באר היטב על חושן משפט שלב
סעיף א
[עריכה](א) וי"א: באמת כל הפוסקים וגם הרמב"ם מודים לזה דאם כל הפועלים אינן נשכרין רק בד' צריך הבע"ה ליתן להשליח ד' וכמ"ש בריש סימן של"ו וגם הרמ"א שכת' בלשון וי"א אין כונתו לפלוגתא אלא לפי דמשמע מדברי הב"י דהרמב"ם לא ס"ל כן כתב בל' וי"א אבל באמת דעת הרמ"א דכ"ע מודים בזה וכמ"ש בד"מ וכן הסכימו הסמ"ע והב"ח ועיקר ועיין בתשובת מהר"מ מינץ סוף סימן כ"ח. ש"ך.
(ב) שההנהו: וכת' הרמ"ה אבל יותר מד' אינו נוטל מבעה"ב ואפילו שהמלאכה שוה יותר שלא יהא עושה סחורה בפרתו של זה עכ"ל הטור ור"ל דלעולם אין השליח נוטל יותר ממה שקצב לפועליו אף שההנהו יותר ממה שקצב להם אבל פשיטא דאין חילוק בין הוסיף להם השליח רביעית או יותר ודלא כב"י גם הע"ש פירש בדוחק והדבר פשוט כמ"ש וכן פירשו הסמ"ע והב"ח. שם.
(ג) בע"ה: ואם שכרן סתם ואין הפועלים יודעים שאין המלאכה שלו דינו כאמר שכרכם עלי כדלקמן סי' של"ט ס"ז ועמ"ש. שם.
(ד) ג': דדעתא דאינש אתרעא זילא ועלייהו רמיא לגלויי לבעה"ב דלא מתגרי אלא בד' דאיתא בש"ס שאפילו אם הפועל הוא בעה"ב אינו נוטל אלא ג' ובטור משמע דאפי' אם יש פועלים שאינן נשכרין רק בד' אינו נוטל אלא ג' אף שהוא בעה"ב ומשמע בש"ס דפועל בעה"ב יש תרעומת על השליח אפי' כל הפועלים נשכרים בג' משום דא"ל אי לאו דאמרת לי בד' הוה זילא ביה מלתא לאתגורי עיין בתשובות רשד"ם סי' של"ה ושע"ב. שם.
(ה) תרעומת: כיון שיש מי שנשכרין בד' היו יכולין לטרוח ולמצוא מי ששכרן בד' כן הוא בש"ס ופוסקים. ולפ"ז משמע דאם כל הפועלים נשכרין בג' אפי' תרעומת אין להם עליו. שם.
(ו) ניכרת: כגון ששכרן לחפור חפירה ונתמלאה מים וא"א לידע מלאכת החפירה מחמת המים. ש"ס וכן כל כיוצא בזה. שם.
(ז) ארבעה: משמע אפי' כל הפועלין נשכרין בג' כיון ששוה מלאכתן ד' נותן ד' וכן משמע בטור להדי' וכן מוכח בש"ס אבל בהרא"ש משמע דהיינו דוקא כשיש נשכרים בד' וכן פי' ר"י נכ"ט ח"א להדי' ונלע"ד דלא באו אלא לומר שיש נשכרין בד' לעשות מלאכה יפה זו שעשו עכשיו לאפוקי אם אין מי שנשכר בד' אפי' מלאכה יפה זו פשיטא דאין נוטלין ד' ובש"ס ובטור מיירי אפי' כולן בג' לעשות המלאכה הפשוטה ולפ"ז לא פליגי הטור והרא"ש ור"י לדינא ודברי שניהם לענין הדין אמת ואפשר שלזה נתכוין הב"י בבד"ה שכתב דאפשר לדחוק וליישב דברי הרא"ש ודו"ק. שם.
סעיף ב
[עריכה](ח) תרעומת: משום אל תמנע טוב מבעליו דכיון שבעה"ב אמר לו לשכור בד' לא ה"ל למנוע אותה טובה מהם. שם.
סעיף ג
[עריכה](ט) יתר: עיין מה שפי' הסמ"ע בזה וכתב דההכרח להגיה בדברי הטור וכ"כ הש"ך והשיג על הב"ח שלא פי' כן ע"ש.
(י) שמין: כתב בת"ה סי' שכ"ג ראובן ששכר לשמעון לילך בשליחותו בעשרה דינרין וקודם שהלך אמר שמעון לאחרים שרוצה ג"כ הוצאת הדרך זולת העשרה דינרין ולא היה ראובן בביתו שהיה אפשר להודיעו וראובן לא רצה ליתן לו אח"כ כי אמר אף דשאר פועלים נשכרין בד' נתן לו עשרה דינרין כדי לכלול בו ההוצאה ג"כ ופסק דהדין עם ראובן דהדמים מודיעין לענין שכירות פועל אע"ג דלא אמרינן כן לענין בתים וע"ל סי' רי"ד וסי' ר"כ. הגה"ה. סמ"ע.
סעיף ד
[עריכה](יא) וקבלו: הוא בעיא דלא איפשטא ופסקו הפוסקים לקולא וכ"כ הסמ"ג עשין פ"ט דף קע"ג ע"ב וז"ל ולא איפשטא הלכך המוחזק בממון עיקר עכ"ל ולפ"ז אם תפסו הפועלים ד' לא מפקינן מינייהו למאי דס"ל להרמב"ם וסמ"ג וסייעתם דתפיסה מהני בעלמא בבעיא דלא איפשטא ואפי' אין מלאכתן שוה ארבעה מהני תפיסתן לפי מ"ש הרי"ף והרא"ש ונ"י דמיבעיא לש"ס נמי אפי' באין מלאכתן שוה ד' מאחר שאמר בע"ה ד' ואמרו כמו שאמר בע"ה ואפשר דאפי' כולן נשכרין רק בג' מבעיא להש"ס מה"ט וכן משמע מלשון הרי"ף והרא"ש והנ"י שכתבו וז"ל ואע"ג דלא עבדי מאי דשוי ד' שקלי ד' דהא בע"ה סבר וקביל ויהיב להו ד' ולא איפשטא כו' עכ"ל ודוק. ש"ך.
(יב) לחבריהם: דמה שחזרו ואמרו כמו שעשו חבירינו לא היה דעתן שמאמינין לו שלא נתן להם אלא ד' וסברו וקבלו אלא דעתן היה אעילוי שאם נתן להם יותר יתן להם ג"כ יותר ואע"ג דיש פועלים שנשכרין בפחות וגם מלאכתן אינו שוה כ"כ ול"ד לדינו של המחבר בא"ל בע"ה בד' ואמרו להם בג' ואמרו כמ"ש בע"ה דאין להם אלא ג' דשאני הכא דהטעה אותן וא"ל שגם לאחרים השכיר בד' משא"כ התם דלא תלה השליח שכירתן בשכירות פועלים אחרים אלא א"ל סתם בג' עכ"ל הסמ"ע אבל הש"ך השיג על הרמ"א בזה וכתב דדין זה צל"ע דהרי מ"מ הבע"ה אמר בפירוש עשו עמי מלאכה בד' א"כ לא נתרצה להם ביותר וע"ש באורך שהוכיח דבריו בראיה מהש"ס ומהירושלמי ע"ש.
(יג) ביותר: פירש הסמ"ע דכל הפועלים נשכרין ביותר רק שאינן נשכרין בשוה כגון שיש נשכר בה' ויש בו' ויש בז' ויש בח' כו' ע"ז מסיק דנותן להן כפחות שבפועלים ור"ל דעכ"פ מה ששכרן בד' בטל הוא הואיל וכולן נשכרין ביותר אלא נותן להם ה' דהוא הפחות לפי מה שנשכרין באמת וגם בהטעו הפועלים לבע"ה הוי ג"כ בדרך זה אבל ר' ירוחם בשם הרשב"א והביאו ב"י בס"ס זה לא כ"כ בסיפא גבי הטעו פועלים לבעה"ב כו' ע"ש ועמ"ש הש"ך בזה דצ"ל דל"פ אהדדי ע"ש באורך.
(יד) חפץ: דוקא בחפץ דינא הכי ולא בשט"ח וכמ"ש בפסקי מהרא"י סי' ר"ל ומביאו בד"מ בקצרה עכ"ל הסמ"ע ור"ל בשט"ח אם לא יתן לו השט"ח א"כ לא נתקיים התנאי ולא יתן לו כלום והשוכר שעבד עצמו לתת לו שכרו כן הוא בפסקי מהרא"י שם ולפ"ז אם ירצה יתן לו מה ששוה השט"ח כפי מה שהוא שוה למכור כמו גבי מוחל שט"ח בסי' ס"ו סל"ב נ"ל. ש"ך.
סעיף ה
[עריכה](טו) כך: כלומר סך פלוני לאפוקי חזר בו בסתם. שם.
(טז) לחזור: כגון שחזרו בהן הפועלים תחלה ובטלה שכירותן אלא שמנכה להם כמ"ש בסי' של"ג ס"ד ואח"כ נמלכו ורוצים לגמור המלאכה וחזר בו בע"ה ואמר בפי' איני נותן לכם אלא סך פ' ופייסוהו מצי למימר אדעתא דתנאי זה עבידתון כן הוא בנ"י שם ע"ש ועמ"ש בסי' של"ג ס"א וס"ה. שם.
סעיף ו
[עריכה](יז) פחות: בש"ס מפרש טעמא דיאמרו הפועלים מתחלה לא נתרצינו בפחות אלא מפני שראינו שאינך יודע דרך שכירות הפועלים ולדעתך גם שאר הפועלים לקחו כן ואנו היינו דחוקים למעות ונתפייסנו בפחות מהראוי לנו משא"כ עתה שאתה רואה שכל הפועלים נשכרין בכך וכן הטעם בסיפא דבעל הבית אומר עד"ז לפועלים. סמ"ע.