריא במ"ש ואפי' לחולה עצמו אינו מותר אלא בשעת הדחק עכ"ל (ועיין בנה"כ דמיקל בזה) (ואחרונים חלקו וחלילה להקל ואפילו לחולה עצמו אינו מותר אלא בשבת ולמוצאי שבת חוזר לאיסור וכ"ש לבריא וכ' ט"ז וראיה מסי' קי"ב סעיף ח' דבמקום שאין פלטר מצוי התירו של בע"ה וזה ודאי דאחר שיבא למקום שיהא פלטר מצוי כו' ולא אוכל להבין הלא המחבר גופיה כ' בפי' כך בסעיף ד' ע"ש ול"נ להוכיח דאסור לאוכלו במ"ש כדאיתא בגמ' השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא אבל המבשל לחולה אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו אם כן הכי נמי אם יהא מותר לחולה למ"ש שמא ירבה בשבילו וק"ל).