באר היטב על חושן משפט רמא
סעיף א
[עריכה](א) זוכה: כמבואר בדברי הט"ו מסי' ק"צ והלאה עיין בתשובת רש"ך ס"ב ס"ס י"ג.
(ב) מועטת: דאינו במתנה מרובה לא סמכא דעתיה דהמקבל מעולם שיתן לו זה מתנה מרובה כזו וכ"כ המחבר טעם זה להדיא בסי' ר"ד ס"ח. סמ"ע.
(ג) ולעיל: משמע כמו דהתם לא נקנה המקח מחמת המשכון ה"ה בנותן מתנה והניחו למשכון עליו לא קנה ואע"ג דהעיטור כת' דקנה מ"מ התוספות והריטב"א ושאר כל הפוסקים כתבו דלא קנה וכן עיקר ועיין בר"ן פ' שבועת הדיינים ובנ"י פ"ק דב"מ. ש"ך.
סעיף ב
[עריכה](ד) מחל: עיין בתשובת ראנ"ח סוף סימן ע"ז ובתשובת מבי"ט ח"א סי' קי"ג וח"ב סי' כ"ה וסי' צ"ו ושי"ד ועיין בתשו' רש"ך ס"ג סי' קכ"ב וע"ל סי' ר"ב.
(ה) שטר: וכ"כ בעל העיטור דף צ"ג ע"ב ע"ש ודו"ק דל"ת ממוחל לעיל סי' ס"ז ומביא הירושלמי דפליגי בזה ופסק לקולא ולפ"ז הוי ספיקא דדינא והירושלמי הזה הוא ספ"ק דגיטין מחל שטר רבי חנניה ור' מנא חד אמר לא מחל עד דמסר ליה שטרא ע"כ עיין ברשד"ם סי' רל"ה ורע"ח ובתשו' ראנ"ח סי' ע"ז. ש"ך.
(ו) פסולים: גם בצריך קנין הוי דינא הכי כל שאין מכחישין זא"ז וכן הוא בתשובת הרא"ש הביאו הד"מ והרמ"א בהג"ה ריש סימן קצ"ה אלא לרבותא כת' א"צ קנין דל"ת כיון דא"צ קנין כלל והוא בא להקנותו הרי גילה דעתו דלא בעי להקנות לו אלא בקנין אלימתא וה"א דדעתו היה דלא יהי' קנין כי אם בעדים כשרים קמ"ל וכן הוא במהרי"ק והביאו בד"מ ע"ש. סמ"ע.
(ז) חפץ: צ"ע על הרמ"א דמחלק בין מעות לחפץ וה"ל לחלק במעות גופן בן הן ביד המקבל בחוב דמהני לשון מחילה ובין הם בידו בתורת פקדון דלא מהני לשון מחילה כיון שהוא בעין ביד המקבל דמש"ה דקדק המחבר וכת' גבי פקדון או נתן לו כו' ואפשר דאורחא דמלתא נקט דאין דרך להפקיד מעות אלא טומנם בקרקע משא"כ בחפץ והיותר נראה דכל דבר שהוא בעין נקרא חפץ אפילו מעות מל' דבר שבלבו חפץ. שם.
(ח) לחזור: וכן הדין בפשרה בטעות ע"ל סי' י"ב וסוף סימן כ"ה ובסי' ר"ז ועיין ביורה דעה סי' קס"ד במשכן שדהו לחבירו וא"ל אם לא אפרע לך תוך ג"ש יהי' שלך דכל הפירות שאכל אחר ג"ש צריך לשלם לו ע"ש. שם.
סעיף ג
[עריכה](ט) שיטול: נ"ל דהכא שייך ל' מחילה לפי שכשיטול מה שירצה בלא רשות יהי' לו תביעה עליו ושפיר מחל ליה התביעה משא"כ כשיש לו חפץ ביד חבירו וחבירו אינו רוצה ליטלו שלא מדעתו וא"כ איך שייך לו' מחול לך ומה תביעה יש לו עליו שימחול לו ועוד אפשר לו' דכאן מיירי שיטול נכסים והנותן עצמו לא ידע מה שיטול הן הממון הן כמה מהמטלטלים וכל זה דלא כהסמ"ע עכ"ל הש"ך (וז"ל הט"ז מה שנטל נטל לפי מ"ש הסמ"ע סוף סימן ע"ג דבכ"מ שיש לו רשות להוציא שייך לשון מחילה ניחא ג"כ כאן וא"צ למ"ש הסמ"ע כאן מזה ע"כ).
סעיף ד
[עריכה](י) לסיים: עיין בתשובת ר"י לבית לוי סי' נ"ב.
(יא) זה: וע"ל ס"ז רל"ב ס"ו בטור ע"ש (נראה דקי"ל כי"ח דהא להרמב"ם הוי הדין במי שמקנה לחבירו ד' אמות אג"ק צריך לסיומי אותן ד"א בפירוש כמ"ש המ"מ בזה וכבר פשט המנהג שמקנין אגב ד"א בלי שום סיום באיזה קרקע אלא ע"כ דקי"ל כי"ח שא"צ לסיים. ט"ז).
סעיף ו
[עריכה](יב) להחזיר: עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' נ"ג.
(יג) נתבטלה: עיין באבן העזר סי' ל"ח ובהרא"ש פ' י"נ ובאבן העזר סי' ק"מ ובתשובת הרא"ש ובב"ח שם וצ"ע ועיין בריב"ש סי' שמ"א. ש"ך.
(יד) זמן: ע"ל סי' קי"א סי"ט ועיין בא"א דף צ"ז וצ"ח.
(טו) כשירצה: פירוש אפילו אחר החג דלא גרע מהנותן ע"מ להחזיר והקדיש והחזיר דהוי מתנה כיון דלא אמר ע"מ שתחזירהו לי כמ"ש בסעיף שאח"ז. סמ"ע.
סעיף ז
[עריכה](טז) בגיטין: ונ"ל דהאומר ע"מ להחזיר יכול לתת אף דמיה וכ"פ בתשובת הרא"ש הביאו טור אבן העזר סי' כ"ח ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' ס"ג שכת' שהריב"ש חולק בזה ועיין בהרא"ש פ' לולב הגזול. ש"ך.
סעיף ט
[עריכה](יז) הנותן: ע"ל ריש סימן ר"ז שחילק הרא"ש באם המוכר התנה תנאי שהוא לטובת הלוקח דלא מחשב תנאי כי אם פטומי מילי אם לא שהתנה כן בתחלת המכר די"ל דאדעתא דהכי לקחה וצ"ל דה"נ מיירי בכה"ג בין שהתנה הנותן ע"מ שתתן לי כנגדו כך וכך או שהתנה המקבל וא"ל תן לי זה ע"מ שאתן לך או אעשה לך כנגדו כך וכך או מיירי שהתנה בתחלת המקח די"ל דאדעתא דהכי דוקא נתן לו המתנה עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' קי"ח.
סעיף י
[עריכה](יח) האומר: עיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' מ"ב.
סעיף יא
[עריכה](יט) מעיקרא: משום דמיירי במתנת שכ"מ ובשכ"מ קי"ל דאף אם נותן בל' מתנה ה"ל כאלו נתנה בל' ירושה ואין לה הפסק וכמ"ש הט"ו בריש סימן רמ"ח ע"ש וא"כ ה"נ לא אמרינן דתצא המתנה מיד בנו זה שביטל התנאי מש"ה הוצרך לכתוב דשאני הכא דנתבטלה המתנה מעיקרא וכאילו לא יצא מיד אביו מעולם וכ"כ בתשובת הרא"ש שם. סמ"ע.
סעיף יב
[עריכה](כ) שטורף: דמ"מ הנותן חוזר על המוכרו לו באחריות דעכשיו טרפוהו מיד המקבל מכח המוכר שמכר להנותן ויאמר לו הנותן להמוכר עכ"פ היה לי הנאה מהמקבל אם היתה נשארת המתנה בידו. שם.